ת"פ 33070-06-14 מדינת ישראל נ' יונס ואח'

האישום וההרשעה

1.הנאשם 3 הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בביצוע עבירה של תגרה במקום ציבורי לפי סעיף 191 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.הנאשם 3 (להלן: "הנאשם") הועמד לדין ביחד עם עוד שלושה נאשמים. לפי כתב האישום המתוקן, בתאריך 10.6.2014 בסמוך לשעה 23:39, חלפו ארבעת הנאשמים על פני ביתם של ויקטור ארסייב, דריה גולותיק ומיכאל קיריאנוב (להלן: "המתלוננים"). המתלוננים שוחחו ביניהם בשפה הרוסית וסברו כי הנאשמים מחקים אותם בלעג. שניים מהמתלוננים יצאו מביתם והתעמתו עם הנאשמים. אחד המתלוננים, ויקטור ארסייב, מסר את מכשיר הטלפון הנייד שלו לנאשם 2 כדי שישוחח עם מכרו הדובר את השפה הערבית ובתום השיחה ביקש ממנו להשיב לו את הטלפון. הנאשם 2 סירב ודחף אותו. בתגובה לכך, דחף ויקטור את הנאשם 2 וכך פרצה לה קטטה בין הנאשמים לבין המתלוננים, במהלכה נטל הנאשם 1 כלי עבודה בעל שיני ברזל ומוט עץ שהיה במקום והכה באמצעותו את ויקטור ובהמשך הכה בראשה של מתלוננת נוספת, דריה גולותיק, שהגיעה לעזרתו של ויקטור וצעקה על הנאשם 2. ויקטור ברח לכיוון מכולת סמוכה והנאשמים רצו בעקבותיו. כתוצאה ממעשי הנאשם 1, נגרמו לויקטור חבלות, והוא נדרש לאשפוז בבית חולים לקבלת טיפול רפואי. הנאשם 2 גנב את מכשיר הטלפון הנייד של ויקטור.

תסקיר שירות המבחן

3.הנאשם הופנה לשירות המבחן, אך לא התייצב לשתי פגישות שנקבעו לו. על אף זאת, נעתרתי לבקשת הסנגור לתן לנאשם הזדמנות נוספת להיפגש עם שירות המבחן. ביום 16.2.2016 נתקבל תסקיר שירות המבחן בו נסקרו קורות חייו האישיים והמשפחתיים של הנאשם, אך מטעמי צנעת הפרט, אמנע מלפרט מעבר לנדרש. נמסר כי הנאשם, רווק בן 20 ללא עבר פלילי, מתגורר בבית הוריו באום אל פחם ועובד למחייתו בתחום המסגרות. דווח כי הנאשם השלים 12 שנות לימוד ובכוונתו ללמוד הנדסת בניין. בהתייחסותו לנסיבות ביצוע העבירה, הנאשם טען שנקלע לאירוע אלים שלא מרצונו ונגרר אחרי שלושת הנאשמים הנוספים, ששניים מהם הכיר אך ימים ספורים לפני האירוע. הנאשם הודה בביצוע עבירת התגרה, אולם נטה להרחיק עצמו מהאירוע והשליך את האחריות על המתלוננים, אשר לטענתו החלו בתגרה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הינו בחור רגיש ונבון, מנהל אורח חיים נורמטיבי, ללא קווים אלימים או עברייניים, הפנים את הפסול שבמעשיו וגילה מודעות להשלכות הענישה. לצד זאת, צוין כי במצבים מסוימים, עלול הנאשם להיגרר אחרי אחרים, מבלי להפעיל שיקול דעת בוגר ועצמאי להשלכות האפשריות למעשיו. שירות המבחן הביע חשש כי הטלת מאסר בפועל תפגע במצבו הרגשי. השירות התרשם כי הסיכוי להישנות ביצוע עבירה נמוך, היות וההליך המשפטי מהווה גורם הרתעתי משמעותי עבורו. לא הוצגו בפני שירות המבחן אסמכתאות על פגיעה קונקרטית הצפויה לנאשם ככל שהרשעתו תיוותר על כנה. בנסיבות אלה, לא בא שירות המבחן בהמלצה לבטל את ההרשעה, והמליץ להשית על הנאשם מאסר מותנה משמעותי לצד פיצוי למתלוננים.

טיעוני הצדדים לעונש

4.ב"כ המאשימה, עו"ד זהר אזרואל, עתרה לקביעת מתחם ענישה שבין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. נטען כי אין מקום לבטל את ההרשעה. התובעת עתרה להשית על הנאשם מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננים, כהמלצת שירות המבחן. נטען כי הנאשם לא הצביע על נזק קונקרטי שייגרם לו אם הרשעתו תוותר על כנה וכי צעירותו אינה מקנה לו חסינות מפני הרשעה. צוין כי בביצוע העבירה, פגע הנאשם בשלמות גופם של המתלוננים, אם כי לא בעצמה רבה, שכן המדובר בעבירה מינורית יחסית במדרג עבירות האלימות. המאשימה עמדה על נסיבות ביצוע העבירה כמפורט בכתב האישום המתוקן, וטענה כי על אף שחלקו של הנאשם היה מצומצם, ביכולתו היה להתערב כדי לגרום להפסקת התגרה האלימה, או למצער להתרחק ממנה, אך לא עשה כן. המאשימה סברה כי הנזק שעלול היה להיגרם מביצוע העבירה חמור בהרבה מהנזק שנגרם בפועל. התובעת הפנתה לתסקיר ממנו עלה כי הנאשם נטה לצמצם את חלקו באירוע והסיקה מכך שהוא מתקשה לשאת באחריות למעשיו. לזכות הנאשם, צוינו עברו הנקי, הודאתו בכתב האישום המתוקן ובכך שחסך בזמן שיפוטי. התובעת הפנתה לפסיקה.

5.ב"כ הנאשם, עו"ד נמרוד אבירם, עתר לקביעת מתחם ענישה שתקרתו מאסר מותנה. נטען כי יש לבטל את ההרשעה חרף העדר המלצה מטעם שירות המבחן. נמסר כי הנאשם "בגיר צעיר" בן 20, ובעת ביצוע העבירה מלאו לו רק 18.5 שנים, נעדר עבר פלילי, בעל אורח חיים נורמטיבי. הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן בביצוע עבירה שאינה חמורה, לקח אחריות וביטא שאיפות אקדמיות ותעסוקתיות. נטען כי מדובר באירוע חד פעמי שאינו מאפיין את הנאשם. חלקו באירוע היה מזערי, בעוד שהמתלוננים יזמו אותו בכך שיצאו מביתם להתעמת עם הנאשמים. לטענת הסנגור, העדר ההמלצה מטעם שירות המבחן נבע מהעדר הצגת אסמכתא קונקרטית לפגיעה בעתידו התעסוקתי, ובניגוד לפסיקה הנהוגה עבור "בגירים צעירים", שאצלם קיים קושי מובנה בהצגת אסמכתאות בעניין זה. בנסיבות אלה ועל יסוד האמור בתסקיר החיובי, ביקש הסנגור לבטל את ההרשעה. הסנגור מסר שהנאשם מסכים לבצע של"צ, אך סבר כי בשים לב לטיב העבירה ולחלקם הפעיל של המתלוננים, אין לחייב את הנאשם בפיצוי לטובתם. נמסר כי הנאשם שהה במעצר בימים 10.6.2014 - 23.6.2014, ולאחר מכן שוחרר בתנאי מעצר בית. הסנגור הפנה לפסיקה.