מדינת ישראל נ' פלוני

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירת תקיפה סתם- בן זוג- עבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") והיזק לרכוש במזיד- עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, בהן הורשע הנאשם, אזי ביום 22.8.20, ברקע ויכוח שהתפתח בין הנאשם למתלוננת לאור רצונה לנסוע לבית הוריה, יצא הנאשם מהבית באמרו למתלוננת "את לא הולכת ולא יוצאת מהבית בלי הסכמתי". בסמיכות לקריאת המתלוננת לאחי הנאשם מחלון הבית, מצאה מפתח, פתחה את הדלת והחלה לרדת במדרגות עם תינוקה בסל קל על מנת לחכות לאחיה שיאסוף אותה לבית הוריה. בנסיבות אלה, דחף הנאשם את המתלוננת בעודה במדרגות עם בנם התינוק בסל קל, כתוצאה מכך נפלה על הרצפה ונשמט מידיה הפלאפון הנייד. הנאשם הרים את הנייד והטיח אותו בעצמה בחומה שהייתה בגינה ובכך גרם לריסוק המסך.

לבקשת הסנגור, נשלח הנאשם לעריכת תסקיר שירות המבחן. בעניינו של הנאשם נערכו שני תסקירים:

בתסקירו הראשון מיום 8.6.22 העריך שירות המבחן קיומו של סיכון משמעותי להישנות עבירות אלימות זוגית וקיומו של צורך לבחון באם טיפול ייעודי עשוי לסייע בהפחתתו. זאת על אף גירושי בני הזוג אך העובדה כי הנם מצויים בקשר סביב ענייני הקטין. שירות המבחן עמד על מוכנותו של הנאשם להשתלב בהליך טיפולי, אותה העריך שירות המבחן כנובעת ממוטיבציה חיצונית ומתוך רצון להקל בעונשו. אך מאחר שמצא שירות המבחן, כי קיימת חשיבות רבה לבחינת האפשרות, כי טיפול ייעודי בתחום מניעת אלימות במשפחה יפחית את הסיכון להישנות העבירות, הומלץ על דחיית הדיון על מנת לעקוב אחר השתלבותו של הנאשם בהליך טיפולי בקבוצה טיפולית ייעודית בה שולב הנאשם.

בתסקירו המשלים של הנאשם (הוגש ביום 20.9.22) שירות המבחן עמד על שילובו המוצלח של הנאשם בהליך טיפולי וקיומו של פוטנציאל משמעותי לנאשם להיתרם מההליך הטיפולי. שירות המבחן התרשם כי הסיכון להישנות העבירות בעתיד פחת. הומלץ לשקול ענישה שיקומית טיפולית אשר תכלול אלמנטים הרתעתיים בדמות צו מבחן למשך 12 חודשים לצד מאסר מותנה והתחייבות כספית משמעותית.

הצדדים טענו לעונש באופן חופשי בפניי.

הערכים המוגנים

מעשי הנאשם פוגעים בערכים המוגנים של הזכות והחובה להגנה על שלומו של אדם בתוככי ביתו מבצרו, הזכות לחיים בשלווה ובכבוד ובביטחון והזכות למוגנות במסגרת התא המשפחתי. אישה זכאית שלא לחוש מורא מבעלה כי אם לחוש מוגנת לצדו ובטוחה. לא אחת עמדו בתי המשפט על חומרת ביצוע עבירות אלימות בתוככי המשפחה וחובתו של בית המשפט להילחם בתופעה על דרך החמרת הענישה.

ברע"פ 6191/18 דראושה נ. מדינת ישראל (מיום 28.8.18) שב בית המשפט העליון על ההלכה הידועה:

"כפי שנפסק, "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי 'להוציא' את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח" (רע"פ 6577/09 צמח נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.8.2009)).

מתחם העונש ההולם

אין בפניי כי למעשי הנאשם קדם תכנון. המדובר בהתרחשות אלימה שארעה על רקע ויכוח שהתפרץ בין הנאשם למתלוננת. לכאורה אף אין המדובר בעצמת אלימות במדרג הגבוה. אלא שיש לקרוא את אירוע האלימות בכללותו ברקע נסיבותיו. דחיפת המתלוננת במדרגות, תוך שהיא אוחזת בסלקל ובו תינוק, דחיפה אשר בעקבותיה נפלה המתלוננת ולאחריה הטיח הנאשם את הטלפון הנייד שלה לעבר הקיר עד כדי ריסוק המסך. כל זאת בנסיבות בהן לא התיר הנאשם לצאת מהבית ויציאתה "בניגוד להסכמתו". נסיבות אלו מעידות על חומרתן.

הנסיבות אשר הובילו את הנאשם לביצוע העבירות הנן ויכוח בינו לבין המתלוננת והעובדה כי לא צייתה להוראתו, כי אינה מורשת לצאת מן הבית. אין להתעלם מן המסקנה העולה מעובדות לאו בדבר תחושותיו באשר לזכותו לשלוט בצעדיה.

בעקבות מעשי הנאשם נגרם נזק לרכוש, טלפון נייד. לעניין זה אין משמעות לשאלה מי רכש את הטלפון הנייד. אך בנס הסתיים האירוע בלא נזק גוף למתלוננת ו/או לקטין, בעקבות דחיפת המתלוננת במדרגות תוך שהיא אוחזת בסל קל. פוטנציאל הנזק אשר עשוי היה להתרחש בעקבות מעשיו אלו של הנאשם הנו רב וכולל את האפשרות כי אף בנם התינוק של בני הזוג עשוי היה להיפגע.

המאשימה עותרת למתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשי מאסר ועד 18 חודשי מאסר בפועל. לעניין מדיניות הענישה הנוהגת מפנה המאשימה לפסיקה:

רע"פ 3077/16 פלוני נ. מדינת ישראל (מיום 2.5.16) נדחתה בר"ע על חומרת עונשו של נאשם אשר הורשע בתקיפת בת זוג ואשר הוטלו עליו 6 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית וזאת חרף עבר פלילי ישן וגירושין. בנסיבות אותו מקרה, בו במהלך ויכוח בין המבקש לאשתו דחף את המתלוננת לעבר "משך בשערה, סובב את גופה, וכופף את גופה לעבר הרצפה בעודו אוחז בצווארה" נקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר לתקופה קצרה שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 14 חודשי מאסר בפועל.

רע"פ 361/16 עזאם נ. מדינת ישראל (מיום 16.3.16) נדחתה בר"ע בעניינו של נאשם אשר הורשע בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בת זוג לאחר שתקף את אשתו וגרם לה חבלות של ממש לאחר שחזרה בשעות מאוחרות הביתה. נקבע מתחם הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל. באותו עניין דובר על נאשם הסובל מ100% נכות בגין מחלת האפליפסיה אשר בענייננו הוגש תסקיר שלילי. במסגרת הליך הערעור הופחת עונשו בבית המשפט המחוזי הופחת מ10 חודשי מאסר ל 7 חודשי מאסר בפועל. בר"ע נדחתה.

הסנגור אינו טוען למתחם עונש הולם, כי אם לאימוץ המלצות שירות המבחן.

לעניין מדיניות הענישה הנוהגת עיינתי גם ברע"פ 303/16 פלוני נ. מדינת ישראל (13.1.16) באותו עניין נדון המבקש ל5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בגין עבירת תקיפה סתם- בת זוג, בגין דחיפת אשתו אשר נפלה על הרצפה כתוצאה מהדחיפה והמבקש בעט בה כשהיא על הרצפה. בית המשפט השלום קבע מתחם עונש הולם הנע בין מאסר על תנאי ועד 12 חודשי מאסר בפועל. ערעור ובר"ע נדחו.

מנעד הענישה בתחום האלימות במשפחה הוא רחב ומשתנה בכל מקרה על פי נסיבותיו. עצמת האלימות אינה עומדת בחלל ריק ונמדדת אף לאור הנסיבות בהן היא מבוצעת. יש ובית המשפט מוצא, כי בנסיבות מקלות יותר ניתן להורות על מתחם עונש הולם שתחילתו במאסר על תנאי אך בוודאי כי אין לגזור מכך גזירה שווה לכלל עבירות האלימות אשר הנן בנסיבות שונות, ברף חומרה שונה, בהתחשב בהיקף האלימות ובעצמתה, ההשפלה, הכאב והסבל, הטלת האימה והנזקים שנגרמו או שעשויים היו להיגרם.

בענייננו, אין לבודד את חומרת המעשים מנסיבות ההתרחשות, שכן הם שופכים אור על עצמת הפגיעה בערכים המוגנים לאורם. בשים לב לנסיבות ביצוע העבירות, הרקע לביצוען וברוח מדיניות הענישה הנוהגת מוצאת אני, כי מתחם הענישה במקרה זה נע בין 3-14 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

הנאשם כבן 38, תושב עראבה. גרוש מהמתלוננת מזה מספר חודשים. אב לילד כבן שנתיים המצוי במשמורת אמו. עובד כיום במפעל "XXX".

הנאשם הודה בביצוע העבירות, לאחר שכפר, אך בטרם שמיעת ראיות. בכך חסך זמן שיפוטי יקר וכן העדת המתלוננת.

הנאשם נעדר עבר פלילי.

בעניינו הונח אפיק שיקומי טיפולי.

מיקומו של הנאשם בחלק התחתון של מתחם הענישה.

סטייה ממתחם העונש ההולם

המאשימה עותרת להטלת ענישה מוחשית לריצוי בעבודות שירות וקנס, לצד מאסר על תנאי מרתיע, בלא לאמץ את המלצתו העונשית של שירות המבחן. בין היתר, לאור האמור בתסקירו הראשון.

הסנגור עותר לאימוץ המלצות שירות המבחן, תוך סטייה ממתחם העונש ההולם.

למקרא תסקירו השני של שירות המבחן עולה, כי הנאשם עשה כברת דרך מאז עריכת תסקירו הראשון. צוין, כי הנאשם מכיר יותר באחריותו ובחלקו להסלמת היחסים עם המתלוננת, מגלה תובנה לחומרת מעשיו, מבטא רצון ומוטיבציה לערוך התבוננות במעשיו ואף נכונות לאמץ דרכי התמודדות חלופיות. ואמנם על אף ההתרשמות, כי המדובר בדבר היות הנאשם בתחילתו של ההליך הטיפולי, התרשם שירות המבחן כי קיים פוטנציאל משמעותי לנאשם להיתרם ממנו. נסיבות גירושי הנאשם מהמתלוננת ודיווחיה כי מאז אירועי כתב האישום לא אירעו אירועי אלימות נוספים התווספו להערכת שירות המבחן בדבר הפחתת הסיכון להישנות מעשי העבירה מצד הנאשם.

במכלול נסיבות אלו הרי כי הונחו בפניי סיכויי שיקום טובים לנאשם. שוכנעתי לפיכך, כי יש מקום לסטות לקולא ממתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם וזאת על דרך אימוץ המלצות שירות המבחן באשר להעמדת הנאשם בצו מבחן, לצד ענישה צופה פני עתיד בדמות מאסר על תנאי והתחייבות. דומה בעיניי, כי יש להטיל בנוסף קנס על הנאשם, כענישה מוחשית ומרתיעה לבל ישוב על מעשיו.

על הנאשם לזכור ולידע, כי הטלת צו מבחן אינה רק הושטת יד, כי אם כחרב המתהפכת מעל ראשו, לבל ישוב על מעשי העבירה. שאם לא כן, ישוב לגזירת עונשו.

לאור כל האמור, הנני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן:

א. צו מבחן לתקופה של 12 חודשים בהתאם להמלצת שירות המבחן.

במסגרת צו המבחן הנאשם יבצע את כל הנדרש על ידי שירות המבחן ובכלל זה, כל טיפול שיידרש על ידו.

הוסבר לנאשם משמעות צו המבחן ומשמעות הפרתו והוא קיבל אותו על עצמו.

ב.מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים, למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירת אלימות במשפחה למעט איומים, ויורשע עליה בדין.

ג.מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירת היזק לרכוש או עבירת איומים, ויורשע עליה בדין.

ד.הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך 4,000 ₪ , להמנע מלעבור על עבירת אלימות במשפחה לרבות איומים בתוך 3 שנים מהיום. אם לא יצהיר היום על ההתחייבות, יש לאסור אותו למשך 10 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ט חשוון תשפ"ג, 13 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.