רשות המיסים - היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' שגב ואח'

הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של מסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) ביחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו – 1975 (להלן: "חוק מע"מ").

הנאשמת, חברת עורכי דין העוסקת במתן שירותי עריכת דין ונוטריון, אשר הוקמה בשנת 1998 וקיבלה את פעילות חברת ד"ר י.שגב ושות' (1993) ח.פ 511833105, הייתה בכל התקופה הרלבנטית לכתב האישום המתוקן בשנית (להלן: "התקופה הרלבנטית"), רשומה כ"עוסק מורשה" לענין חוק מע"מ והנאשם היה בכל התקופה הרלבנטית הבעלים ומנהלה הפעיל של הנאשמת.

בתמצית אציין כי בהכרעת הדין קבעתי כי הוכח בפני מעבר לכל ספק כי החל מחודש מאי 1997, הנאשמים נתנו שירות משפטי לגב' ליזה הרדי ז"ל (להלן: "ליז"), אשר בתקופה הרלבנטית היתה תושבת ואזרחית ישראל. ביום 2.10.03 שולם לנאשמים באמצעות אמא של ליז ז"ל, הגב' לאה אייזנברג, אשר היתה בתקופה הרלבנטית תושבת חוץ (להלן: "לאה") שכר טרחה בסך 15,677,698 ₪ (להלן: "התקבול") עבור השירות המשפטי שנתנו הנאשמים לליז ואשר ליז התחייבה לשלם לנאשמים כשסכום המע"מ בתקופה הרלבנטית הנובע מהתקבול הינו 2,391,513 ₪. בדו"ח התקופתי שהוגש לרשויות מע"מ ביום 16.11.03 (להלן: "הדו"ח") הציגו הנאשמים מצג כוזב במטרה להתחמק מתשלום מס באופן שבדו"ח הוכלל התקבול בשדה של עסקאות פטורות או בשיעור אפס. בנסיבות אלו, הגישו הנאשמים דו"ח הכולל ידיעה כוזבת במטרה להתחמק מתשלום מס, שכן התקבול התקבל בגין השירות שנתנו הנאשמים לליז, שהיתה בתקופה הרלבנטית תושבת ישראל ואזרחית של מדינת ישראל והנאשמים הציגו מצג כוזב בפני רשויות מע"מ לפיו התקבול התקבל עבור שירות שניתן על ידם ללאה, שהיתה בתקופה הרלבנטית תושבת חוץ. עוד קבעתי בהכרעת הדין כי לצורך הצגת המצג הכוזב הוציאו הנאשמים ללאה חשבונית מס, כשהמס הנקוב בה הינו בשיעור אפס, החתימו את ליז ביום 4.11.03 על מסמך השונה מהותית מהסכמי שכ"ט שחתמו איתה (ת/54), פתחו כרטיס לקוח ללאה בהנהלת חשבונות של הנאשמת לאחר קבלת התקבול. פנו לעו"ד זיו שרון לקבלת חוות דעת בשאלה לא רלבנטית שעניינה חיוב מע"מ בשיעור אפס בגין שכ"ט ביחס לשירות שנתנה הנאשמת ליורשים תושבי חוץ, כשלא מסרו לעו"ד זיו שרון ולעו"ד בכר, אשר כתבה את חוות הדעת בהנחיית עו"ד זיו שרון, את כל העובדות הרלבנטיות ולא העבירו לעורכי הדין הנ"ל את כל המסמכים הרלבנטיים. בנוסף, דחיתי בהכרעת הדין את עתירת הנאשמים לבטל את כתב האישום בשל עשר בקשות להגנה מן הצדק. עוד קבעתי כי בשוקלי את העונש הראוי לנאשמים, יעמדו לנגד עיני כשיקולים לקולא פגמים שמצאתי בהתנהלות המאשימה ושיפורטו להלן: פגם בעוצמה גבוהה בהתנהלות מבקר חשבונות בתחנת מע"מ ת"א 3 מר זאב דרג'י, אשר גבה הודעה באזהרה והודעה שלא באזהרה מהנאשם ביום 5.4.06 ולא שמר את השאלות ששאל את הנאשם ואת תשובות שענה הנאשם בהודעות שגבה מהנאשם במחשב המאשימה, פגם בעוצמה גבוהה בהעברת תיק הביקורת לנאשמים במהלך פרשת ההגנה. פגמים בעוצמה נמוכה באי הצמדת ת/18 לת/39, בהעברת קלסר ובו חומר חקירה שאינו נוגע לעדות זאב דרג'י לעיונו בטרם מתן עדותו ופגמים בגביית עדויות של חקירות ליז, ד.ה ורם הרדי. כן מצאתי פגמים בעוצמה נמוכה מאד באי העברת חומרי חקירה נ/38, נ/134, ת/39 ,נ/140-נ/160 במועד לנאשמים.

תמצית טיעוני ב"כ המאשימה לעונש:

ב"כ המאשימה הגישה אסופת פסיקה וטענה בטיעוניה לעונש כי הנאשמים פגעו בערכים מוגנים שעניינם פגיעה בקופה הציבורית, בערכי השוויון של נטלי נשיאת המס, פגיעה באמון הציבור בעורכי הדין, בתדמית מקצוע עריכת דין ופגיעה בערכי היסוד של חובת הנאמנות של עורך דין כלפי לקוחו. עוד טענה, כי הנאשמים אשר הכריזו על עצמם כבעלי הון פעלו בשיטתיות מכוונת להשתמט מתשלום מס למען בצע כסף, כשהנאשם, ד"ר למשפטים, היה הרוח החיה לביצוע העבירה ותכנן בקפדנות את מעשה העבירה. בנוסף טענה, כי מדיניות הענישה הינה כי יש להטיל עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח וקנס מכביד כשיש לתת משקל מכריע לאינטרס הציבורי ולהעדיפו על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה אשר עסקה בנאשמים אשר הורשעו בעבירות מסוג פשע על פי חוק מע"מ וטענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 18 חודשי מאסר ל-36 חודשי מאסר ומתחם הקנס ההולם נע מ- 5% ל-10% מסכום המחדל.

כן טענה, כי לנאשמים, אשר אין להם הרשעות קודמות, עצם ההרשעה מהווה פגיעה בעוצמה גבוהה אולם יש להתחשב בכך במידה מופחתת וזאת לנוכח חומרת העבירה שביצעו הנאשמים. כן יש להתחשב במידה לא רבה בהסרת המחדל ע"י הנאשמים, שכן הנאשמים הסירו את המחדל לאחר פסק הדין בערעור השומה. אין מדובר במעשה צדקה שכן זו חובת הנאשמים וכן הנאשמים ערעורו על פסק הדין בערעור השומה ויש בכך כדי להצביע שהנאשמים לא התחרטו ולא קיבלו אחריות על מעשיהם.

בנוסף טענה, כי חלוף הזמן נובע מהתנהלות הנאשמים ובפרט התנהלותם בעת בירור אשמתם.

ב"כ המאשימה התנגדה לעתירת ב"כ הנאשמים לבטל את הרשעת הנאשם וטענה כי האינטרס הציבורי להותיר את הרשעת הנאשם שביצע עבירת מס חמורה מתעצם, לאור היות הנאשם עורך דין, כשהמניע היחיד לביצוע העבירה עניינו בצע כסף, כשהנאשם לא נטל אחריות ולא הביע חרטה.

לאור כל האמור, עתרה להטיל על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים. כן עתרה להטיל על כל אחד מהנאשמים קנס בגובה שבין 5% ל-10% מסכום המחדל.