רשות המיסים ירושלים-מחלקה פלילית נ' י'

הנאשם הורשע ביום 20.3.17 בהתאם להודאתו במפורט בכתב האישום המתוקן, בביצוע עבירה של אי הודעה על התחלת התעסקות על פי סעיף 215 א(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"). על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, לכל הפחות במהלך שנת 2012, עסק הנאשם בייצוא יהלומים לחו"ל. הנאשם לא הגיש לפקיד השומה הודעה על התחלת התעסקות וכן לא הגיש דו"ח שנתי ראשון לשנת המס 2012.

ביום 30.1.2017, במסגרת הודייתו ציין הנאשם כי רצה להודיע על תחילת התעסקות ואף הגיע למשרדי מס הכנסה לשם כך. לדבריו נאמר לו שמאחר ואינו אוחז ברישיון לעסוק ביהלומים אינו יכול להתעסק בכך. המאשימה לא טענה כנגד דבריו אלה של הנאשם.

הטיעונים לעונש נשמעו ביום 29.1.2018 טרם הוסר המחדל על ידי הנאשם. לאחר מועד הטיעונים לעונש, בדיון אשר התקיים ביום 12.4.18, עדכן ב"כ הנאשם כי הוגש הדו"ח לשנת 2012 כנדרש, כך שהוסרו המחדלים. באותו מועד טענה ב"כ המאשימה, כי כיוון שלעמדתה מתחם העונש בתחתיתו כולל עונש של מאסר בפועל (ולו לריצוי בעבודות שירות), יש מקום לחזור ולהפנות את הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, הגם שלא התייצב אצל הממונה לאחר שזומן אליו. הנאשם נשלח שוב לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בהחלטתי מאותו המועד. על פי חוות הדעת שהתקבלה ביום 24.5.2018, הנאשם לא המציא חוות דעת פסיכיאטרית ואורטופדית כנדרש ולכן לא ניתן לבחון השמתו לריצוי עונש בעבודות שירות. בפתח הדיון היום הגיש הסנגור לעיוני מסמך רפואי עדכני נושא תאריך 21.5.2018 אשר לדבריו נשלח לממונה ולפיו, לדעת הרופא המטפל, הנאשם אינו מסוגל לבצע עבודות שירות לאור מצבו.

תמצית טיעוני המאשימה לעונש:

בטיעוניה לעונש הדגישה ב"כ המאשימה את העובדה שהעבירה בה הורשע הנאשם, שעניינה אי הודעה על התחלת התעסקות, אינה עבירה מנהלית שניתן להטיל קנס מנהלי בגינה. לטענתה, המדובר בעבירה חמורה הקרובה לעבירות המהותיות הקבועות בפקודה. עוד הפנתה לקלות ביצועה של העבירה והקושי בגילוייה ומשכך לחשיבותה של ההרתעה. כן הפנתה לכלל הנוגע להעדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם בסוג זה של עבירות. ב"כ המאשימה הפנתה לערכים המוגנים הידועים וטענה כי מידת הפגיעה בהם במקרה זה גבוהה. עוד הפנתה לקושי בהסרת מחדל בתיקים מסוג זה, נוכח העובדה שההודעה על התחלת התעסקות מגיעה רק אחרי פתיחת החקירה, אך ציינה כי ראוי שהנאשם יפעל להגיש את הדו"ח לשנת 2012 כנדרש ויביע בכך חרטה.

לטעמה של ב"כ המאשימה מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין 6 ל- 11 חודשי מאסר לצד מאסר על תנאי, קנס והתחייבות להימנע מעבירה. לטעמה מתחם הקנס נע בין 15,000 ₪ לבין הסכום הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). ב"כ המאשימה הגישה פסיקה התומכת בטיעוניה ועתרה כי נוכח אי הסרת המחדל על ידי הנאשם (אשר הוסר מאז כאמור), ייגזר עונשו בחלקו העליון של המתחם.

תמצית טיעוני ב"כ הנאשם לעונש: