ת"פ 31521-11-12 מדינת ישראל נ' פאדל ואח'

1.הנאשמים הגיעו להסדר טיעון ביום 2.7.14 אז הודו בעבירות שיוחסו להם במסגרת כתב אישום מתוקן וניתן גזר דין בעניינם של הנאשמים 2 ו-3 לפיו הוטל עליהם מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים והתחייבות בסך 10,000 ₪. לגבי הנאשם 1 סוכם שייערך תסקיר מבחן בעניינו. 

2.כזכור, במסגרת כתב האישום המתוקן הורשעו הנאשמים בעבירות הבאות על פי הודאתם: הנאשם 1 בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 + 335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצירוף סעיף 29 לחוק. הנאשמים 2 ו-3 הורשעו בתקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-372(א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

3.כמתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 12.7.08 בשעה 01:30, בעקבות חשדו של הנאשם 1 שהמתלונן הטריד אותו בטלפון, החליטו הנאשמים לתקוף את המתלונן והגיעו לקיוסק בו עבד בטמרה. הנאשם 1 ניגש אליו, קרא לו לצאת, הטיח בו האשמות ותקף אותו באמצעות אגרופן בפניו עד שהופל ארצה והמשיך להכותו כשהוא שכוב על הרצפה. הנאשמים 2 ו-3 שנכחו במקום תקפו גם את המתלונן במכות בעת שהיה שרוע על הקרקע ולא איפשרו לאחרים להתקרב ולסייע לו. כתוצאה ממעשי הנאשם 1 המתלונן נחבל, נגרמו לו שברים בקיר התחתון של ארובת עין ימין ונפיחות בצד שמאל של הפנים. הוא אושפז משך מספר ימים ונותח.

טיעוני המאשימה לעניין עונשו של הנאשם 1

4.המאשימה הפנתה לפסיקה הנרחבת הקיימת ביחס ל"תת-תרבות הסכין" וטענה שדין אחד חל על אגרופן וסכין כאשר שניהם כלי משחית. נטען עוד שבשונה מסכין, לאגרופן אין כל שימוש כשר והחזקתו מעידה מראש על מסוכנות. נטען לנסיבות מחמירות נוספות שהן החבירה עם אחרים ותכנון בביצוע העבירה כאשר המאשימה ראתה בשיחת הטלפון שהקדימה את האירוע כחלק מהתכנון לביצוע העבירה. המדינה טענה למתחם ענישה הולם שבין 3 עד 5 שנים מאסר בפועל ובנסיבות הספציפיות של המקרה – למתחם שבין 2 עד 4 שנים כאשר נלקח בחשבון עניין השיהוי הלא מבוטל בהגשת כתב האישום וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה והעובדה שלנאשם אין עבר פלילי קודם. נטען שבמקרה דנן המתלונן נזקק עדיין לטיפולים ולניתוחים ונטען שבעבירות כגון זו שבוצעה במקרה דנן, חלוף הזמן אינו שיקול מכריע. בעניין מצבו של המתלונן, הפנתה ב"כ המדינה לעדותו של המתלונן לפיה הוא נזקק עדיין לניתוח נוסף. נטען שחלקו היחסי של הנאשם 1 בביצוע העבירה הינו מרכזי ומכריע. כמו כן, הזכירה ב"כ המדינה כשיקולים נוספים את הנזק שנגרם בפועל, האכזריות בביצוע העבירה והאלימות שננקטה.

5.ב"כ המדינה הפנתה לפסיקה במקרים דומים בהם נפסקו עונשים שבין 15 עד 36 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, ביקשה המדינה שיוטל מאסר מותנה ופיצוי לקרבן.

טיעוני ב"כ הנאשם 1 לעניין העונש

6.הסניגור הזכיר כי מדובר באדם צעיר בן 26, ללא עבר פלילי כלל שהודה לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה וכי תוקן כתב האישום. הוזכר שמדובר באירוע משנת 2008 כאשר כתב האישום הוגש רק כעבור 4 שנים. נטען שהשיהוי הרב בהגשת כתב האישום מצדיק במקרים מסויימים את ביטולו בשל עינוי דין ובמקרה דנן מצדיק מתן משקל כבד מאוד להקלה בעונש.

7.הסניגור הבהיר שאין ספק שהנאשם טעה בהפעלת שיקול דעת אך הזכיר שהוא היה בן 19 בעת ביצוע העבירה וכי גילו הצעיר במועד ביצוע העבירות קשור להחלטותיו השגויות. נטען שכיום הוא התבגר, קיבל אחריות מלאה על מעשיו, התחרט ומבקש לפתוח דף חדש בחייו. נטען שחלפו כבר כ- 7 שנים וכי אילו היה מוגש כתב אישום בסמוך לאירוע בודאי השיקולים היו שונים והיה מקום אז להתחשב באופן מהותי בגילו. נטען שהתקופה הארוכה בה חי הנאשם בחוסר ודאות פגעה באופן משמעותי באפשרותו לנהל אורח חיים תקין. נטען שהטלת מאסר בפועל כיום תחטיא את המטרה ותגרום נזק בלתי הפיך לנאשם ותקטע הליך שיקומי שהנאשם כבר החל בו. נטען שהאינטרס הציבורי מחייב שיקום כשיקול מרכזי בענישה והטלת מאסר בפועל תחזיר את הנאשם למעגל העבריינות שלא לצורך. נטען שבהתחשב בכל האינטרסים השונים: הצורך בענישה הולמת, חלוף הזמן, גילו והעדר עבר פלילי, יש מקום להטיל מאסר מותנה או מאסר לריצוי בעבודות שירות. הסניגור הפנה לתסקיר החיובי שניתן בענינו של הנאשם והגיש פסיקה בתמיכה לטענותיו.