ת"פ 30981-09-14 מדינת ישראל נ' פלוני

בפתח הכרעת הדין אציין, כי מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, וזאת מכל הנימוקים כפי שיפורטו להלן.

כתב האישום

1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפת בן זוג, הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

    

   הנאשם והגב' פלונית  (להלן: "המתלוננת") הינם בני זוג, המתגוררים יחד, תחת קורת גג אחת ולהם ילד משותף.

    

   על פי כתב האישום, ביום 7.6.14 בשעה 3:50 בקירוב, בדירה, תקף, הנאשם את המתלוננת, בכך שהיכה בה באמצעות ידו בחלק הימני של מצחה, וכתוצאה ממעשיו אלו נגרמה למתלוננת חבלה של ממש – אדמומיות, נפיחות ושפשופים בחלקו הימני של מצחה.

    

2. במענה לכתב האישום, במסגרת הדיון שהתקיים ביום 2.12.15 (כב' השופט עמית כהן), אישר הנאשם כי למתלוננת היה סימן במצח, אלא שלטענתו, החבלה לא נגרמה למתלוננת כתוצאה מכך שתקף אותה. הנאשם טען, לאחר שיצא לקנות סיגריות, וחזר הביתה, סברה המתלוננת כי שהה עם אישה אחרת, נתקפה בהתקף קנאה, שרטה את הנאשם וגרמה לו חבלות בגופו. לטענת הנאשם, בשלב זה, חיבק את המתלוננת בחוזקה, וזאת על מנת להרגיעה, ולעצור את התקף ההשתוללות שאחז בה, וככל הנראה הסימן במצח נגרם לה כתוצאה מהתפרעותה. הנאשם טען, כי חיבק את המתלוננת כהגנה עצמית, במטרה להרגיע אותה, והכחיש, כי החבלה במצחה נגרמה לה עקב מעשיו.

    

    

   פרשת התביעה

3. מטעם התביעה העידו השוטרים אדיר לוי, אמנון גנאור, והמתלוננת.