פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' גניש ואח'

אני מורה על זיכוי הנאשם מעבירת רישום כוזב בספרים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה.

רקע

כתב האישום

1.כתב האישום הוגש כנגד הנאשם ואחר בשם עידו מרציאנו (להלן: "מרציאנו"), אשר הודה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון ונגזר דינו. כתב האישום שנותר כנגד הנאשם, מפרט שני אישומים:

א.האישום הראשון (להלן: "האישום הראשון"), מייחס לנאשם את העבירות הבאות:

קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); התחזות לאדם אחר, לפי סעיף 441 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425 לחוק העונשין; איסור עשית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000.

בהתאם לעובדות האישום הראשון, הנאשם הוא בעליה של חברה פרטית בשם "יהודה גניש יזמות בע"מ" (להלן: "החברה"), לה ולנאשם חשבון בנק בבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בחולון (להלן: "חשבון הבנק").

מרציאנו עבד בחברת מנורה מבטחים גמל בע"מ (להלן: "חברת מנורה"), בה ניהל פלוני (להלן: "המנוח") קופת גמל, עד שנפטר. ביום XX.X.XXXX ניתן צו ירושה לפיו אלמנתו (להלן: "המתלוננת") ושלושת ילדיה הם יורשיו.

במועד סמוך לחודש מרץ 2013, קשרו הנאשם ומרציאנו, בעצמם או באמצעות אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה, להונות את חברת מנורה ולגנוב מחשבון קופת גמל כספים השייכים לעמית, תוך התחזות ושימוש במסמכים מזויפים. בסמוך למרץ 2013, השתמש מרציאנו שלא כדין בסמכותו לספק מידע ולהנפיק מסמכים רשמיים של מדינת ישראל, בכך שביצע את הפעולות הבאות: הפיק את צו הירושה של המנוח, זייף אותו בכך שמחק את פרטי הילדים והותיר את המתלוננת כיורשת יחידה; שינה את שם הרשם החתום על הצו; הפיק ממאגר ממוחשב את תעודת הזהות של המתלוננת וזייף אותה בכך ששינה את שם אמה, את תאריך הנפקת התעודה ושם נעוריה; הפיק ממאגר ממוחשב את תעודת הפטירה של המנוח וזייף אותה בכך ששינה בה פרטים שונים; הפיק שלא כדין טופס בקשה למשיכת כספים מקופת גמל וזייף אותה בכך שזייף את חתימת המתלוננת, מילא פרטים שונים שגויים כגון מספר טלפון שלא שייך לה, כתובת השייכת לנאשם ואת פרטי חשבון הבנק של הנאשם.

במועד סמוך ליום 7.3.2013, שלח מרציאנו לחברת מנורה את המסמך המזויף של בקשת משיכת הכספים, הנחזה להיות חתום על ידי המתלוננת ואת שאר המסמכים המזויפים, על מנת שתעביר את הכספים במרמה לחשבון הנאשם. ביום 14.3.2013, לאחר שקיבלה את המסמכים המזויפים, העבירה חברת מנורה את יתרת כספי קופת הגמל של המנוח, בסך 1,395,407 ₪, לחשבון הבנק, בסברה בטעות שאלה מועברים לחשבון המתלוננת. בסמוך, בין התאריכים 17.3.2013 ועד 17.5.2013, ניכה הנאשם המחאות מחשבון הבנק אצל נותני שירותי מטבע שונים (להלן: "נותני שירותי מטבע" או "צ'יינג'") , שפרטיהם מפורטים בכתב האישום, וקיבל מזומן בסך כולל של כ- 952,600 ₪.

ב.האישום השני (להלן: "האישום השני"), מייחס לנאשם את העבירות הבאות:

במזיד, בכוונה להתחמק ממס, השמיט מתוך דו"ח שנערך על פי הפקודה הכנסה שיש לכללה בדו"ח – לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"); במזיד, בכוונה להתחמק ממס הכין פנקסי חשבונות כוזבים – לפי סעיף 220(3) לפקודה (מדובר בטעות, שכן המלל שנכתב לצד הוראת החיקוק, הוא של סעיף 220(4) לפקודה).

בהתאם לעובדות האישום השני, המתבססות אף על עובדות האישום הראשון, לאחר העברת כספי המרמה לחשבון הבנק, משך הנאשם המחאות מחשבון החברה וניכה אותן אצל נותני שירות מטבע, בהתאם לפירוט המופיע באישום השני, בסך כולל של 952,601 ₪. בגין הכנסה זו היה חייב הנאשם בהגשת דו"ח לפקיד השומה, אך השמיט זאת מדו"ח לשנת 2013 אותו הגיש לפקיד השומה, ולא שילם את מס ההכנסה הנדרש, משך את ההמחאות לפקודת אחרים על מנת להסתיר את זהותו כמקבל הכסף. בנוסף, רשם הנאשם בספרי החברה בכזב כי ארבע מההמחאות בהיקף כספי של 134,000 ₪ נמסרו כתשלום לספקים ובכך הגדיל את הוצאות החברה.

התנהלות המשפט

2.הנאשם כפר במיוחס לו, וטען כי לא היתה לו כל היכרות עם מרציאנו. בנוסף, אישר הנאשם כי קיבל לחשבון הבנק את הכסף המיוחס בכתב האישום, אך טען כי בהתאם לידיעתו בעת הרלוונטית, מדובר היה בכסף שהועבר לחשבון כדין, ואף מסר מסמכים ובהם פרטי תעודת זהות של ג'מאל יוסף, האדם אשר אמור היה להעביר לו כסף זה, אך המשטרה לא פעלה לאיתורו.