ת"פ 30251-05-16 מדינת ישראל נ' נג'ון טואן

ביום 26.11.17 הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").  

1. בקליפת אגוז אציין, כי בהכרעת הדין קבעתי שהוכח בפניי, כי ביום 6.4.14 בשעה 18:00 לערך, במסעדת "XXX" בתל אביב (להלן: "המסעדה") תקף הנאשם ,שעבד בתקופה הרלבנטית כשף במסעדה , את מר א' (להלן: "המתלונן"), בעת שעבד כמנהל משמרת במסעדה, וזאת על רקע פניות המתלונן לנאשם בענין לקוחות אלרגיים של המסעדה. הנאשם רדף אחר המתלונן במדרגות, תוך שהוא צועק ומקלל את המתלונן ולקח כיסא וזרק אותו לעיניו של המתלונן. בנסיבות אלו נגרמו למתלונן חבלות של ממש-שבר בלמינה פפירציה משמאל ובועות אוויר בתוך ארובת העין השמאלית.

2. לאחר ששמעתי כי בכוונת המאשימה לעתור לעונש של מאסר בפועל הפניתי את הנאשם לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות, בטרם הטיעונים לעונש, מבלי לפתח ציפיות בנאשם שאכבד את המלצת הממונה על עבודות שירות ומבלי לקבוע עמדה לעניין העונש.

3. בטרם הטיעונים לעונש העיד מטעם ההגנה מר ק', משנה למנכ"ל בנק X. העד העיד, כי הוא מכיר את הנאשם מזה שלוש שנים, הנאשם עובד אצלו במשק בית ומסייע בטיפול בילדתו בעלת צרכים מיוחדים וכן התנדב לבקשתו לסייע לו במספר אירועים בהתנדבות. עוד העיד כי מהיכרותו עם הנאשם, מדובר באדם אדיב ומנומס, אשר האירוע בגינו הורשע, אינו מתאים לאישיות של הנאשם ועתר לבית משפט שלא לקטוע כלשונו:"את רצף חייו הטובים" של הנאשם.(עמ'43 לפרוטוקול ש'19)

4. ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות של הנאשם, תצהיר נפגע עבירה עליו חתם המתלונן ופסיקה וטענה בטיעוניה לעונש, כי הנאשם הורשע בעבירת אלימות שתוצאותיה חמורות. עוד טענה כי הנאשם נקט כלפי המתלונן ללא סיבה באלימות חמורה ומדובר בתקיפה אשר הינה על גבול של עבירה שעניינה "חבלה חמורה".

   מעשיו של הנאשם פגעו בערך מוגן שעניינו שמירה על בריאותו, שלומו וגופו של הפרט ומתחם העונש ההולם נע בין 10 ל- 24 חודשי מאסר בפועל. לאור העדר לקיחת אחריות ע"י הנאשם, העדר עבר פלילי של הנאשם, למעט הרשעה בעבירה שאינה דומה, והעדר תיקים נוספים, עתרה למקם את הנאשם בחלק האמצעי של מתחם העונש, ולהטיל עליו 18 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי משמעותי למתלונן, שלא יפחת מ5,000 ₪.

5. ב"כ הנאשם הגיש פסיקה ומכתב ממעסיקו של הנאשם מר מוטי סטרובוסקי ממנו עולה כי הנאשם עובד כשף -מנהל מטבח ואחראי על 6 טבחים ועובד במסירות ,במקצועיות בשקט נפשי והינו איש עבודה למופת, הדואג למשפחתו ולסביבתו. ב"כ הנאשם טען בטיעוניו לעונש, כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר, שניתן לרצותם בעבודות שירות עד 12 חודשי מאסר בפועל.

   עוד טען כי יש להתחשב בכך שהנאשם יליד ויאטנם, בן 59 עלה לארץ בגיל 17, נשוי, אב ל-3 ילדים בני 15, 16 ו-18 כשהבכור משרת בצה"ל. הנאשם עבד והתפרנס לאורך השנים בבתי מלון, במקומות עבודה מוכרים ויוקרתיים וכן במסעדות יוקרה, ותמיד זכה ליחס חם בעקבות עבודה טובה, מסירות ואמינות. עוד טען, כי לנאשם אשר עלה לישראל לפני כ-40 שנה , הרשעה אחת מלפני 17 שנים ,בעבירה שאינה עבירת אלימות, לא נפתחו כנגדו תיקים חדשים ומדובר באירוע חריג. בנוסף, טען כי אין ליתן משקל לתצהיר של המתלונן אשר העיד בבית משפט ואשר לא צירף מסמכים לגבי הפגיעות שנגרמו לו לטענתו, למעט התעודות הרפואיות שהוגשו. כן טען כי הנאשם לא מודה בביצוע העבירה, אולם מביע חרטה וצער על תוצאות אותו אירוע ומגלה אמפטיה למתלונן על מה שנגרם לו. בנוסף עתר להתחשב בחלוף הזמן, בכך שהנאשם עובד ברצף מאז גיל 17 עם ציבור, אינו מסוכן ומפרנס את ילדיו הקטינים. לפיכך עתר שלא להטיל על הנאשם מאסר לרבות בעבודות שירות שיקטע את עבודתו, ולהסתפק במאסר על תנאי מרתיע ופיצוי למתלונן שיאזן את יתר רכיבי הענישה.

6. מתחם העונש ההולם:

   • הנאשם הורשע כאמור בביצוע של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. הערך המוגן שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה בה הורשע הנאשם, עניינו בהגנה על שלום הציבור מפני פגיעה שלא כדין בגופו ובחייו של כל אדם השוהה במדינת ישראל.

     בתי המשפט הבהירו לא אחת בפסיקתם את הצורך להדביר את תופעת האלימות שקנתה לה אחיזה בחברה בישראל, המחייבת ענישה מחמירה והולמת, שיהיה בה ביטוי לחומרה בה רואה החברה התנהגות פסולה כזו. בע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני, ( 3.8.10) נאמר :"תופעה נוראה זו של אלימות קשה וחסרת רחמים אשר פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים מחייבת את כל הגורמים לתת ידם למלחמת חורמה. האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. 'חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים..." (כן ראה לדוגמה ע"פ 5794/13 מדינת ישראל נ' שיכה(2.4.14)