מדינת ישראל נ' עיסא ואח'

1.הנאשם 2 (להלן: "הנאשם"), הודה והורשע במסגרת הסדר דיוני בכתב אישום מתוקן בעבירות פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה בצוותא והיזק לרכוש במזיד, עבירות על פי סעיפים 407(ב)+29(א) וכן 452 לחוק העונשין, התשל"ז -1977.

2.על פי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם, אזי בלילה שבין 21-22 התפרצו הנאשם יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה למחסן של חברה. לפריצה קדמה פעילות בה אחד מחברי החוליה ערב לפתיחת שער הישוב על ידי מכונית חולפת, אז חסם את עינית השער על מנת שלא ייסגר, מאוחר יותר נכנסו חברי החוליה לישוב, פרצו את המחסן על ידי עקירת סורג והסרת חלונות ונכנסו למחסן.

בהמשך נטלו חברי החוליה מן המחסן, דרך הגג אותו שברו, 900 עגלות ילדים טיולון מסוגים שונים אותן העמיסו על שתי משאיות.

לפני ההתפרצות, העביר נאשם 1 לחברי אותה חולית פריצה את אחת המשאיות. לאחר הפריצה העבירו חברי החוליה את המשאית לנאשם 3. חלק מהרכוש שנגנב אותר והחוזר. עלות הרכוש שלא הוחזר הינה בסך של 20,589.81 דולר אמריקאי. כמו כן נגרמו נזקים למוצרים בשווי של 779.76 דולר אמריקאי וכן ניזוק הגג בשווי של אלפי ₪.

3.נערך תסקיר שירות המבחן בעננינו של הנאשם. מן התסקיר והבהרות אשר הוגשו לאחר מכן עולה כי הנאשם נוטל אחריות מלאה למעשיו ומבין את גבולות המותר והאסור. עוד מציין שירות המבחן כי מעצרו ולאחר מכן חלופת המעצר וצו פיקוח המעצרים, עזרו לחדד גבולות אלה. שירות המבחן עוד ציין את הנסיבות אשר הביאו אותו לביצוע העבירה וכן את התייחסותם המגנה של משפחתו לאירועים. שירות המבחן סיים בהמלצה כי הענישה תהיה בכיוון שיקומי, זאת לאור העבודה כי הסיכון להישנות מעורבות פלילית פחת וכן כי הוא מתפרנס מעסק אותו הקים. לפיכך, המליץ שירות המבחן על תקופת מאסר אשר יכול ותרוצה בעבודות שירות.

4.שירות המבחן נדרש להבהרה על ידי נוכח תיקון כתב האישום בהעדר התייחסות לכך. לאחר מכן שב שירות המבחן על המלצתו. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים לעונש, פניתי בשלישית לשירות המבחן בשאלה האם שירות המבחן אינו מוצא כי יש מקום להשית על הנאשם גם צו מבחן. בתסקיר שהוגש ביום 9.1.18 הביע שירות המבחן הסכמה לצו מבחן.

5.העבירות אותן ביצע הנאשם פוגעות בערכים המוגנים של זכותו של אדם לקניין וזכותם של אנשים לחיות בשלום וביטחון מבלי שרכושם נגזל ע"י אחר.

6.באשר לעוצמת הפגיעה בערך המוגן, אזי לקולא יש לציין כי לא מדובר בפריצה לבית מגורים אלא בפריצה לבית עסק. תחושת הפגיעה בפרטיות הנה פחות חמורה ולא מדובר ברכוש בדמות חפצים אישיים בעלי מטען רגשי. מאידך, מדובר בפריצה אשר הובילה לגניבה בסדר גודל גדול מאוד. כך שניתן לקבוע כי מדובר בפגיעה בדרגת חומרה גבוהה בערך המוגן.