ת"פ 28759-05-15

לפניי בקשה שהגישו נאשם 2 (להלן – הנאשם) וסניגוריו, עורכי-הדין רון שפירא וקרן שפירא-אטינגר (להלן – הסניגורים הפרטיים) לשחרור הסניגורים הפרטיים מהייצוג ולמינוי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית.

כנגד הנאשם ויתר הנאשמים הוגש ביום 14.5.15 כתב אישום הכולל חמישה-עשר אישומים ומייחס לנאשם מספר רב של עבירות מרמה, הפרת אמונים, שיבוש מהלכי משפט, הלבנת הון ועוד.

ביום 28.1.16 הגישו הסניגורים הפרטיים בקשה לשחרור מייצוג, בגדרה נטען כי הייצוג הוגבל מראש להליכי המעצר ולהליכים המקדמיים בלבד, אלא אם כן ייעשה עמם הסדר שכר טרחה מתאים להמשך הייצוג גם בשלב ההוכחות בתיק. לפיכך, עתרו הסניגורים הפרטיים, על דעת הנאשם, לשחרורם מייצוג ולמינוי סניגור ציבורי לנאשם.

המאשימה הותירה את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, בכפוף לכך שלא יהיה בקבלתה כדי לפגוע בהמשך ניהול ההליך.

בדיון שהתקיים ביום 7.2.16 חזרה ב"כ הנאשם על נימוקי הבקשה, טענה שאין באפשרותו של הנאשם לשאת בעלות שכר הטרחה, והוסיפה כי "אנחנו נגיש תשובה לכתב האישום ונטען, אבל אני רוצה שמישהו יכנס כבר עכשיו וזה צריך להיעשות בשיתוף עם מי שיעשה את זה הלאה... אנו מבקשים מראש להכניס עכשיו מי שייצג בתקופת ההוכחות, גם שתהיה חפיפה הגונה ושידע מהתשובה לאישום, שאנו ניתן" (עמ' 64 לפרוטוקול).

לדיון שהתקיים ביום 29.2.16 הוזמן עו"ד דורי פינטו, הסניגור הציבורי למחוז ירושלים, שטען כי ההליך לאיתור סניגור ציבורי יהיה ארוך ומורכב ויידרשו לכך זמן ומאמצים רבים (עמ' 73-72 לפרוטוקול). הדיון נדחה מעת לעת לצורך מיצוי הליך האיתור. בדיונים שהתקיימו ביום 14.3.16 (עמ' 77-76 לפרוטוקול), ביום 27.3.16 (שם, עמ' 84) וביום 13.4.16 (שם, עמ' 87), חזר עו"ד פינטו על המורכבות הכרוכה באיתור סניגור ציבורי וטען שככל שימונה סניגור ציבורי, תידרש דחיה ארוכה לצורך לימוד התיק והכנתו להוכחות בצורה ראויה.

בדיון שהתקיים ביום 2.5.16 הודיע עו"ד פינטו כי נמצאה סניגורית שתייצג את הנאשם מטעם הסניגוריה הציבורית, אך זאת בכפוף לכך שהליך שמיעת ההוכחות יחל, למצער, בשנת המשפט הבאה (עמ' 94 לפרוטוקול). מאחר שכתב האישום הוגש ביום 14.5.15 וטרם ניתן מענה מפורט מטעם הנאשם לכתב האישום; ועל מנת לייעל את ההליך שממילא צפוי להיות ממושך ומורכב; ובשל האינטרס הציבורי בקידום ההליך, הציע בית המשפט כי הסניגוריה הציבורית תמונה במקביל לסניגורים הפרטיים, שימשיכו לייצג את הנאשם לתקופה קצובה. זאת, על מנת שהליך ההוכחות, שכבר נדחה יתר על המידה, יחל בהקדם האפשרי.

עו"ד פינטו התנגד להצעה, וטען כי ייצוג משותף של סניגור פרטי וציבורי אינו אפשרי, מאחר שתנאי מוקדם למינוי סניגור ציבורי הוא שהנאשם אינו מיוצג. לדבריו, ייצוג משותף של עורכי-דין שאינם עובדים כצוות עלול להיות בעייתי מבחינת התפיסה והגישות של כל אחד מהמייצגים, כך ש"לא ייתכן שידברו כאן בשני קולות" (עמ' 99 לפרוטוקול). עוד הוסיף, כי אף סניגור ציבורי שמכבד את עצמו מבחינה מקצועית לא יסכים לייצג נאשם כשלצדו עורך-דין פרטי שגישתו עלולה להיות שונה (שם, שם).

באת-כוחו הנוכחית של הנאשם, עו"ד שפירא-אטינגר, עתרה לקבלת החלטה המורה על שחרורם הפורמאלי של הסניגורים הפרטיים מהייצוג, תוך שהתחייבה כי תמשיך ללוות את הנאשם ולסייע גם בשלבים הבאים לסניגורית הציבורית, לרבות העברת החומר אליה באופן ראוי ומסודר ומתן מענה מפורט לכתב האישום בצוותא חדא, כך שלדבריה אין מניעה לייצוג מקביל לתקופה קצובה (שם, שם).

ב"כ המאשימה טענה כי שחרור הסניגורים הפרטיים כבר עתה ומינוי הסניגוריה הציבורית יוביל לדחייה בלתי-סבירה של המשפט ולמתן מענה לכתב האישום כשנתיים לאחר הגשתו. לדבריה, לא ניתן לתת לכך יד (שם, עמ' 97).

הנאשם הוסיף והשמיע דברים בעצמו. לדבריו, היה מעדיף לבחור לעצמו סניגור פרטי, לאחר שיתאפשר לו להגיש בקשה לשחרור חלק מכספיו שנתפסו על ידי המדינה כדי לממן ייצוג פרטי (שם, עמ' 96). לחלופין ביקש הנאשם שהמענה לכתב האישום יינתן על ידי הסניגורית החדשה. זאת, כדי למנוע מצב בו נכפה עליה להתמודד עם מענה שאינו עולה בקנה אחד עם עמדותיה (שם, עמ' 100).