מדינת ישראל נ' זאיד ואח'

כתב האישום:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של מרמה עורמה או תחבולה – עבירה לפי סעיף 220 (5) לפקודה (3 עבירות).

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם 1 הינו טכנאי שיניים, והנאשם 2 הינו רופא שיניים.

במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, אך לכל המאוחר החל משנת 2017, ועד שנת 2019 (להלן: "התקופה הרלוונטית לכתב האישום") ניהלו הנאשמים מרפאת שיניים ברח' הגפן 53, קריית ביאליק (להלן: "העסק").

הנאשמים הפעילו את העסק והעניקו במסגרתו טיפולי שיניים עבור לקוחות.

הנאשמים חייבים להודיע לפקיד השומה על התחלת התעסקות על פי הוראות סעיף 134 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), לנהל פנקסי חשבונות בהתאם לפקודה ולהוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ג – 1973 (להלן: "ההוראות"), ולדווח על הכנסותיהם באמצעות הגשת דוחות שנתיים כמתחייב לפי סעיפים 131 ו-132 לפקודה.

במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, הנאשמים הפיקו הכנסות מהעסק בסכום שלא פחת מסך של 1,322,190 ₪ כפי שיפורט להלן.

הנאשמים במעשיהם פגעו בקופה הציבורית ובשוויון נטל המס, אי הודעה לפקיד השומה על תחילת העיסוק וניהולו בהתעלם כליל מחובותיהם החוקיות של הנאשמים כלפי רשויות המס, מונע מפקיד השומה את היכולת לבחון את הכנסותיהם ולקבוע את סכום המס המתחייב וגבייתו בהתאם לחוק.

במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, השתמשו הנאשמים במרמה ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס בדרכים המפורטות להלן:

הנאשמים בכוונה להעלים מרשויות המס את מקור ההכנסה בשלמותו, לא הודיעו לפקיד השומה על תחילת עיסוקם.

הנאשמים לא ניהלו פנקסי חשבונות בעסק כמתחייב בהתאם לפקודה ולהוראות.

נאשמים לא הגישו לפקיד השומה את הדוחות על הכנסותיהם בתקופה רלוונטית לכתב האישום כמתחייב בהתאם לפקודה.

את מרבית התקבולים שהתקבלו בעסק קיבלו הנאשמים באמצעות שיקים פתוחים או במזומן.

בכל שנות המס בתקופה הרלוונטית העלימו הנאשמים את הכנסותיהם מפקיד השומה בסכום שאינו ידוע במדויק למאשימה אך לכל הפחות בסך של 1,322,190 ₪ כמפורט להלן (ראה נספח א' המהווה חלק בלתי נפרד מכתב אישום זה). הנאשמים פעלו באופן המפורט לעיל במזיד ובכוונה להתחמק ממס.

ראיות לעונש:

הצדדים לא הגישו ראיות לעונש.

טענות הצדדים:

ב"כ המאשימה עמד על חומרת השמטת ההכנסות ומעשיו של הנאשם, שהינו רופא שיניים בעל מוניטין, והיה הרוח החיה והדומיננטית בהפעלת העסק.

ב"כ המאשימה הפנה לפרק הזמן של 3 שנים בהן הצליח הנאשם להעלים מקור הכנסה שלם מעיני הרשויות, כאשר הוא מטפל בלא פחות מ-91 לקוחות שקיבלו שירותים במרפאת השיניים, תוך שהוא חובר לנאשם 1, שהיה טכנאי השיניים במרפאה.

עוד עמד ב"כ המאשימה על היקף השמטת ההכנסות בסך של 1.3 מיליון ₪ והנזק שנגרם כתוצאה מכך למדינה.

עוד התייחס ב"כ המאשימה לאבחנה שערך בית המשפט בגזר דינו של הנאשם 1, בעניין חשבוניות פיקטיביות ותיקי מע"מ, וטען כי בתיק זה מדובר בהפעלת עסק שלם, שעובד תקופה ארוכה עם ספקים וציוד, "מתחת לרדאר" של רשויות המס, לטפל בשורה ארוכה של לקוחות, ולהשמיט הכנסות בהיקף ניכר, ולעמדתו, התנהלות זו חמורה מסוגיית חשבוניות פיקטיביות.

ב"כ המאשימה עתר לקבוע מתחם ענישה שנע בין 10 ל-24 חודשי מאסר, וקנס שלכל הפחות יהיה 10 אחוזים מגובה ההשמטות וקנס לצד מאסר על תנאי והתחייבות.

ב"כ הנאשם טען כי העסק היה קיים הרבה זמן לפני שהנאשם 2 הגיע אליו, הוא רשום ומדווח על שמו של נאשם 1, כל החשבוניות כללו את שמו של נאשם 1. בשלב מסוים, הרופא שעבד במקום חלה, והנאשם 1 פנה לנאשם 2 והעסיק אותו, ובשלב מסוים הצטרף כשותף מלא בחלקים שווים עם הנאשם 1. על כן, טען שאי אפשר לטעון שהנאשם 2 הוא הרוח החיה בעסק, אלא הוא חבר יחד עם הנאשם 1 לביצוע עבירה.

כתמיכה לדבריו, טען כי לא בכדי, פקיד השומה הגיע להסדר עם נאשם 2, להבדיל מנאשם 1, שנשא באחריות למלוא סכום ההכנסות 1,300,000 ₪.

עוד ציין ב"כ הנאשם 2, כי הסגותיו המרומזות של ב"כ המאשימה על גזר דינו של הנאשם 1, היו צריכות לבוא לידי ביטוי בערעור, שלא הוגש על ידם לבית המשפט המחוזי. מכיוון שהדבר לא נעשה, מדובר בגזר דין חלוט, שיש להתחשב בו בבוא בית המשפט לקבוע את גזר דינו של השותף – הנאשם 2.

בסופו של יום, ביקש הסניגור לקבוע מתחם זהה לזה שנקבע לנאשם 1, כלומר 6 חודשים עד 24 חודשים מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. לצד זאת, ביקש לקבוע אבחנה בין חלקו של נאשם 2 לנאשם 1, כך שיתבטא במתחם העונש ההולם, אשר יתחיל מ-3 חודשי מאסר בפועל עד שנה (כאילו היה מסייע לדבר עבירה). כמו כן, ביקש לקבוע כי נוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם, יוקל עונשו וייגזר על הצד הנמוך, לרבות הקנס.

דבר הנאשם בטרם מתן גזר הדין:

הנאשם 2, פירט את נסיבותיו האישיות, סיפר כי הסתבך בחובות, עיקלו לו את הבית, לא היה לו מקום עבודה, בעבר הייתה לו מרפאה במוריה. לאט לאט הוא החל להשתקם, ושמע מהנאשם 1 שיש לו מרפאה במקום העבודה, ועל כן, הצטרף אליו ועבד איתו ביחד כשותף.

עוד טען, כי הוא יחזיר את הכספים שהוא חייב לרשויות המס, כרגע הוא סובל ממצוקה כלכלית.

דיון והכרעה עונשית:

אפתח ואציין כי העובדות הרלוונטיות לגזירת העונש, הן העובדות בהן הודה הנאשם 2, כמפורט בכתב האישום המתוקן, וזו המסגרת שעל בסיסה יקבע בית המשפט את הנסיבות האופפות את ביצוע העבירה, והמתחם והעונש שיש לגזור על פיהן, הא ותו לא. כל טענה המבקשת לשוות לנאשם 2 כאילו סייע לנאשם 1, ולא היה מבצע עיקרי, בצוותא חדא עמו, לא יכולה להישמע.

בכל הנוגע לערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, העדר דיווח כדין לשלטונות המס, בדבר הכנסות, גוררת פגיעה במערכת המס, וביכולתה לגבות מס אמת, מכל עוסק. בעקיפין, נגרם נזק לאוצר המדינה שעה שלא נגבה מס אמת מאותו עוסק, ונפגע הציבור בכללותו. אני מפנה לדברים שנאמרו ברע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל (2018):

"בית משפט זה חזר ועמד על חומרתה של עבריינות המס, אשר נובעת מפגיעתה הקשה במשק, בכלכלה, ובמגוון היבטים חברתיים, הנוגעים לנטל תשלום המיסים, כמו גם מהקושי הרב שבחשיפתה. נפסק לא אחת, כי יש ליתן לחומרה זו, ביטוי ממשי במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות לשיקולי ההרתעה, ולאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא, כי העונש ההולם בעבירות אלה, הוא מאסר בפועל".

מדיניות הענישה (סעיף 40ג (א) לחוק העונשין):

מדיניות הענישה בעבירות מהסוג בהן הורשע הנאשם, המשלבות רכיב מרמתי, נוגעת, בעיקר למבצעים הנוקטים במנגנון מרמתי מובהק יותר ביחס להשמטת הכנסות, ומרבית הפסיקה עוסקת בעבירות הדנות בשימוש בחשבוניות פיקטיביות, אם כי ניתן ללמוד ממנה על מגמת הענישה כאשר מדובר בהשמטת הכנסה בין אם בדרך הנזכרת לעיל ובין אם על דרך של אי דיווח על ניהול עסק ללא דיווח לשלטונות המס ובדרך כזו להימנע מתשלום מס.

רע"פ 5052/21 בן שלמה נ' מדינת ישראל (2021) - הנאשם הורשע בעבירות של שימוש בחשבוניות פיקטיביות, שימוש במרמה, עורמה או תחבולה, במטרה להתחמק מתשלום מס. שם דובר בהשמטת הכנסה בסך 700 אלף ₪. בית משפט השלום גזר עליו 11 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 15,000 ₪, לאחר שקבע מתחם שנע בין 9 ל-24 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הנאשם. בקשת רשות ערעור אף היא נדחתה.

רע"פ 3761/20 עוקב נ' מדינת ישראל (2020) - הנאשם הורשע בשימוש בחשבוניות פיקטיביות, כך שהוא והחברה שבבעלותו ניכו מס תשומות בסכום כולל של כ-4 מיליון ₪ באמצעותן. הוא נדון ל-15 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 250,000 ₪. בית המשפט המחוזי הפחית את הקנס ל-50,000 ₪. ערעורו נדחה.

רע"פ 2485/20 סייד נ' מדינת ישראל (2020) - הנאשם הורשע בשימוש בחשבוניות פיקטיביות, בנסיבות מחמירות, בכך שניכה תשומות שלא כדין, באמצעות חשבוניות פיקטיביות, בהיקף של כ-1,800,000 ₪ במשך שנתיים. בית משפט שלום גזר עליו בין היתר 13 חודשי מאסר בפועל. בערעורו של הנאשם על העונש, העמיד בית המשפט המחוזי את עונשו על 12 חודשי מאסר בפועל, וקבע שהעונש שנגזר עליו אינו חורג באופן קיצוני, ועוד קבע שלא היה מקום להציב את עונשו של הנאשם מעל הרף התחתון שנקבע במתחם שקבע בית משפט השלום, מבלי שניתנה לכך הנמקה, ומשום שהמחדלים הוסרו במלואם.

רע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל (2018) – הנאשם הורשע ב-55 עבירות של חשבוניות פיקטיביות בהיקף מס של כ-1,400,000 ₪. הנאשם הסיר את מחדליו. בית משפט השלום גזר עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו והעמידו על 12 חודשים, וקבע שמתחם העונש ההולם נע בין שנה ל-3 שנות מאסר לצד עונשים נלווים. בקשת רשות ערעור לעליון נדחתה, תוך שנקבע כי העונש אינו חמור כלל ועיקר.

רע"פ 8100/18 אבו נג'מה נ' מדינת ישראל (2018) – הנאשם הורשע בשימוש בחשבוניות פיקטיביות ובעבירות מס נוספות, כאשר סכום המס הכולל עמד על כ-470,000 ₪. בית משפט השלום גזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים, לאחר שקבע שמתחם העונש ההולם נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל. בערעורו של הנאשם לבית המשפט המחוזי, הופחת עונשו והועמד על 14 חודשי מאסר בפועל.

רע"פ 5938/18 אסרף נ' מדינת ישראל (2018) – הנאשם הורשע בעבירות של שימוש בחשבוניות פיקטיביות בהיקף מס של כ-350,000 ₪ ובעבירות נוספות. הנאשם לא הסיר את מחדליו. בית משפט השלום קבע כי המתחם נע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלויים וגזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 40,000 ₪.

רע"פ 4987/18 אבו סעיד נ' מדינת ישראל (2018) – הנאשם הורשע בשימוש בחשבוניות פיקטיביות, בהיקף מס בסך של כ-418,000 ₪, הנאשם לא הסיר את מחדליו. בית משפט השלום קבע מתחם בין 9 ל-15 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים. הוא נדון ל-9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וקנס בסך 40,000 ₪.

רע"פ 1929/18 אריאלי נ' מדינת ישראל (2018) – הנאשם הורשע בשימוש בחשבוניות פיקטיביות ובעבירות מס נוספות, בהיקף מס של כ-280,000 ₪. בית משפט השלום גזר עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות. ערעור המדינה לבית המשפט המחוזי התקבל, ועונשו הוחמר והועמד על 10 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, תוך שבית המשפט המחוזי קובע שהמתחם הראוי הוא 9 – 18 חודשי מאסר בפועל.

נסיבות שקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין):

לפי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, בין השנים 2017 – 2019, הוא ניהל יחד עם הנאשם 1 מרפאת שיניים ברח' הגפן בקרית ביאליק, הפיק הכנסה מהעסק, בסך של 1,300,000 ₪ ולמרות זאת, לא דיווח לפקיד השומה על העסק, לא ניהל פנקסי חשבונות בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה, ולא דיווח על הכנסותיו, כמתחייב לפי הוראות סעיפים 131 – 132 לפקודה.

עוד הודה הנאשם 2, בכך שאת מרבית התקבולים שהתקבלו בעסק, הוא קיבל יחד עם הנאשם 1 באמצעות שיקים פתוחים או מזומן, דבר שסייע לנאשמים להעלים את הכנסותיהם מפקיד השומה (סעיף 11 לכתב האישום המתוקן).

בנסיבות אלה, פעל הנאשם 2 יחד עם הנאשם 1, בעורמה, ולא דיווח על העסק וההכנסות שהופקו ממנו, על מנת להתחמק מתשלום מס.

היקף ההשמטה הנקוב בכתב האישום עומד על כ-1,300,000 ₪, כמצוין בסעיף 5 לכתב האישום בו הודה הנאשם 2.

מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג (ב) לחוק העונשין):

בשים לב לעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, המשקפות את נסיבות השמטת המס, מתחם העונש ההולם בנסיבות כוללות אלה, נע בין 6 חודשים ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

לא מצאתי יסוד לאבחנה בין שני מבצעי העבירה, כך שהמתחם יהיה שונה בין שניהם, בוודאי שלא מצאתי יסוד לטענה כי יש לקבוע מתחם שהינו מחצית מהמתחם האמור, הואיל והשניים ביצעו בצוותא חדא את העבירות, וגם אליבא דהסניגור, "נאשם 2 הצטרף כשותף מלא 50 אחוז" (עמ' 24, שורה 20 לפרוטוקול).

 עיתוי ההצטרפות הנטען על ידי הסניגור, כאילו היה מאוחר לפעילותו הכספית של הנאשם 1, אינו רלוונטי וזאת משום שהשניים הודו כי במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, הם הפיקו הכנסות מהעסק בסכום שלא פחת מסך של 1,322,190 ₪ (סעיף 5 לכתב האישום המתוקן).

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין):

הנאשם בן 56, נשוי ואב לשניים, בת 18 ובן בן 13, מתגורר בחיפה. לדבריו, פרוד מאשתו, שאף היא הינה רופאת שיניים.

הנאשם רופא שיניים ועובד בתחום כ-28 שנה.

הנאשם נעדר עבר פלילי.

הנאשם טוען כי היה במצוקה כלכלית עקב הסתבכות עם חובות.

עוד סיפר הנאשם על התמודדות הנפש של בתו ופירט את מכלול נסיבותיו האישיות, וכן מסר בא כוחו, על ההסדר שהגיע עם פקיד השומה.

בהקשר אחרון זה, הגיש הנאשם לאחרונה, בקשה לצרף ראיה על תשלום על סך 34,000 ₪ לסילוק המחדל. בית המשפט התיר זאת. מהאסמכתאות שצירף, עולה כי הנאשם סילק חלק קטן מהמחדל.

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין):

הנאשם 2 שהוא רופא, חבר לנאשם 1 שהינו טכנאי שיניים, ולפי כתב האישום המתוקן בו הודה, במשך כשנתיים, ניהלו השניים, מרפאת שיניים ברח' הגפן בקרית ביאליק, ובמסגרת זו העניקו טיפולי שיניים עבור לא פחות מ-91 מטופלים. יחד עם שותפו, הם הפיקו הכנסות בסכום של 1,322,190 ₪, כל זאת, כשהם לא מדווחים לרשויות על ההכנסות, ולא משלמים את המס הנגזר והמתחייב על פי חוק מההכנסות, וזאת במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס. עם זאת, כמו הנאשם 1 גם הנאשם 2 פעל להסרת המחדל, ושילם כספים לרשויות המס כדי לצמצם את חובו, אך לא הסיר את המחדל ברובו.

לפיכך, בשים לב לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו על ידי נאשם 2, עוצמת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה שאינן שונות מאלה של הנאשם 1, התשלומים לרשויות שביצע הנאשם 2 לפקיד השומה, סבורני כי אין מקום לסטות מהענישה שנקבעה ביחס לשותפו הנאשם 1, ואין להחמיר בעונשו של הנאשם 2, כבקשת המאשימה. ניתן להסתפק גם בעניינו של נאשם 2, בעונשים דומים של מאסר בעבודות שירות לצד קנס ממשי ועונשים נלווים.

אשר לטענות המדינה לאבחנה ולבקשתה לגזור עונש חמור יותר על הנאשם 2, אני חוזר על הערתי בגזר הדין בעמ' 6 בפרק העונש המתאים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם 2 את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בוויצו חיפה, סניף מוריה, רחוב צפרירים 1, חיפה.

הממונה על עבודות השירות יקבע מועד לתחילת ריצוי עבודות השירות. במועד שייקבע, יתייצב הנאשם בפני הממונה על עבודות השירות, מפקדת מחוז צפון, סמוך לבית סוהר מגידו.

מובהר לנאשם כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים וכי כל חריגה ו/או אי הישמעות להוראות הממונה, עלול להוביל להפקעת הצו והוא ירצה את המאסר בכליאה ממשית.

8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע בתיק זה ו/או עבירה לפי סעיף 216 לפקודת מס הכנסה על חלופותיו.

קנס בסך 40,000 ₪ או 400 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1/1/24 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. פיגור יעמיד את מלוא הקנס לפירעון מידי ויפעיל את צו המאסר שלצדו.

התחייבות כספית בסך של 60,000 ש"י למשך 3 שנים כאשר התנאי להפעלת ההתחייבות יהיה ביצוע עבירות דומות ו/או עבירות לפי סעיף 216 לפקודת מס הכנסה.

להודיע לממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשפ"ד, 06 דצמבר 2023, במעמד הצדדים.