ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
|
26826-03-15
10/04/2016
|
בפני השופט:
איתן קורנהאוזר
|
- נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
|
נאשם:
משה קבילו
|
גזר דין |
1.הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.
כמפורט בכתב האישום, ביום 9/3/15, על רקע ויכוח בין הנאשם לבין מר אלי כהן (להלן: "המתלונן"), הגיע הנאשם לביתו של המתלונן, הניף לעברו סכין איתה הגיע למקום, וניסה לדקור אותו מספר פעמים. המתלונן הגן על פלג גופו העליון באמצעות ידו, עד אשר דקר אותו הנאשם בידו ופצע אותו באופן שהצריך את תפירת הפציעה בבית חולים.
2.תסקיר שירות המבחן סקר את נסיבות חייו של הנאשם. מדובר באדם בן 68, ללא עבר פלילי, שעל אף עזובה, קשיים כלכליים והזנחה, מהם סבל בהיותו צעיר, הצליח לגייס כוחות ולתפקד לרוב באופן נורמטיבי. שירות המבחן התרשם כי החסכים מהם סבל בהיותו צעיר, אינם מאפשרים לנאשם להתמודד במצבים בהם הוא חש עלבון או חוסר אונים. יחד עם זאת, הנאשם הביע חרטה וצער על מעשיו, הפיק לקח מהאירוע, וההליך הפלילי כנגדו היווה עבורו גורם מרתיע. לפיכך, המליץ שירות המבחן על הטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב של 250 שעות ומאסר על תנאי.
3.בפתח הטיעונים לעונש, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה עונשית ולפיה יוטל על הנאשם עונש של חמישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, ומאסר על תנאי.
המאשימה ביקשה לכבד את הסכמות הצדדים, זאת בהתחשב בכך שהנאשם מתקרב לגיל 70 וסובל מבעיות רפואיות. בנוסף, מדובר בהסתבכותו הראשונה בפלילים והוא הודה והביע חרטה על מעשיו.
ב"כ הנאשם טען כי יש לכבד את הסדר הטיעון, שהינו מאוזן וראוי. לטענתו, הרקע למעשים הוא סכסוך בין הצדדים על רקע בניה ללא היתר אשר גרמה ללכלוך ורעש, והביאה למתיחות רבה בין הנאשם לבין המתלונן. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, מדובר באדם מבוגר נעדר עבר פלילי, שהודה במעשיו וקיבל עליהם אחריות. הנאשם סובל מבעיות בריאותיות רב מערכתיות, לרבות ניתוח לב פתוח שעבר, וכן חווה לאחרונה שתי טרגדיות משפחתיות של מות אחיו ואחותו.
הנאשם בעצמו, הביע חרטה כנה על מעשיו ונכונות לשלם על המעשים שביצע.
4.ההלכה לבחינת הסדר טיעון, נותרה זן שנקבעה במסגרת ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז, 557 (2002), זאת אף לאחר תיקון 113 לחוק העונשין.
לאחר שבחנתי את ההסדר, בהתאם לטיעוני הצדדים, אני מוצא כי העונש המוסכם נוטה לקולא, אולם אינו סוטה במידה קיצונית מהעונש ההולם, זאת תוך בחינת השיקולים והאיזונים אשר פורטו על ידי הצדדים. עוד שקלתי את שהיית הנאשם במשך כחודש ימים בתנאי מעצר מלא.
לפיכך, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון, ולהטיל על הנאשם את העונשים הבאים: