מדינת ישראל נ' פלוני

רקע

1. הנאשם הורשע בהכרעת דין מיום 14.12.22 בעובדות כתב האישום בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין).

    

2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.8.20 התקשר הנאשם למלכה כהן, קצינת ביקור סדיר (להלן: "המתלוננת"), ואיים עליה בפגיעה שלא כדין בגופו של אחר, באומרו: "אני אבוא להפוך שולחן כי זאת השפה שאתם מבינים. תדאגי שהוא ילמד בדרכא אם לא אני עולה איתו לקומה הגבוהה ואני והוא נתאבד, אני אשרוף אותו ואת עצמי", וזאת במטרה להפחידה ולהקניטה.

    

3. בהכרעת הדין קבעתי כי הנאשם אכן השמיע את האימרות המפורטות בכתב האישום באוזני המתלוננת בשיחת הטלפון שערך עימה. עוד נקבע כי אומנם חלק מן האמרות שנאמרו על ידי הנאשם נתונות לפרשנות, למשל: "אני אבוא להפוך שולחן כי זאת השפה שאתם מבינים", שכן ייתכן וניתן להבין ביטוי זה כביטוי שמביע תסכול או דרך פעולה מקובלת ולא איום. עם זאת, את אמרת הנאשם, "תדאגי שהוא ילמד בדרכא אם לא אני עולה איתו לקומה הגבוהה ואני והוא נתאבד, אני אשרוף אותו ואת עצמי", לא ניתן להבין בדרך אחרת, ומדובר בביטוי מובהק לפגיעה בו ובבנו, העולה לכדי איום. עוד נקבע כי התגבש אף היסוד הנפשי מסוג מטרה, שכן דבריו של הנאשם נאמרו על מנת לפתח חשש בקרב המתלוננת, מתוך תקוה שחשש זה יניע אותה לקבל את ההחלטה לה ציפה וייחל, להעביר את בנו לבית הספר המבוקש.

    

   תסקיר שירות המבחן

    

4. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 42, נעדר עבר פלילי, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאים 13 עד 18. הנאשם מתגורר בנתיבות ומזה מספר חודשים אינו עובד ומתקיים מדמי אבטלה. לאורך השנים עבד כנהג משאית במספר חברות. הנאשם סיים 12 שנות לימוד במסגרת צבאית במגמת מכונאות רכב, ואובחן כסובל מהפרעת קשב. שירת בצה"ל כלוחם במג"ב.

    

5. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מודה ולוקח אחריות חלקית על מעשיו. הנאשם שיתף בתחושת התסכול והמצוקה שחש בעקבות ההתמודדות של בנו עם אלימות במסגרת החינוכית בה למד, וממנה ביקש להעבירו. עם זאת, ניכר שהנאשם בחן את התנהגותו, הביע צער וחרטה ואף התנצל בפני המתלוננת מספר פעמים. משיחה עם המתלוננת עולה כי מדובר באירוע חריג, שכן מדובר במשפחה נורמטיבית והנאשם אב מסור ודואג לילדיו.