ת"פ 24193-10-12 מדינת ישראל נ' קולירין

  בפתח הכרעת הדין אני מודיע על זיכוי הנאשם מהעבירה שיוחסה לו, וזאת מחמת הספק.  1.נגד הנאשם, צבי קולירין, הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע של עבירה שהיא סחיטה באיומים, על פי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 2.1.2011, סחט הנאשם באיומים, את דוד לפין (להלן: "המתלונן") , בכך שאיים עליו במשרדו של המתלונן, בבניין, ברח' יהודה הלוי 43, בתל אביב (להלן: "הבניין") , כי אם לא ישלם לו 15,000 ₪, שלטענתו חייב לו המתלונן: "הוא יקבור אותו, הוא לא יוכל ללכת ויצטרך להסתכל אחורה, מי הולך אחריו". מעשה זה של סחיטה באיומים, המיוחס לנאשם, התרחש על פי הנטען, על רקע סכסוך עסקי שפרץ בין המתלונן לנאשם, כאשר המתלונן שכר את שירותיו של הנאשם, כדי שזה יבצע עבורו שיפוץ באחד ממשרדי הבניין, המצוי בבעלותו, עבור לקוח ששכר משרד בבניין, מהמתלונן, כאשר לטענת המתלונן, השיפוץ בוצע בצורה מרושלת, תוך גרימת נזקים למשרד, מבלי שעמד בלוח הזמנים, ועל כן נאות המתלונן לשלם לנאשם סכום של 4000 ₪, ואילו הנאשם טען כי מגיע לו סכום של כ- 15,000 ₪, בגין ביצוע עבודות מעבר למוסכם בהסכם שהיה בין הצדדים (ת/3).  2.הנאשם מכחיש את המיוחס לו וטוען כי המתלונן טופל בו אשמות שווא, וזאת לאחר שהנאשם נאות לקבל מהמתלונן סכום של 4000 ₪, בתנאי שיחתום על הסכם בנוגע לכך, כשבהסכם זה צויין כי הנאשם מוותר על כל תביעה בנוגע לכספים נוספים (ת/1) כשהסכם זה נערך על ידי בנו של המתלונן, רון לפין (ע"ת 2), שהינו עו"ד, שגם לו משרד בבניין, שצמוד למשרדו של אביו, המתלונן. מתברר כי משחתם הנאשם על המסמך ת/3, הוסיף את המילה - "בהסתייגות", ליד חתימתו. לעניין זה טען הנאשם, לראשונה בעדותו בביהמ"ש, כי בעת שהתברר למתלונן שהנאשם הינו פושט רגל וכי הוסיף אף את המילה "בהסתייגות", על ת/1, פעל המתלונן מתוך נקמנות כלפיו: "הוא לא יכול לתבוע אותי. הוא אמר לי בטלפון שהוא ידפוק אותי, וזו הייתה הדרך שלו להתנקם בי" (עמ' 28, ש' 18-19). יצויין, כי בחקירתו במשטרה (ת/4), לא העלה הנאשם טענה מעין זו. 3.המתלונן מסר בעדותו בביהמ"ש, בדבר הנסיבות שבגינן הוגשה תלונתו. בעדותו פירט המתלונן כי שכר, כאמור, את שירותיו של הנאשם לביצוע השיפוץ (ת/3), על פי המלצתו של אחד השוכרים בבניין, הוא עד הגנה 2, ירון דרהם, אך הנאשם הותיר אחריו הרס באותו משרד שהיה אמור לשפץ, ואף הסתכסך גם עם דיירים נוספים בבניין, כשלא עמד גם בלוח הזמנים שנקבע לו, ועל רקע נאלץ גם השוכר, שעוסק בתחום האופנה, לשכור בעלי מקצוע אחרים, כדי לסיים את השיפוץ.  4.על רקע זה פרץ הסכסוך בין הנאשם למתלונן, כשהנאשם דרש כי ישולמו לו 15,000 ₪, כאשר לעניין זה טען עוד הנאשם בעדותו, כי המתלונן הטיל עליו לבצע עבודות נוספות במהלך השיפוץ, שחרגו מההסכם (ת/3), אך בסופו של דבר לא הסכים לשלם עבורן. לעומת זאת, לדברי המתלונן, מדובר היה בדרישה חדשה שלא היה בה כל ממש, ומשסרב לשלם, הגיע אליו הנאשם למשרד והשמיע כלפיו איומים: "שהוא יפגע בי, יגמור אותי" (עמ' 10, ש' 19), כאשר עד לאותם איומים, שהושמעו פעם או פעמיים במשרד שבבניין, היה גם בנו שישב במשרד הסמוך באותה עת (עמ' 11, ש' 10).  בהמשך לכך טען המתלונן כי פגש את הנאשם פעם-פעמיים, ברחוב, והנאשם חזר והשמיע כלפיו איומים: "שיזהר שהוא לא יבוא לי מאחור" (עמ' 11, ש' 5-6 וגם את הודעותיו במשטרה, ס/2 ש' 4-5 ו-ס/3 ש' 33-34). עם זאת, איומים נטענים נוספים אלו לא הוכללו בכתב האישום שהוגש בתיק והנאשם כלל לא נחקר לדידם בביהמ"ש. עוד הוסיף המתלונן בעדותו, כי הגיעו אליו שני אנשים מ"השוק האפור", שאמרו לו כי: "כדאי לו שלא להסתבך, תמורת 15,000 ₪ או 20,000 ₪". 5.עוד עולה מדברי המתלונן, והנאשם אינו מכחיש זאת, כי הנאשם פנה לחברת החשמל ולעיריית תל אביב, ודיווח כי המתלונן הורה לו לבצע עבודה שהיא מסוכנת ועומדת בניגוד להוראות חברת החשמל, ואז הגיעו אף שני פקחים מטעם עיריית תל אביב, ובדקו ווידאו כי אין אמת בדבריו של הנאשם. כמו כן, הגיעו גם מפקחים מטעם חברת החשמל, וגם הם נוכחו לדעת כי השיפוץ בכללותו בוצע כולו בצורה תקינה (ראה ס/3).  עם זאת, מסתבר, כי הגם שמעשה הסחיטה באיומים הנטען, התרחש לטענת המתלונן בתאריך 2.1.2011, כאמור, מצא המתלונן לנכון להגיש את תלונתו אך חודש לאחר מכן, לאמור, בתאריך 2.2.2011. בעדותו בביהמ"ש טען לעניין זה המתלונן, כי הגיש את התלונה כאשר איומיו של הנאשם חזרו ונישנו, וכאשר חש מאויים מצד אותם שני אנשים שהגיעו אליו, כמפורט לעיל, כשהמתלונן סבר כי הם נשלחו אליו מטעמו של הנאשם. 6.יחד עם זאת, יש לומר כי בהודעתו הראשונה של המתלונן במשטרה, שהיא מתאריך 2.2.2015, (ס/2), אין מוזכרים כלל אותם שני מאיימים נוספים, שהגיעו לכאורה בשליחות הנאשם, כפי שטען המתלונן. מתברר, כי המתלונן נדרש למסור גירסה נוספת במשטרה, וזאת בתאריך 24.2.2011. בהודעתו זו חזר ופירט בדבר האיומים שידע מהנאשם, והוסיף כי לאחר ששילם והחתים את הנאשם על המסמך ת/1, השמיע הנאשם כלפיו איומים (ראה ס/3, ש' 28-30). בהמשך הודעה זו (ס/3), הוסיף המתלונן כי בנו הציע לו להתלונן במשטרה, בגין איומיו של הנאשם, אך הוא לא פנה לעשות זאת. מתוך ס/3 עולה, בין השאר, כי בתאריך 2.2.2011, בשעה 11:00, התקשר אליו מאן דהוא, והציע לו לשלם לנאשם 5000 ₪, זאת מאחר והנאשם הוא אדם נקמני. המתלונן הציע לאותו אדם להגיע למשרדו, ואז לטענת המתלונן: "תוך חצי שעה, הופיעו שני בחורים, שטענו שתחום ההתמחות שלהם הוא פתירת בעיות עם העירייה ומהניסיון שלהם כדאי לי לפתור את זה כמה שיותר מהר. הם הציגו לי דף של בניין ואת התלונה בעירייה, והם ביקשו ממני לשלם 5000 ₪, בתמורה לכך שצבי לא יגיש את התלונה לעירייה. אמרתי להם שאני מסרב, והם הלכו הביתה" (ס/3, ש' 41-49). 7.נמצא כי ארועים אלו, הנוגעים לאותם שניים שהופיעו במשרדו, לכאורה מטעמו של הנאשם, ארעו עוד בטרם מסר המתלונן את תלונתו הראשונה במשטרה (ס/2), שזו נמסרה בשעה 16:45, בתאריך 2.2.2011, לאמור, מספר שעות אחרי שהתרחש אותו אירוע שבו הגיעו שני האנשים הנטענים למשרדו של המתלונן, אלא שלמרבה הפליאה, בהודעתו הראשונה ס/2, לא פירט הנאשם ולא סיפר דבר לעניין אותם שניים שהגיעו למשרדו, כאשר הדעת נותנת כי מדובר באירוע חריג, שהיה בו כדי להעצים את האיומים, הנטענים, שידע המתלונן מהנאשם, אך המתלונן לא טרח להזכיר ארוע זה בהודעה זו, ס/2, מתאריך 2.2.2011.  גם בעדותו בביהמ"ש, בחקירה ראשית, טען המתלונן כי ידע איומים נוספים, כאמור, מהנאשם: "אחרי זה הוא שלח לי שני בחורים מהשוק האפור. הם אמרו לי שלא כדאי לי להסתבך תמורת 15,000-20,000 ₪, שאגמור את זה" (עמ' 11, ש' 7-9).  8.כאמור, בהודעת המתלונן, ס/2, לא הוזכרו כלל אותם שניים נוספים שהגיעו לכאורה מטעמו של הנאשם, ואלו הוזכרו לראשונה בהודעתו הנוספת ס/3, בה הוצגו על ידי המתלונן כשניים: "שטענו שתחום ההתמחות שלהם הוא פתירת בעיות עם העירייה". שאותם שניים גם ידעו להציג בפניו את תלונת הנאשם, כנגד המתלונן, בעירייה.  בחקירתו הנגדית טען המתלונן, בנוגע לזהותם של אותם שניים: "עזוב שוק אפור, באו אנשים ואמרו שהם משכונת התקווה, ושהם עובדים עם הנאשם" (עמ' 15, ש' 19). המתלונן חזר וטען בעדותו בביהמ"ש, כי אותם שניים אלמונים הציגו את עצמם כמי שעוסקים בשוק האפור (עמ' 15, ש' 22 ועמ' 16, ש' 1). עם זאת, בהמשך טען הנאשם כי אותם שניים אף הציגו בפניו כרטיס ביקור, שנשמר ברשותו, והוא הביע פליאה על שכך נהגו (עמ' 17, ש' 16).  9.מתברר כי גם במהלך העימות בין הנאשם למתלונן, העלה המתלונן את זכרו של אותו כרטיס ביקור (ראה ס/1, ש' 35-36), אלא שמסתבר כי כרטיס הביקור לא הובא על ידי המתלונן למשטרה, וכלל לא הוצג שם (ס/2 ו-ס/3).  עוד טען המתלונן כי בנו נכח, כאמור, פעם או פעמיים, בעת שהנאשם השמיע כלפיו איומים. כאשר המתלונן עמד על דעתו בחקירתו הנגדית, כי היו שני אירועי איומים במשרד: "זה מינימום פעמיים. פעם היה האירוע ואחרי זה נטילת השיק ", כשהמתלונן הסביר כי בארוע הראשון אויים על ידי הנאשם ובארוע השני מסר לנאשם את השיק (עמ' 12 ש'- 13-24), אלא שמשתמע מחקירתו הראשית של המתלונן בביהמ"ש כי איחד את הארוע של מסירת השיק עם התרחשות האיומים (עמ' 10, ש' 12-20), וכך גם בהודעותיו במשטרה של המתלונן (ס/2, ש' 15-18 ו-ס/3, ש' 24-29). משנתבקש להבהיר בתשובה לשאלת ביהמ"ש, מתי הושמעו, בכל זאת האיומים, טען המתלונן: "כשנתתי את השיק הוא גם איים. הוא חזר על כל הדיבורים" (עמ' 13, ש' 6-8). מעבר לכך שהמתלונן מסר לראשונה בחקירתו הנגדית, ובניגוד לעדותו בחקירתו הראשית ובגרסאותיו במשטרה, כי מסר לנאשם את השיק, בפגישה נפרדת ולא במעמד החתימה של מסמך הויתור, ת/1, נמצא כי המתלונן מעלה לכאורה ארוע איומים נוסף, שארע במשרד, שאינו מופיע בכתב האישום. בחקירתו הנגדית מסר המתלונן כי, בסופו של דבר, לעניין מפגשיו עם הנאשם: "הייתי מאויים ואחרי מספר פגישות התחלתי לפחד. ברחוב היו 3 פגישות ובמשרד היו מינימום פעמיים או יותר" (עמ' 19, ש' 3-4). 10.בנו של המתלונן, מר רון לפין, תמך בגירסתו של אביו, כאשר עלה מתוך עדותו בביהמ"ש: "כי הייתה אווירה אלימה", טרם חתם הנאשם על המסמך ת/1 (עמ' 22, ש' 27-28). עם זאת, בנו של המתלונן התקשה לזכור תחילה את דברי האיום שהשמיע הנאשם. בנוגע לכך אמר תחילה בחקירתו הראשית: "שמעתי את הנאשם אומר שאם לא ישלם, תופעל אלימות נגדו" (עמ' 22, ש' 21) וכן: "אני לא זוכר בדיוק את המילים" (עמ' 22, ש' 1). ורק לאחר כל זאת, בשלישית, נזכר באמירותיו של הנאשם (עמ' 22, ש' 24-25). כפי שעולה עוד מעדות של מר רון לפין, לאחר מכן, על רקע אותה אווירה אלימה, הוכן המסמך ת/1, שעליו חתם הנאשם. מגירסת העד אין עולה כי נכח בכל מפגש נוסף, בו אויים אביו על ידי הנאשם. עוד טען העד, וזאת בניגוד לגירסת אביו, כי לא הציע כלל לשלם סכום כלשהו לנאשם. לאחר מכן שינה גירסה זו וטען כי הוא נזכר: "שהייתי בעד תשלום לנאשם, כדי לסגור את הדברים ברוח טובה" (עמ' 21, ש' 1-2). גם המתלונן לא מסר גירסה אחידה בנוגע לכך, כאשר בתחילה טען כי בנו המליץ בפניו לשלם סכום כסף לנאשם, לאחר מכן שינה גירסה זו משהוצג לו האמור בהודעת בנו (עמ' 13, ש' 27-29).  מתברר עוד, וזאת מתוך חקירתו הנגדית של העד, רון לפין, כי על אף שזומן למשטרה לבוא ולמסור גירסה בנוגע לתלונת אביו, לא התפנה העד מיד לכך והשתהה זמן ניכר בהגעתו למשטרה (ראה ס/4 ו-ס/5).  11.מעדות הנאשם עולה כי תחושתו הייתה כי המתלונן מקפח אותו בשכרו, ועל רקע דברים אלו פנה גם, על פי דבריו הוא, הן לעירייה והן לחברת החשמל, באותן תלונות הנוגעות לעבירות לכאורה שביצע המתלונן במהלך ביצוע עבודות השיפוץ. הנאשם אמנם הכחיש מכל וכל הן בעדותו בביהמ"ש והן בחקירתו במשטרה, וגם במהלך העימות בינו ובין המתלונן, כי השמיע איומים או ביקש לסחוט את המתלונן בדרך כלשהי. עם זאת, עולה בעליל ומתוך העדויות שהושמעו לרבות עדותו של ע"ה 2, ירון דרהם, כי הנאשם נטר למתלונן בגין כך שחש שקופח על ידי המתלונן, שלא שילם לו, לתחושתו, את שכרו במלואו, ויש בכך כדי להוסיף מידה מסויימת של תימוכין לגירסת המתלונן ובנו, כי על רקע זאת לא הניח הנאשם למתלונן וחזר ופנה אליו בעניין כספים המגיעים לו לטענתו, וכי הדברים הגיעו לכדי התלהמות והשמעת דברים בוטים שיתכן, שהיה נסוך בהם גם נופך של איום כלפי המתלונן. 12.עם זאת, והדברים פורטו לעיל, לא ניתן להתעלם מהסבך העובדתי שאליו נקלע המתלונן בכל הנוגע להשמעת גירסתו בדבר מכלול האיומים שחווה מהנאשם, שמטרתם סחיטה. הדברים נגעו, בין השאר, לאותה בעייתיות הניבטת מגירסתו הראשונית במשטרה (ס/2), כאשר לכאורה, והדברים פורטו לעיל, ידע הנאשם טרם מסירת גירסה זו (ס/2), איומים גם מפני שני אנשים, שנשלחו לכאורה מטעמו של הנאשם, אך מסיבה שאינה ברורה הוא לא פירט זאת בהודעתו זו (ס/2), כפי שהדבר התבקש, הכל כשמשתמע מעדותו כי מפגש זה עם אותם שניים היווה מניע משמעותי להגשת התלונה במשטרה מצידו (עמ' 18, ש' 25-27) וכך גם מסר בעדותו בנו, רון לפין.  אף בהמשך, משנדרש המתלונן לפרט בנוגע לאותם שני אלמונים שהגיעו למשרדו, באו תיאורים שונים מצד המתלונן בנוגע לטיבם של אותם שני אנשים, ולגבי נסיבות הגעתם למשרדו, כאשר לא היה בפיו כל הסבר ברור מדוע לא הציג במשטרה את כרטיס הביקור, שלטענתו מסרו לו אותם שני אנשים.  13.יש לומר שאין בעדותו של עד הגנה 2, ירון דרהם, כדי להוסיף להבהרת התמונה הכוללת, כאשר מתברר מפיו כי הן הנאשם, והן המתלונן פנו אליו והעלו האשמות זה כלפי זה. העד, ניסה ככל יכולתו לפשר ביניהם, כאשר העד הוסיף, בין השאר כי המתלונן אמר לו כי יגיש תלונה נגד הנאשם, מאחר ולא ביצע את עבודתו כפי הנדרש, וכן הוסיף: "הם איימו אחד על השני. רק שמעתי מכל אחד שהשני מאיים עליו. לפין אמר לי שהנאשם מאיים עליו שילך לעירייה, אני לא שמעתי איומים מעבר לזה" (עמ' 40 ש' 4-8). העד אמנם ביקש בעדותו לתלות את קולר התלונה שהגיש המתלונן נגד הנאשם, במעשה נקמנות מצד המתלונן כלפי הנאשם, וזאת בגין כך שהנאשם פנה כנגדו בתלונה לעיריית תל אביב. עם זאת, הרושם שהתעורר למשמע עדותו הינו, וזאת גם בשים לב למשך הזמן הניכר שעבר מאז קרות אותם אירועים, כי העד אינו זוכר לאשורם ואחת לאחת, את כל האירועים כפי שהינם קשורים בנאשם ובמתלונן (ראה עמ' 39, ש' 7-9) ולא ניתן לבסס על סמך עדותו ממצאים בדוקים לכאן או לכאן. בהקשר זה ראוי עוד לציין כי בהודעתו הראשונה במשטרה ציין המתלונן כי פנה לעד דרהם וביקש כי הנאשם יפסיק לאיים עליו (ס/2, ש' 15-17).  המקובץ לעיל מעלה אמנם חשד בלתי מבוטל כנגד הנאשם כי פעל בדרך של איומים, כמיוחס לו בכתב האישום, וזאת כנגד המתלונן, כדי לקבל כספים, שלהבנתו הגיעו לו, כאשר תימוכין לגירסת המתלונן בדבר התרחשות שהיו בה היבטים שניתן לפרשם לכאורה כאמירות מאיימות, גם מתוך עדותו של בנו של המתלונן, מר רון לפין.  14.מנגד, אין ניתן להתעלם מאותה בעייתיות האופפת את עדותו של המתלונן, כפי שפורטה לעיל. משלא מסר גם גירסה סדורה בכל הנוגע להשתלשלות האירועים, הנוגעים לאותם איומים נטענים ולעיתים דומה היה כי זכרונו של המתלונן מתעתע בו וגם שהובהרו לו דברים שאמר בהודעותיו במשטרה, לא דבק באלו המתלונן וסיפר על השתלשלות אירועים, שמתיישבת אך בחלקה עם הודעותיו במשטרה וזאת בעדותו בחקירה הראשית, בביהמ"ש. אף השיהוי הניכר בהגשת התלונה, מצד המתלונן, פוגם, בפני עצמו במשקלה של התלונה שהוגשה במשטרה כנגד הנאשם. 15.יצויין עוד, כי בעוד שכתב האישום מתייחס לארוע אחד בודד, שבו בוצע על פי הנטען אותו מעשה של סחיטה באיומים, עלה לכאורה מעדות המתלונן כי מדובר באירועים רבים, שזכרם לא בא בכתב האישום. כאשר עוד בהודעותיו במשטרה (ס/2, ס/3) פרט המתלונן אירועים נוספים הדומים במהותם, לארוע נשוא כתב האישום.  המצע הראייתי שהובא לעיל, אין בו לבסס דיו את הנטען כנגד הנאשם, באותה מידה של וודאות הנדרשת במשפט פלילי, והמכלול האמור, יש בו על כן כדי להעלות ספק סביר בכל הנוגע לביסוס יסודות העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום, ומחמת אותו ספק אני מורה על זיכוי הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.  <#3#> ניתנה והודעה היום כ"ה אלול תשע"ה, 09/09/2015 במעמד הנוכחים.