ת"פ
בית משפט השלום נצרת
|
23161-04-12
26/01/2017
|
בפני סגן הנשיא:
נעמן אדריס
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
|
נאשם:
וסים גובראן
|
| החלטה |
1.ביום 3/3/13 ניתן גזר דין כנגד הנאשם (המבקש כאן) בגין ביצוע עבירות של תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר, איומים ונהיגה ברשלנות ובשכרות. בין יתר העונשים הוטלה על הנאשם פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 36 חודשים, בניכוי ימי הפסילה שהוטלו עליו במסגרת תיק המעצר.
2.ביום 9/10/16 הוגשה מטעם הנאשם בקשה לקביעת תום תקופת הפסילה, בה צוין כי יש לחשב את תקופת הפסילה מיום 21/5/12, היום בו הורה בית המשפט על פסילת הרישיון עד תום ההליכים בתיק המעצר.
בתמיכה לבקשה צוין כי כבר ביום מעצרו (16/4/12) נפסל הנאשם במסגרת פסילה מנהלית ורישיונו נלקח ממנו. לאחר מכן נפסל רישיונו עד תום ההליכים, ולבסוף נפסל במסגרת גזר הדין, בנוסח הבא:
"הנני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 36 חודשים, בניכוי ימי הפסילה עד תום ההליכים שהוטלה עליו במסגרת תיק המעצר, החל מיום כניסת גזר דין זה לתוקפו."
טוען הסנגור כי משקבע בית המשפט כי הפסילה מתחילה ביום מתן גזר הדין, הרי שפטר את המבקש מהפקדת רישיונו, שכן הרישיון ממילא הופקד במסגרת הפסילה המנהלית בעת מעצרו.
3.מנגד טוענת המשיבה כי היה על הנאשם לעמוד בדרישות החוק, ולאחר מתן גזר הדין להפקיד בבית המשפט את הרישיון או תחליף לו בדמות תצהיר. משלא עשה כן, יש לדחות את בקשתו.
4.הוראות החוק והתקנות הרלוונטיות קובעות כי אדם שרישיון הנהיגה שלו נפסל יפקיד את רישיונו לאלתר בידי הרשות המוסמכת. אם נמנע אותו אדם מלעשות כן, תימנה תקופת הפסילה מיום ההפקדה ואילך, יהא מועדו מאוחר ככל שיהא.
התקנות מסדירות גם נסיבות שבהן אדם אינו יכול להפקיד רישיון שאיננו בידו, בדרך של הפקדת תצהיר. או אז מתחיל מרוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה.
5.הפסיקה חידדה וקבעה כי בכל מקרה של אי הימצאות הרישיון בידי בעליו – בין בשל פקיעת תוקפו, בין בשל אובדן ובין בשל כל סיבה אחרת – שומה על אותו אדם להגיש לבית המשפט תצהיר כתחליף לרישיון.
במקביל נקבעה, באופן מפורש, חובת "ההצהרה הכפולה", לפיה בכל מקרה של היעדר הרישיון בידי נאשם, וגם אם הופקד בבית המשפט עצמו במסגרת פסילה קודמת עליו לשוב ולהפקידו שם שנית בדרך של תצהיר (רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל מיום 6/10/05 וגם ע"ח (מחוזי-תל אביב) 13543-08-10 כהן נ' מדינת ישראל מיום 5/9/10, "נבו").
רוצה לומר, בכל מקרה של היעדר רישיון – וגם אם הוא מצוי כבר בידיה של רשות אחרת – חובה על בעל הרישיון לבצע מעשה אקטיבי על מנת להתחיל את מרוץ הפסילה.
6.הרציונל לחובה זו פורט בפסיקה, ככולל שלוש תכליות: