רקע
הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות ב- 23 עבירות של ניכוי תשומות תוך שימוש בחשבוניות כוזבות.
על פי הקביעות בהכרעת הדין, הנאשם היה מנהלה של חברת מורדקו השקעות – ניהול, עבודות בנין וכ"א בע"מ (להלן: החברה), אשר ביצעה עבודות בניה ללקוחות שונים. במהלך השנים 2006 ו- 2007 ביצעה החברה עבודות בעבור לקוחות שונים והפיקה הכנסות אשר היו חייבות בתשלום מס ערך מוסף. על מנת להקטין את חבות המס של החברה, כלל הנאשם בספרי החברה 23 חשבוניות כוזבות, בסכום כולל של מעל 4.2 מליון ש"ח, אשר נחזו לשקף עסקאות אותן ביצעה החברה עם ספקים שונים. למעשה, החשבוניות האמורות היו כולן מזויפות, לא בוצעה נגדן כל עסקה והחברה לא שילמה את סכום המס אשר נרשם בהן.
בדרך זו, ניכה הנאשם במרמה סכום מס כולל של 549,392 ש"ח, אותו היתה החברה אמורה לשלם.
עמדות הצדדים
ב"כ המאשימה הפנתה לפגיעה אשר נגרמה לערכים המוגנים כתוצאה ממעשיו של הנאשם ולכך שהנאשם לא הסיר את מחדליו ולחומרת העבירות בהן הורשע. כן הפנתה לכך שהנאשם לא הסיר את מחדליו. לאור אלה ביקשה לקבוע כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין עשרה חודשי מאסר לעשרים וארבעה חודשים ועל כן ביקשה להשית על הנאשם עונש "שלא יפחת מעשרים חודשי מאסר" וכן קנס ומאסר מותנה.
ב"כ הנאשם ביקש להקל עמו. בטיעונו הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובהן העובדה כי אחד מילדיו סובל מבעיה התפתחותית וכי הנאשם נמצא במצב כלכלי דחוק. עוד הפניה לחלוף הזמן מאז ביצוע המעשים. במסגרת טיעונו הציג ב"כ הנאשם מסמכים התומכים בדבריו ביחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם. לאור אלה ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
שני הצדדים הציגו פסיקה לתמיכה בעמדותיהם. ב"כ הנאשם אף טרח וערך טבלה, המסכמת את הפסיקה.
מתחם העונש ההולם
הנאשם ניכה שלא כדין תשומות. הוא עשה כן בצורה שיטתית ומאורגנת, לאורך תקופה של כשנתיים, תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות רבות, בסכום כולל של למעלה מארבעה מליון ש"ח. מכל בחינה אפשרית, מעשיו מהווים שליחת יד לקופת הציבור.
הנאשם פעל באופן מתוחכם, תוך שהסתיר את הקשר שלו לחברה ושמו נפקד ממסמכיה, בעוד אדם אחר, אשר לא היה לו כל קשר ממשי לחברה, נרשם כבעליה ומנהלה. הדבר מהווה נתון מחמיר ממשי.
שני ערכים מוגנים נפגעו בשל מעשיו של הנאשם, ערך השוויון בנטל המס וערך הפגיעה בקופה הצבורית. המעשים גרעו מן הקופה הצבורית סכום ניכר, מעל חצי מליון ש"ח, ועד היום הנאשם לא שילם את חובו לקופה הצבורית.
מלבד חומרת העבירות ופגיעתן בערכים מוגנים חשובים, מדובר בעבירות אשר הפתוי לבצען גדול, בצדן רווחים גבוהים וסיכויי התפיסה נמוכים. לפיכך יש מדיניות ענישה ראויה אמורה להרתיע נאשמים מבצוע עבירות דומות.
פסיקה עקבית קובעת, כי בעבירות מסים יש להחמיר עם העבריינים לשם הרתעה, בשל הקלות שבביצוע העבירות והקושי לאתר מבצעיהן. בפסיקה ניתן דגש על הערך החברתי העומד בבסיס החובה לשלם מסים ולשאת בנטל הכללי ועל הפגיעה החברתית והכלכלית הנגרמות כתוצאה מהן. כן נפסק לא אחת, כי לנסיבותיו האישיות של העבריין יש משקל נמוך. ר' למשל רע"פ 2638/13 עובדיה נ' מ"י:
כבר נפסק לא אחת כי יש להתייחס לעבריינות המס בחומרת יתרה, הן לנוכח פגיעתה הישירה בכיס הציבורי, והן לנוכח פגיעתה העקיפה בכיסו של כל אזרח ואזרח ... על יסוד גישה זו, הותוותה בפסיקה מדיניות ענישה, אשר לפיה יש לגזור את דינם של עברייני המס, תוך מתן עדיפות לשיקולי ההרתעה והגמול, ולבכרם על פני נסיבותיו האישיות של העבריין.
ר' עוד רע"פ 5060/04, הגואל, רע"פ 4791/08, כהן, רע"פ 7450/09, רע"פ 2843/11, אבו עיד, עפ"ג 2444-03-11, ג'בר, רע"פ 7790/13, חיים, רע"פ 1866/14, אופיר זקן ועוד, רע"פ 5064/14, רבחי נתשה נ' מדינת ישראל ורע"פ 3995/15, יאסר זלבאני.
לאור אלה, מתחם העונש אותו הציעה המאשימה, מאסר לתקופה שבין עשרה חודשי מאסר לשנתיים מאסר, נראה לי מקל. ר' למשל רע"פ 3995/15, יאסר זלבאני, שם אישר בית המשפט העליון מתחם עונש שבין עשרה חודשי מאסר לשלוש שנות מאסר ועונשים נלווים בעבירות של שימוש בחשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 7.5 מליון ש"ח – ומתחם זה נראה לי הולם גם את המקרה שלפני, אשר חומרתו דומה.
אעיר, כי נתתי דעתי לפסיקה אותה הגיש ב"כ הנאשם. הפסיקה היא כולה של בתי משפט השלום, ואינה משקפת, להבנתי, את רמת הענישה אותה מתווה פסיקתו של בית המשפט העליון. כמו כן, לא אלאה את הקורא בהבחנות בין המקרה שלפני למקרים אשר הוצגו, אך ניתן למצוא כאלה.
נסיבות אשר אינן קשורות לעבירה