מדינת ישראל נ' מעוז(עציר)

רקע

1. כתב האישום בהליך זה הוגש ביום 10.12.14. תחילה הוקדש פרק זמן לבירור טענות מקדמיות, שנדחו בהחלטה מיום 6.7.16. ביום 11.9.16 הוצגה תשובה מפורטת לכתב האישום, ובהמשך הוחלף המותב המטפל. לאחר תקופה נוספת בה נוהל משא-ומתן נקבעו מועדי הוכחות. במועד הראשון, יום 6.7.17, לא התייצב עד התביעה מר רוני בן ארבון (להלן "בן ארבון"). ביום 14.11.17 נשמעה עדותו של בן ארבון. ביום 14.1.18 נשמעו שני עדי תביעה נוספים. בפתח ישיבת ההוכחות ביום 12.2.18 הודיעה ההגנה כי הנאשם מבקש להודות בכתב האישום מבלי שגובש הסדר עם התביעה. במעמד זה ולבקשת ההגנה תוקן כתב האישום בנקודה ספציפית, והנאשם הודה בו והורשע בעבירה של בידוי ראיות, לפי סעיף 238 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. לפי העובדות בהן הודה, במועדים הרלבנטיים לאישום התנהל כנגד הנאשם הליך פלילי בבית המשפט המחוזי בירושלים, בו הואשם ברצח שני הוריו. להלן יכונה הליך זה "תיק הרצח". הנאשם ובן ארבון הכירו עת שהו יחד במעצר, הקשר ביניהם התהדק והם שוחחו רבות על תיק הרצח. לדברי בן ארבון סיפר לו הנאשם בכזב כי ישנו עד ראיה שיכול להעיד לטובת הנאשם כך שהאשמה ברצח תוטל על אחיו, אך אותו עד מפחד להגיע להעיד בבית המשפט.

   כשלושה שבועות לפני יום 26.6.12 בו עתיד היה בן ארבון להשתחרר, החליטו הנאשם ובן ארבון לבדות ראיה שתשפיע על תיק הרצח ותגרום לזיכוי הנאשם. הנאשם הציע לבן ארבון לנסח מכתב בעילום שם, שיחזה להיות כאילו נכתב בידי עד הראיה הנזכר לעיל ובו תיאור כוזב של מה שהעד ראה וחששותיו להעיד. הנאשם ובן ארבון סיכמו שהנאשם יהיה אחראי על ניסוח המכתב, ובן ארבון יהיה אחראי לשלוח אותו לאחר שחרורו לפרקליטות, לסנגורו של הנאשם בתיק הרצח ולהרכב השופטים שדן באותו הליך. כאות מוסכם, סיכמו כי לאחר שבן ארבון ישלח את המכתב יתקשר לעורך דינו של הנאשם וימסור באמצעותו דרישת שלום לנאשם. בהמשך לכך כתב הנאשם בכתב יד את המכתב ומסרו לבן ארבון יחד עם כתובות שלושת הנמענים.

   מספר ימים לאחר שחרורו, הקליד בן ארבון את המכתב במחשבו ושמר את הקובץ בהתקן נייד. כותרת המכתב הייתה "עדות ראיה מליל הרצח של נח ונורית מעוז ז"ל", ונוסחו המלא הובא בכתב האישום. בתמצית, הנוסח נחזה כמכתב של אדם שראשי התבות של שמו הן א' א' ואשר מתגורר בשכנות לבני משפחת מעוז. לפי הנוסח, "טען" אותו אדם כי שהה בליל הרצח בסמוך לבית המשפחה ושמע צעקות עולות מן הבית, ובהמשך ראה את אחיו של הנאשם, מר ניר מעוז (להלן "ניר") יוצא מהבית בריצה. במכתב הובא תיאור מראהו ולבושו של ניר וצוינו נוכחותו של "שכן מבוגר" שהסתתר מחוץ לחצר הבית וכן פרטים פיזיים מן הזירה. עוד ציין "כותב המכתב" כי הוא בטוח שדובר בניר ("בעניין זה אין לטעות! זה היה ניר מעוז בוודאות"), כי חווה ייסורים ולילות ללא שינה נוכח גודל האסון, וכי "בעצת רב" בחר לשלוח את המכתב בעילום שם "בכדי שבע"ה ימנע עינוי הדין ועיוות הדין חס ושלום". בתחתית המכתב הופנו "העתקים" לעורך-דין מפרקליטות מחוז ירושלים, לסנגורו של הנאשם בהליך הפלילי ולשופט "צבי סול ביהמ"ש המחוזי" (הטעות וההדגשה במקור).

   בכתב האישום המתוקן צוין גם כי בן ארבון הדפיס ב"קפה אינטרנט" שלושה עותקים מהמכתב, הדפיס את כתובות הנמענים והדביקן על מעטפות, הכניס לתוכן את העותקים והדביק עליהן את שמו ו"כתובתו" של "א' א'" כדי לחזק את מצג השווא. בן ארבון השתמש בכפפות ניילון כדי שטביעות אצבעותיו לא יוותרו על המכתבים. בהמשך הניח את אחד המכתבים בתיבת הדואר של סנגורו של הנאשם בתיק הרצח, והעביר את שני המכתבים הנותרים למכר שעבד בחברת שליחויות, שלפי הנחיותיו מסר אותם בפרקליטות מחוז ירושלים ובבית המשפט המחוזי. העותק האחרון הגיע למזכירות בית המשפט, שסרקה אותו למערכת "נט המשפט". בסוף כתב האישום צוין כי הנאשם בדה את הראיה בצוותא חדא בכוונה להטעות רשות שיפוטית וכן השתמש ביודעין בראיה בדויה.

3. כאמור, ביום 12.2.18 הודה הנאשם במיוחס לו והורשע. בשלב זה התגלעה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לבקשת התביעה לאפשר לניר להגיש לבית המשפט "הצהרת נפגע" בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001. בהחלטה מיום 15.2.18 התקבלה הבקשה. באותו היום התקבלה הודעה מן ההגנה כי היא חוזרת בה מהתנגדותה בנושא.

4. להשלמת התמונה אציין כי בן ארבון הועמד לדין בהליך נפרד והורשע, לפי הודאתו, בעבירות של שיבוש מהלכי משפט ובידוי ראייה. נגזרו עליו חמישה חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פיצוי לניר וקנס (ת"פ 22638-12-14 (שלום י-ם) מדינת ישראל נ' בן ארבון (25.10.17)). ערעור שהגיש על גזר הדין טרם הוכרע (עפ"ג 67692-11-17).

    

   ראיות לעונש ונתונים רלבנטיים נוספים

5. במסגרת תיק הרצח הורשע הנאשם בשתי עבירות רצח ובעבירה של השמדת ראייה. נגזרו עליו שני מאסרי עולם ועוד חמש שנים, כולם לנשיאה במצטבר. בהליך ערעור, קבע בית המשפט העליון כי חמש שנות המאסר ירוצו באופן חופף לשני מאסרי העולם המצטברים.

6. המאשימה הגישה הצהרת נפגע מטעמו של ניר. במסמך זה תיאר ניר את הפגיעה בו עם פרסומן בכלי התקשורת של הטענות שהופיעו במכתב, וטען כי הנאשם ביקש להתנקם בו ובבני משפחתו בשל עדויות שמסרו נגדו בתיק הרצח, וזאת באמצעות המכתב ובטענות שהעלה בתיק הרצח, בהליך הערעור ובמקביל בתקשורת. מטעמי צנעת הפרט לא אדרש לפרטי הפגיעה שהוצגה במסמך, אך אציין כי כללה אף קשיים בתפקוד היום-יומי. ניר הוסיף וטען כי הפגיעה בו הוחמרה בשל העניין הציבורי בתיק הרצח, וכי המכתבים גרמו להארכת הדיונים בתיק הרצח משך כשנה. ניר סיכם בהדגשת הצורך בהגנה על נפגעי עבירה, וביקש לגזור לנאשם מאסר ממושך כדי לגונן עליו ועל בני משפחתו החרדים מפני הנאשם. בישיבת הטיעון לעונש נשא ניר דברי השלמה, בהסכמת ההגנה. בדברים אלה חזר וביטא חשש מפני הנאשם ומטעם זה ביקש לגזור לנאשם את העונש המרבי הקבוע לצד העבירה בה הורשע, וכן טען שמטרת הנאשם הייתה להרתיע אותו ואת בני המשפחה שהעידו נגדו. אציין כי במהלך הישיבה חלקה ההגנה על דברי ניר בנוגע לתחושות יתר בני המשפחה. היות שניר הוא שהעיד ומסר את הצהרת הנפגע, אתחשב בדבריו בנוגע לתחושותיו שלו.