מדינת ישראל נ' מצגר

לפניי בקשה שהגיש ערוץ 10 באמצעות העיתונאים רביב דרוקר ועידו תמרי (להלן: "המבקשים"), לפרסם מספר קלטות מתוך תיק החקירה של הנאשם. הבקשה ממוקדת בקלטות שבהן תועדו חקירותיו של הנאשם במשטרה, בקלטת עימות שבין הנאשם לבין עד המדינה ובקלטת חקירתו של איש העסקים אלכסנדר משקביץ (להלן: "משקביץ").

המבקשים מפנים להחלטת בית המשפט מיום 8.3.17, שבה נאסר שידור קלטת החקירה של העימות בין הנאשם לבין עד המדינה. לטענתם, חלפו מאז 14 חודשים וכעת הם מעוניינים להגיש בקשה מחודשת ומורחבת בעניין. לעמדתם, הפרשה לא זכתה לשיח הציבורי הראוי גם בהקשר של מעשה הנאשם וגם בהתייחס למערכת אנשי העסקים שסובבה אותו. לדבריהם, מאחר שלא נוהלו הוכחות בתיק, הציבור לא נחשף להיקף השחיתות שהתגלתה בו, לעומק הריקבון ולזהות האנשים שהיו מעורבים בפרשה.

המבקשים מתייחסים גם לעובדה שבית המשפט נימק בשעתו בין היתר את איסור שידור הקלטת בכך שפסק הדין לא היה חלוט וברצון למנוע פגיעה אפשרית בהליך השיפוטי שעדיין התנהל. כיום לאחר סיום הליכי הערעור ומתן פסק הדין בו ביום 30.4.2017, ההליך הפך חלוט. מעבר לכך, לדבריהם, עפ"י פרסומים עיתונאיים הנאשם הגיש לאחרונה בקשת חנינה לנשיא המדינה. עוד לטענתם, אשתו של הנאשם התראיינה וסיפרה כי היא זו שלחצה על הנאשם לחתום על הסדר הטיעון. לדבריהם, לא פעם קו ציבורי כזה מוביל, בשלב מאוחר יותר, להתכחשות לעבירות עצמן וללקיחת האחריות שנעשתה על-ידי הנאשם והיוותה שיקול להסדר הטיעון.

בנוסף לדבריהם, על אף קביעת הפסיקה כי שידור קלטות חקירה יאושר רק במקרים חריגים ומטעמים כבדי משקל, המקרה המדובר עונה על אותה קטגוריה. זאת, משום שמדובר באיש ציבור בכיר שניצל את מעמדו ואת מערכת הכללים הנוהגת בתפר הדק שבין ענייני מדינה ודת והסיקור התקשורתי המצומצם עד כה לא הביא לידיעת הציבור את מלוא הבעייתיות שנחשפה בתיק.

באי כוח הנאשם התנגדו לבקשה. לטענתם, בכל הנוגע לפרסום תיעוד חזותי של חקירות, הכלל הוא אי פרסום והתרת הפרסום מהווה חריג. לדבריהם, לא הוצג על-ידי המבקשים כל נימוק כבד משקל שיצדיק את התרת הפרסום. שידור קלטות החקירה לא ישרת לטענתם את הציבור ואת זכותו לדעת ותכלית הפרסום הינה, כנראה מציצנות גרידא ותיעוד הנאשם ברגעיו הקשים. באי כוח הנאשם מוסיפים כי הוא בחר להודות ולקחת אחריות בטרם ניהול הליך ההוכחות והרשעתו איננה פרי של הליך שבו נעשה שימוש בחומרי החקירה. מעבר לכך, כתב האישום ופרוטוקולי בית המשפט הינם פומביים, כך שאין בסיס לטענה שהציבור לא נחשף להיקף השחיתות שהתגלה בתיק.

ב"כ המאשימה בתגובתה היא התנגדה אף היא לפרסום גם ביחס לקלטות החקירה של הנאשם ושל משקביץ שלא נדון בהחלטה מיום 1.3.17. לדברי המאשימה, הכלל לפיו אין לפרסם תיעוד חזותי של חקירות חשודים חל גם על תיקים חלוטים. בנוסף, הבקשה לחשוף את העימות ואת חקירותיו של הנאשם אינה משרתת את האינטרס הציבורי ואת זכות הציבור לדעת. בחקירותיו נראה הנאשם – ובעימות גם עד המדינה - ברגעים קשים וחשיפת אותם חומרים כל מטרתה לחשוף את הנאשם בקלונו ותו לא.

בנוגע לעמדת עד המדינה, ציינה המאשימה כי על אף שעמדתו לא התבקשה היא הובאה בפניה על-ידי באת כוחו אשר הביעה התנגדות נחרצת על הפרסום מטעמים של שמירה על כבודו והגנה על פרטיותו. לטענתו של עד המדינה, גם אם הצילום יפורסם בטשטוש זהות וקול, כהבטחת המבקשים, לא ימנע הדבר את זיהויו על-ידי רבים מסביבתו ובעידן של רשתות חברתיות הנגישות לכל זהותו תיחשף בנקל והדבר יפגע בו קשות. בנוסף, טוענת המאשימה כי פרסום החקירות לא רק שיפגע בפרטיותם של הנחקרים אלא גם במוסד החקירה ובנכונותם של עדים פוטנציאלים להעיד.

המאשימה מוסיפה כי אין רלוונטיות במקרה הנדון לעקרון פומביות הדיון משום שהחקירות לא הוצגו בפני בית המשפט בשל הצגת הסדר הטיעון, ואי פרסום הקלטות אינו מונע דיון ציבורי בפרשה. מעבר לכך, הטענות לגבי האמרות של אשת הנאשם הם בגדר השערות בלבד וכי הקשיים הראייתיים שנטענו על-ידי המאשימה בשלב הערעור, נוגעים למארג הראיות בכללו ולאו דווקא לקלטת העימות.

ב"כ המאשימה מוסיפה כי מאחר שמשקביץ נחקר כחשוד וטרם התקבלה החלטה לגבי העמדתו לדין, חל על הקלטת חקירתו סעיף 13 לחוק חקירה חשודים. לטענתה על המבקשים היה להשיג את תגובתו בטרם התקיים דיון בפרשה.