ת"פ 21013-06-14

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הצתה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 8.6.14 סמוך לשעה 03:00, הגיע הנאשם אל מועדון "האנגר" באילת (להלן: "המועדון"), וביקש להיכנס. המאבטחים סירבו להכניסו, בהוראת מנהל האבטחה של המועדון. הנאשם כעס, עזב את המקום, אך חזר כעבור מספר דקות, כשהוא מחזיק בידו פיסת קרטון בוערת. הנאשם התקרב למרפסת בחלקו האחורי של המועדון, השליך את פיסת הקרטון לעבר יריעת ברזנט ששימשה לקירוי והצללה, והציתה. לאחר מכן, נמלט מהמקום. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, אחזה האש ביריעת הברזנט והיא החלה לבעור. באותה עת שהו במרפסת מבלים. עובדי המקום כיבו את האש במהירות באמצעות מטף הכיבוי. לרשת ההצללה נגרם נזק בשווי של 5,000 ₪.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום לנוסח הנ"ל. לא היתה הסכמה עונשית, אך סוכם כי יוגש תסקיר שירות מבחן.

לנאשם הרשעה אחת, בעבירות של פריצה לרכב, שבל"ר, גניבה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסגת גבול ואיומים, בגינה נידון למאסר בפועל בן שישה חודשים. בנוסף, לחובתו רישום ללא הרשעה מבית המשפט לנוער, בעבירות של גניבה ותקיפה סתם.

מתסקירי שירות המבחן עולה, כי הנאשם בן עשרים רווק, מתגורר עם משפחתו באילת, עובד לפרנסתו, סיים שתיים עשרה שנות לימוד במסגרת לחינוך מיוחד, ללא תעודת בגרות, ולא גויס לצבא על רקע מעורבות בפלילים. הנאשם שלל שימוש בסמים, ותיאר שתיית אלכוהול בסופי שבוע ובאירועים חברתיים. הוריו של הנאשם ילידי אתיופיה, גרושים, אביו עובד בתחום הניקיון, מתגורר בבאר שבע, מקיים קשר רציף עם הנאשם. אמו אינה עובדת, מתגוררת באילת. לנאשם שני אחים.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו. הוא סיפר כי יצא לבלות במועדון, כשהוא תחת השפעת אלכוהול, ולא הורשה להיכנס, כי נחשד בגניבת מכשיר טלפון נייד של אחת העובדות. לטענתו, מנהל האבטחה ידע כי הוא לא גנב, אך עדין מנע ממנו להיכנס למועדון. הנאשם כעס על כך וכנקמה החליט להצית את הברזנט. שירות המבחן התרשם כי מהנאשם כבעל מאפייני אישיות בלתי בשלים, אשר גדל למציאות חיים משפחתית מורכבת, ועל רקע זה לא הפנים נורמות ודפוסי התנהגות אדפטיביים. התנהלותו אימפולסיבית והוא מתקשה להציב לעצמו גבולות פנימיים ולעמוד בגבולות חיצוניים. במהלך מעצרו החל בהליך בדיקה פנימי והביע נכונות להשתלב במסגרת טיפולית סגורה. על כן, שולב הנאשם בקהילה טיפולית "אילנות", שם שהה כשנה, לקח חלק בקבוצה טיפולית וטיפולים פרטניים, קיבל טיפול תרופתי, יצא לחופשות בבית אמו באילת, וחידש את הקשר עם אביו. בהמשך, שולב בהוסטל של הקהילה, במסגרתו השתלב בעבודה בחברת קייטרינג. הנאשם סיים תוכנית טיפולית בת שנה וחצי. כיום מתגורר הנאשם בבית אמו באילת, עובד ומביע רצון להמשך קשר עם שירות המבחן בהליך טיפולי פרטני.

שירות המבחן המליץ על הטלת עונש של"צ בהיקף של 250 שעות, וצד צו מבחן למשך שנה.

ב"כ המאשימה עתר לדחות את המלצת שירות המבחן, ולהשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס. כן עתר להפעיל את עונש המאסר המותנה במצטבר. לטענתו, הערכים החברתיים שנפגעו ממעשי הנאשם, הם חיי אדם, שלום הציבור, ביטחונו ורכושו. הוא עמד על חומרת עבירת ההצתה, בפרט במרפסת מועדון הומה אדם, רק בשל סירובו של המאבטח לאפשר לנאשם להיכנס למועדון. מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין נע שנתיים לארבע שנים, וחרף גילו הצעיר של הנאשם והנזק הקל, יש ליתן משקל לכך שעונש מאסר מותנה לא הרתיעו מלבצע עבירה כה חמורה.

ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן. מדובר לטענתו באירוע לא מתוכנן. הנאשם חש מקופח בעקבות סירובו של המאבטח להכניסו למועדון. לא היתה לו כוונה לפגוע באיש מהמבלים, וגם הנזק שנגרם לרשת ההצללה מינורי יחסית, חור בלבד. הנאשם צעיר, אשר הודה בהזדמנות הראשונה ולקח אחריות למעשיו, היה נתון במעצר של ממש כשמונה חודשים, ולאחר מכן שוחרר לקהילה טיפולית שם עבר טיפול ארוך ומוצלח. על כן, על בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם ולהעדיף את שיקולי השיקום.