ת"פ 20246-11-14 מדינת ישראל נ' אוסטנקו ואח'

בפני בקשה לביטול כתב אישום בשל נימוקי הגנה מן הצדק.

כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירות תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים בגין אירוע שהתרחש לפי הנטען ביום 6/4/13.

הנאשם טוען כי ביום 4/8/13 הגיש תלונה נגד השוטרים המעורבים באירוע בשל אלימות שהפעילו נגדו, אך במשך תקופה העולה על שנתיים לא קיבל תגובה למכתבו.

בדיעבד, התברר כי מכתב התגובה ממח"ש נשלח לכתובת הרצל 4/7 בקרית ים, בעוד כתובתו של הנאשם הינה אצ"ל 4/7 קרית ים, ולפיכך לא הגיע מכתב התשובה של מח"ש ליעדו.

מבירור שערך בא כוח הנאשם בשנת 2015, עלה כי תלונתו של הנאשם נדחתה בנימוק לפיו נסיבות האירוע אינן מצדיקות פתיחה בחקירה פלילית. ב"כ הנאשם מחזיק בידיו שני מכתבים שניהם נושאים את התאריך 13/11/13, כאשר באחד מהם מופיעה המילה "אופציה", המתייחסת לאפשרות לבחינת התלונה במחלקת משמעת במשטרת ישראל או היחידה לתלונות ציבור במשטרת ישראל.

מבירור שערך ב"כ הנאשם עם יחידות אלו, עלה כי לא ידוע על העברת החומר ממח"ש כאמור באותו מכתב.

טוען ב"כ הנאשם כי התנהלות הרשויות בעניינו של הנאשם מצדיקה ביטול כתב האישום, משלא נמסרה לו ההחלטה בענין דחיית תלונתו למח"ש, ובכך נחסמה אף זכותו להגיש ערר על ההחלטה האמורה, בהתאם להוראת סעיף 64 לחסד"פ [נוסח משולב], התשמ"ב -1984.

מנגד, טוענת התביעה כי כתב האישום הוגש כדין, לאחר שנתקבלה החלטה בתלונתו של הנאשם למח"ש, ואין כל הנחיה הקובעת כי יש להמתין עם הגשת כתב האישום עד לקבלת החלטה בערר על החלטת מח"ש שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד השוטרים.

בענין, קיומם של שני מכתבים סותרים, טוענת התביעה כי המכתב בו מופיעה אופציה להגיש תלונה נגד השוטרים באמצעות מחלקת משמעת במשטרת ישראל או היחידה לתלונות ציבור במשטרת ישראל, מקורו בטעות, ולא אמור היה להישלח לנאשם.

דיון

בסיס המחלוקת בבקשה שבפני מתייחסת להנחיה 2.18 של פרקליטות המדינה שעניינה מדיניות התביעה בתיקי חקירה בהם חשוד בביצוע עבירה כלפי שוטר מתלונן על שימוש בכוח מצד שוטר.

תכלית ההנחיה בהתאם לסעיף 2 לנוהל הינה, בעיקרה: "לאפשר תיאום בין רשויות האכיפה ולמנוע מצב שבו ביחס לאותו אירוע יתנהלו שני הליכים מקבילים ברשויות אכיפה שונות – מצב שעלול להסתיים בדיבור של הרשות בשני קולות...".