ת"פ 20136-06-13 מדינת ישראל נ' בן זקן

1.הנאשמת, לאה בן זקן, הורשעה, על פי הודאתה, בעבירה שעניינה גניבה בידי עובד ציבור, על פי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק") .

מתוך עובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי בתקופה שבין 12.1.11 ל-8.9.11, הועסקה הנאשמת כקופאית, ברשת AMPM, בתל-אביב, ובמועדים שונים, בין החודשים ינואר 2011 לספטמבר 2011, במספר רב של הזדמנויות, גנבה כספים מקופת הסניף, באופן שהשאירה את מגירת הקופה פתוחה, לאחר שהלקוח ביצע קנייה, והוציאה שטרות כסף, שלא כדין. בנוסף, נהגה הנאשמת להשתמש בכרטיס המנהל לשם אישור ורישום פעולת החזר מוצר, וזאת מבלי שבפועל לקוח אכן החזיר מוצר. את כספי ה"החזר" הייתה משלשלת לכיסה.

הנאשמת גנבה בדרך זו סכום של 10,000 ₪.

2.במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי יוטל על הנאשמת עונש מאסר מותנה ותשלום פיצוי למתלונן, בסך 5,000 ₪.

בנוסף, הוסכם בין הצדדים, כי התביעה תעתור להטלת צו של"צ, באופן שיתחשב במצבה של הנאשמת, וההגנה תהיה רשאית להתנגד לכך.

לנאשמת הרשעה בעבירה של תקיפת שוטר ובעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

בטיעוניה מדגישה המאשימה את חומרת מעשיה של הנאשמת, שהייתה ראויה ברגיל לרצות מאסר של ממש. עם זאת, המאשימה התחשבה בנסיבותיה האישיות של הנאשמת, ולפיכך עתרה להטיל על הנאשמת גם פיצוי ושל"צ ולהפנותה לשירות מבחן, לצורך הכנת תכנית של"צ עבורה.

3.מנגד, עותרת הסנגורית, עו"ד רעות קורוליק, להימנע מהטלת של"צ על הנאשמת. הסנגורית מדגישה את נסיבותיה הקשות של הנאשמת, שהינה בת 28, גרושה, אם חד הורית, המצויה במצוקה כלכלית קשה, ללא כל תמיכה וסיוע. נטען, כי אין ביכולתה של הנאשמת לעמוד בביצוע של"צ, נוכח המצוקה הכלכלית החריפה, שבה היא שרויה, כאשר עול פרנסת בתה, רובץ על כתפיה בלבד. עוד פרטה הסנגורית כי הנאשמת גדלה במשפחה קשת יום ובגיל 12 הוצאה ממשפחתה והועברה לפנימייה, הצליחה לסיים 12 שנות לימוד ושירתה בשירות לאומי. עוד הוסיפה הסנגורית כי הנאשמת התגרשה, לאחר תקופת נישואין קצרה, משבעלה התגלה כאדם אלים אשר נקט באלימות כלפיה וכלפי בתה. נטען, כי הנאשמת ביצעה את המיוחס לה על רקע מצוקה כלכלית וחובות כספיים רבים, כאשר השיבה את מרבית סכום הגניבה, והיא עושה כעת מאמצים ניכרים לשקם את חייה.

לטענת ההגנה, בנסיבותיה של הנאשמת מתחם הענישה נע בין 6 עד 8 חודשי מאסר מותנה, ופיצוי כספי.