ת"פ 2007-14 מדינת ישראל נ' אבו סבית(עציר)

בפני טענה מקדמית בדבר פגם בכתב האישום לפיה, עובדות 1, 2 ו-5 לאישום הראשון וסעיף 1 לאישום השני מנוסחים באופן כוללני ללא ציון מועדים קונקרטיים וללא פירוט אופן ביצוע אותן עבירות מבחינת היסוד העובדתי שנלווה אליהם. בנסיבות אלו, נפגעת עפ"י הטענה יכולתו של הנאשם להתגונן נגד עובדות אלו. ניסוח זה אף עומד בניגוד להוראת סעיף 85 (4) לחסד"פ.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי תגובת המאשימה וכן הפסיקה הנוגעת מצאתי לדחות טענה מקדמית זו.

כפתח דבר יצוין כי גם סעיף 85 (4) לחסד"פ מסייג בסיפא שלו את חובת פירוט העובדות המהוות את העבירה תוך שמצוין בו כי יש לעשות כן, "בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם".

בתיק שבפני, ועפ"י הנטען התיאור הכוללני באותם סעיפי עובדות אינו נובע מתוך שיקול דעת מוטעה של התובע או מתוך רצון לצמצם את אורכו של סעיף העובדות אלא מבוסס על חומר הראיות שנאסף ע"י היחידה החוקרת שלא יכול היה להגיע לרמת פירוט גבוהה מזו המתוארת בכתב האישום.

הקושי כפי שנטען ע"י המאשימה בציון מועדים ותיאורים קונקרטיים מבוסס על היות התקיפות כלפי המתלוננת וכלפי הקטינים מעשים שבשיגרה, בתדירות גבוהה ועל פני תקופה ארוכה יחסית. במצב דברים שכזה מטבעם של דברים אין לצפות מקורבן העבירות שיוכל לזכור את כל אותן מקרים וכך גם אין לצפות שיערוך תיעוד בזמן אמת של כל אירוע ואירוע.

הפסיקה הכירה במורכבות הנוגעת מסיטואציות כפי שמתואר לעיל ובשורה ארוכה של פסקי דין איפשרה ניסוחם של כתבי אישום באופן דומה לזה המתואר בכתב האישום שבפני. בפרט אמורים הדברים שעה שמדובר בקטינים. כך ראה בין היתר, ע"פ 3273/93 פלוני נ' מ"י, 3948/03 פלוני נ' מ"י וכן ת.פ. 3944307-03 מ"י נ' אלעסם שניתן ע"י כב' השופט לבדרו ובו דובר במקרה אלימות חוזרים ונשנים לתקופה ארוכה. במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"פ 2657-09-14) בעניינו של אלעאסם קבע בית המשפט כי :

"ביהמ"ש היה ער לחוסר יכולתה של בת-הזוג, ולעניין זה אף לחוסר יכולתן של הבנות, למקם אירועים בזמנים ספציפיים, כולל האירוע שבמחלוקת, והסברו לכך מקובל עלינו. אכן, מי שחווה אלימות מתמשכת, לאורך שנים, ומידי יום ביומו, אך סביר שיתקשה למקם אירוע ספציפי על רצף הזמן של שנים אחורה (וכזכור, האירוע נשוא המחלוקת אירה כ-7 שנים לפני מתן העדות!). אכן, כפי שציין ביהמ"ש, אין לצפות מהמתלוננת לזכור כל הפרטים של כל האירועים, לרבות לוחות הזמנים, במיוחד כאשר מדובר בעדות שנמסרה כעבור שנים מיום ביצוע העבירות..".

יתרה מכך, בית המשפט עוד טרם קיבל מענה מפורט ביחס לטענות המועלות בכתב האישום. מתגובת המאשימה עולה כי בחקירותיו במשטרה זה הכחיש מכל וכל שימוש באלימות (בין אם ביחס לסעיפי העובדות הקונקרטיים ובין אם ביחס לאלו המנוסחים באופן כללי). במצב דברים שכזה, וככל שזה יהיה קו הגנתו של הנאשם במהלך ניהול ההוכחות או אז ספק האם יש בניסוח הסעיפים כדי לשנות ביחס לקו הגנה זה.

בצד האמור לעיל, בית המשפט יבחן במהלך שמיעתן של הראיות את מידת השפעת ניסוחו של כתב האישום על קו הגנתו של הנאשם וכך גם יכולתו להתייחס לכל אותן תקיפות נטענות. כך גם לא למיותר לציין כי אין בניסוח הכללי של אותם סעיפים כדי לפטור את המאשימה מלהוכיח את כל אותן ריבוי עבירות מעבר לכל ספק סביר עפ"י הנדרש בפלילים.