ת"פ 19978-07-15 מדינת ישראל נ' גרובי(עציר)

הנאשם הודה והורשע בכתב האישום בתיק זה וכן צירף והודה בכתב האישום בת"פ 49886-03-14. בכל אחד מכתבי האישום בהם הורשע הנאשם מדובר בשלושה אישומים, שכל אחד מהם מייחס לנאשם גניבה של ארנק ובו מסמכים ותעודות שונות, כסף וכרטיסי אשראי. בכל אחד מהאישומים מפורטים גם שימושים שעשה הנאשם בכרטיסי האשראי הגנובים, כפי שאפרט להלן. בכל המקרים בוצעו הגניבות בבית החולים שערי צדק בירושלים, מרופאים ואנשי צוות של בית החולים או מאנשים שהגיעו למקום. הנאשם השתמש בכרטיסים הגנובים לביצוע עסקאות בסכומים שאינם גבוהים ובמקרים רבים אף נמוכים מאד. בחלק מהאישומים מדובר בשימוש בכרטיס במכונות אוטומטיות למכירת משקאות, כך ששווי כל עיסקה שקלים בודדים. במקרים אחרים נעשה השימוש בחנויות ובתי עסק שונים, בסכומים של עשרות או מאות ₪. יוצא דופן הוא האישום השלישי בת"פ 49886-03-14, שבו משך הנאשם מכספומטים סכום של 13,000 ₪.

בתיק זה מדובר בשלושה אירועים שונים של גניבת כרטיס אשראי והונאה. באישום הראשון מתוארות תשע עסקאות שבוצעו בכרטיס חיוב שגנב הנאשם, באישום השני מדובר בחמש עסקאות שבוצעו בכרטיס החיוב שנגנב ובאישום השלישי מדובר בעסקה אחת.

גם ת"פ 49886-03-14 כולל שלושה אישומים שונים, כאשר באישום הראשון, גנב הנאשם כרטיס חיוב וביצע בו ארבע עסקאות, באישום השני ביצע הנאשם 6 עסקאות בכרטיס האשראי שגנב ובאישום השלישי משך הנאשם באמצעות כרטיס האשראי הגנוב סכום כולל של 13,000 ₪ מכספומטים.

בסך הכל הורשע הנאשם בבשש עבירות של הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו-1986 (להלן:חוק כרטיסי חיוב"), בשש עבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן:"חוק העונשין"), בשלוש עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין ובעבירה של התחזות של התחזות לאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין.

תמצית טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם פגע בערכים המוגנים של הזכות לקניין ושמירה על שלום הציבור. היא הדגישה כי העבירות בוצעו בבית חולים, כלפי חולים, רופאים ומבקרים בבית החולים. התביעה ביקשה לקבוע מתחמים נפרדים לאישומים השונים, כשלטענתה המתחם למרבית העברות נע בין מאסר בעבודות שירות לבין שמונה עשר חודשי מאסר בפועל, כאשר המתחם לאישום השלישי בת"פ 49886-03-14 הוא מאסר בפועל לתקופה שבין שנה לשנתיים והמתחם לאישום השלישי בת"פ 19978-07-15 הוא בין מאסר בעבודות שירות לבין מאסר קצר בפועל.

לגבי גזירת העונש בתוך המתחם טענה המאשימה לקולא כי הנאשם הודה וחסך זמן, ולחומרה כי הנאשם רצידיביסט שנשפט והורשע פעמים רבות על עבירות רכוש שונות, ריתה מאסרים ולאחר שחרורו היה חוזר לבצע עבירות מרמה ורכוש. על כן יש צורך בעונש מאסר בשל אלמנט המניעה וההגנה על הציבור מפני ביצוע העבירות. לגבי מצבו הבריאותי של הנאשם טענה התובעת כי הטיפול במצבו יכול להיות בכלא, ועדיף שלא יהיה בבית חולים, ששם נוהג הנאשם לבצע את העבירות. היא ביקשה להשית על הנאשם מאסר, פיצוי למתלוננים, מאסר על תנאי וקנס, וכן להפעיל מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו במצטבר למאסר בתיק זה.

ב"כ הנאשם הגיש חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה בנוגע לנאשם בתיק אחר, בה נקבע כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין. הוא הבהיר כי אינו טוען לחוסר כשירות של הנאשם בתיק הנוכחי. הסניגור הפנה לחוות הדעת הסוקרת את תולדות חייו של הנאשם. מפאת צנעת הפרט לא אפרט כאן את הדברים, אולם מדובר בקורות חיים קשים מאד. בחוות הדעת נקבע כי הנאשם סובל ממחלת נפש ומפיגור שכלי קל. הסניגור התייחס לחייו של הנאשם, שאינם קלים, וציין כי אין לנאשם משפחה והוא בודד בעולם. לדבריו הפיתרון הנכון למצוקותיו של הנאשם הוא במישור הסוציאלי, והנסיונות החוזים ונשנים לפתור את הבעיה בכלים של בית המשפט בעייתי. לדברי הסניגור הנאשם חסר בית ובתקופות בהן אינו מרצה מאסר הוא מתגורר במסדרונות של בתי חולים. עוד טען כי בשל מצבו הנפשי והשכלי הנאשם מצוי על סף סייגים לאחריות פלילית.