ת"פ 19690-11-13 מדינת ישראל נ' מור יוסף ואח'

1.נאשם 1 (להלן: "הנאשם") זוכה, מחמת הספק, מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

להלן נימוקי הזיכוי.

2.כתב האישום ייחס לשני הנאשמים עבירה של השלכת פסולת ולכלוך הרבים, בניגוד לסעיפים 2, 4 ו-13ג(1א)(א) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984.

נאשם 2 הורשע, על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, ונדון בגזר דין מיום 1/2/2015 לשלושה חדשי מאסר מותנים, למשך שלוש שנים, קנס כספי בסך 8,000 ₪ והתחייבות בסך 30,000 ₪.

3.נטען בכתב האישום כי ביום 24/4/2013 הוביל נאשם 2 (שהועסק על ידי נאשם 1), בהנחיית נאשם 1 ובאמצעות משאית שהייתה בבעלותו במועד זה, פסולת בניין, ובה, בין היתר, ערימות עפר ואבנים מרחוב החרוב באופקים.

בהמשך לכך, שפך נאשם 2, בהנחיית נאשם 1, את פסולת הבניין בשטח פתוח ברשות הרבים באופקים.

4.במענה לכתב האישום מיום 22/9/2014 הודה נאשם 1 (להלן: "הנאשם") בעובדות כתב האישום אך עתר לזיכויו בטענה מקדמית שכתב האישום אינו מגלה עבירה כלפיו מהטעם שלא ברור מהי השלכת הפסולת שמיוחסת לנאשם (לאור תיאור העובדות כי נאשם 2 היה זה שהשליך את הפסולת).

בתגובה, הבהירה ב"כ המאשימה כי נאשם 1 מואשם כמבצע בצוותא עם נאשם 2. יצוין כי הדבר לא צוין מפורשות בכתב האישום.

בישיבה מיום 1/2/2015 נדחתה עתירת הנאשם לזיכוי בשלב זה, ונקבע כי יש מקום לשמיעת ראיות בעניינו. בישיבה זו אף הגיעה המאשימה להסדר טיעון עם נאשם 2, ועניינו של נאשם 2 הסתיים בגזר דין.

לאור זאת, ולאחר שכתב האישום תוקן ונאשם 2 הוסף כעד מטעם התביעה, נדחה הדיון לשם שמיעת ראיות הוכחות בעניינו של הנאשם.

בפתח ישיבת ההוכחות, ביום 5/7/2015, הבהיר ב"כ הנאשם כי המחלוקת מתמקדת בשאלה האם נאשם 2 פעל בהנחיית הנאשם. ב"כ הנאשם שב על כך שאין מחלוקת כי נאשם 2 נהג המשאית השליך פסולת ברשות הרבים כמתואר בכתב האישום.

5.מטעם התביעה העידו נאשם 2 ומר חגי בלכנר, שצילם את הפסולת שהושלכה בשטח.