ת"פ
בית משפט השלום קריות
|
19199-03-15
07/02/2016
|
בפני השופטת:
1. רמה לאופר חסון
2. שופטת בכירה
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
|
נאשמים:
1. חיה בן-יוסף
2. דוד בן-יוסף
|
| החלטה |
נגד הנאשמת ואדם נוסף, הוגש בתאריך 09.03.2015 על ידי לשכת התביעות המשטרתית- זבולון, כתב אישום, המייחס לנאשמת, בין היתר, עבירה של גניבה בידי עובד ממעבידו, עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
בדיון שהתקיים בפני ביום 07.10.2015 בטרם המענה לכתב האישום, טען ב"כ הנאשמת, כי יש להורות על ביטול כתב האישום, מאחר והטיפול בעבירה הינו בסמכות הפרקליטות וכתב האישום הוגש על ידי התביעה המשטרתית.
בתגובה, העבירה התביעה המשטרתית אל ב"כ הנאשמת מסמך "החלטה בפל"א" מיום 18.06.2014- מטעם הפרקליטות, המורה על העברת הטיפול בתיק החקירה לתביעה המשטרתית מהטעם, שמדובר בעבירה של "גניבה בידי עובד- חלק ב' פריט 12 לתוספת ועבירות נלוות (זיוף)כרוכות ושלובות".
ב"כ הנאשמת הגיב בכתב, לתיק בית המשפט, על מסמך החלטה זה של הפרקליטות וטען, כי אמנם קיימת סמכות להעברת טיפול בתיק חקירה מהפרקליטות לתביעה וזאת, לאחר שפרקליט מחוז קובע, כי המדובר בעבירה נלווית או כרוכה לעבירה אחרת שבסמכות התביעה, אך לדבריו אין זה המקרה שלפנינו שכן, העבירה האמורה – עבירת הגניבה בידי עובד- היא עיקר כתב האישום ולא עבירה נלווית או כרוכה לעבירות האחרות.
זאת ועוד, טען ב"כ הנאשמת כי, סמכות התביעה המשטרתית לטפל בעבירה של גניבה בידי עובד ממעבידו מוגבלת לגניבה ממעביד עד סכום של 50,000 ₪.
בעקבות הטענות שהועלו, בתאריך 05.11.2015 הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן ובו המירה את הוראת החיקוק של גניבה בידי עובד ממעבידו לעבירת גניבה, בהתאם לסעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 כאשר עובדות כתב האישום המקורי, לרבות הנסיבות לפיהן הנאשמת היתה עובדת אצל המתלוננת וביצעה העבירות במסגרת עבודתה וכן סכום הגניבה, לא שונו.
כך שלמעשה, עובדות כתב האישום המתוקן, כפי שצויינו בכתב האישום המקורי, נותרו בעינן.
ב"כ הנאשמת עמד על טענותיו, גם ביחס לכתב האישום המתוקן ועתר כאמור, לביטול כתב האישום.