ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
|
19015-01-16
26/01/2017
|
בפני השופט:
ירון מינטקביץ
|
| - נגד - |
מאשימה:
בית המכס ומע"מ ירושלים
עו"ד מיכל הדני
|
נאשמים:
1. קרואני לבניה בע"מ
2. מואייד עליאן
עו"ד מאהר חנא
|
| גזר דין |
נאשמת מס' 1 היא חברה העוסקת בעבודות בניה ונאשם מס' 2 היה בזמנים הרלוונטיים לאישום מנהלה הפעיל (להלן: הנאשמת והנאשם). הנאשמים הורשעו, על פי הודאתו של הנאשם, בעבירות שונות על חוק מס ערך מוסף, כפי שיפורט למטה. הודאת הנאשמים באה בעקבות הסכמה דיונית שבין הצדדים, במסגרתה הודו הנאשמים בעובדות האישום, תוך הסתייגות מסוימת מהסכומים אשר יוחסו לנאשמים בכתב האישום והמאשימה הסתפקה בהודאה.רקע
ואלו העובדות הרלוונטיות:
על פי האישום הראשון, בשנת 2009 ניכו הנאשמים מס תשומות בו היתה חייבת הנאשמת, תוך שהשתמשו בעשר חשבוניות פיקטיביות, של חברה עמה לא בצעו כל עסקה.
על פי האישום השני, בדו"ח שהוגש ביחס לחודשים נובמבר ודצמבר שנת 2009, ניכו הנאשמים מס תשומות בו היתה חייבת הנאשמת, מבלי שהיתה להם כל חשבונית כנגד המס אותו ניכו.
על פי ההסכמה הדיונית שבין הצדדים, סכום המס הכולל אותו ניכו הנאשמים שלא כדין באישומים הראשון והשני יחדיו היה 277,000 ש"ח.
על פי האישום השלישי, בחודשים ינואר ופברואר שנת 2010, ביצעה הנאשמת עסקאות עם לקוחות שונים, הוציאה להם חשבוניות וגבתה מהם מס ערך מוסף, אך לא דיווחה על העסקאות ולא שילמה את המס אותו גבתה. על פי ההסכמה הדיונית שבין הצדדים, סכום המס הכולל אותו גבו הנאשמים מבלי לדווח עליו ולשלמו באישום זה היה 50,000 ש"ח.
טענות הצדדים
ב"כ המאשימה בקשה להשית על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר. בטיעונה התייחסה לכך שהנאשם לא הסיר את המחדלים מושא כתב האישום ולכך שמדובר במי שיש לחובתו הרשעות קודמות, לרבות בעבירות מסים.
ב"כ הנאשם ביקש להמנע מהשתת מאסר לריצוי ממש. בטיעונו הפנה לחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות ולכך שהנאשם הודה, קיבל אחריות וחסך זמן. עוד התייחס לכך שמאז ביצוע העבירות הנאשם הקים משפחה וכיום הוא אב לילדים.
הנאשם אמר את המילה האחרונה. בדבריו הביע חרטה על מעשיו ואמר, כי כיום הוא חי למען ילדיו וכי הוריו סובלים ממחלות וזקוקים לו. עוד אמר הנאשם, כי חדל לבצע עבירות.
מתחם העונש
הנאשמים ניכו שלא כדין תשומות בסכום כולל של 277,000 ש"ח והתחמקו מתשלום מס אותו גבו, בסכום של 50,000 ש"ח. המעשים נעשו לאורך תקופה של שנה, תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות (של חברה אחת). מכל בחינה אפשרית, מעשיהם של הנאשמים מהווים שליחת יד לקופת הציבור. חוב המס לא שולם מאז, וברור כי מדובר בחוב אבוד.
שני ערכים מוגנים נפגעו בשל מעשי הנאשמים, ערך השוויון בנטל המס וערך הפגיעה בקופה הצבורית.
מלבד חומרת העבירות ופגיעתן בערכים מוגנים חשובים, אלו עבירות אשר הפתוי לבצען גדול וסיכויי התפיסה נמוכים. לפיכך מדיניות ענישה ראויה אמורה להרתיע נאשמים מבצוע עבירות דומות.
לענין הערכים המוגנים, ר' למשל 3641/06, צ'צ'קס נ' מדינת ישראל.
"בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מירמה מתוחכמים, קשים לאיתור."
לעתים רבות מתיחסת החברה בסלחנות לעברייני מסים, כאילו אין במעשיהם חומרה או פסול מוסרי או ערכי – ולא היא. המנעות תשלום מסים חותרת תחת ערכים חברתיים בסיסיים של שוויון בנשיאה בנטל ומכל בחינה שקולה לשליחת יד לקופת הציבור. משכך, נקודת המוצא היא, כי יש לראות את עבריין המס ככל עבריין אחר שולח ידו ברכוש חברו – בהבדל שסיכויי תפיסתו של עבריין המסים נמוכים יותר ורווחיו לרוב גבוהים יותר מאלו של גנב "רגיל", והוא אף אינו משלם את מחיר ההוקעה החברתי אותו משלם עבריין רכוש אחר. לפיכך, על מדיניות הענישה לתת ביטוי לקלון הערכי והמוסרי שבעבירות מסים ולכך שאין הבדל ממשי בין מי שמתחמק מתשלום מס אמת ובין מי ששולח יד לרכוש חברו.
ר' בהקשר זה רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל, בפסקה יא':