ת"פ
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
18424-02-11
02/07/2015
|
בפני השופטת:
עידית איצקוביץ
|
| - נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל 1. שגם – הקו החדש 1992 בע"מ
|
הנאשמים:
מ.א.
|
| גזר דין |
1.ביום 4.6.2015 ניתנה הכרעת דין שבה הורשע הנאשם מס' 2 – מ. א.(להלן: "הנאשם") על פי הודאתו, בעבירה של אי תשלום שכר מינימום לעובד אברהם שמאי עבור חודש נובמבר 2006 ו-10 ימים בחודש דצמבר 2006, עבירה לפי סעיף 2-14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן: "חוק שכר מינימום") ובעבירה של אי מילוי אחר דרישת מפקח עבודה, עבירה על סעיף 15ג(ב) לחוק שכר מינימום.
2.ביום 4.6.2015 נשמעו טיעונים לעונש.
ב"כ המאשימה ציין כי תכלית חוק שכר מינימום היא להבטיח קיום מינימאלי בכבוד לעובד, והפנה לפסיקה הנוגעת למשמעות העבירה. ב"כ המאשימה ביקש לגזור את העונש של הנאשם בקנס בסכום שנע בשיעור שבין 30% לבין 50% מהקנס העונשי (266,000 ₪ בגין העבירה של אי תשלום שכר מינימום, כאשר מדובר בשתי יחידות עבירה ו-14,400 ₪ בגין העבירה של אי מילוי דרישת מפקח). זאת, בנוסף להתחייבות להימנע מכל עבירה על חוק שכר מינימום במשך 3 שנים.
ב"כ הנאשם ציין כי אילו היה מוטל קנס מנהלי היה מדובר על 6,200 ₪ בגין העבירות של אי תשלום שכר מינימום ו-5,000 ₪ בגין אי מילוי דרישות מפקח.
3.ב"כ הנאשם ביקש להקל בעונשו וטען כי הנאשם סבר כי ניתן היה לקזז מהשכר לאור מצג שווא שהציג העובד לגבי שעות עבודתו. לנאשם אין הרשעות קודמות. העסק נסגר סמוך לתקופת העבירה.
הנאשם הוא אדם מבוגר, גרוש, חולה לב, פושט רגל, שמתקיים מהבטחת הכנסה.
4. ביום 10.1.2012 פורסם תיקון מספר 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן: "תיקון 113" ו"חוק העונשין" בהתאמה) בדבר "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", אשר חל בענייננו לנוכח מועד מתן הכרעת הדין.
בין מטרות הענישה השונות, נותן תיקון 113 עדיפות לעקרון ההלימות – הוא עקרון הגמול: על פי עקרון זה, העונש הראוי לעבריין נגזר ממידת אשמו ומחומרת מעשיו, כאמור בסעיף 40(ב) לחוק העונשין הקובע כי "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל, 5.8.2013).
במנגנון גזירת העונש לפי תיקון 113 קיימים שלושה שלבים:
א.שלב ראשון – האם מדובר באירוע אחד או כמה אירועים נפרדים
יש לבחון האם הנאשם הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. אם מדובר בכמה עבירות, יש לקבוע האם הן עולות כדי אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. ככל שמדובר באירוע אחד, יש להמשיך לשלבים הבאים וככל שמדובר בכמה אירועים, יש לקבוע עונש הולם לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג (א)(ב) לחוק העונשין).