מדינת ישראל נ' איבגי

נאשם רוכש באופן שיטתי ציוד מגוון ולחלופין שוכר ציוד וערב להשבתו, והכל באמצעות שיקים או כרטיסי אשראי נטולי כיסוי, מתוך כוונה מראש שלא להשיב את הציוד. באיזו עבירה יורשע – קבלת דבר במרמה, עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") או אולי גניבה- עבירה על סעיף 384 לחוק? זוהי השאלה הדורשת הכרעה בהליך שלפני.

ביום 24.7.17 גובש בין ב"כ הצדדים הסדר, במסגרתו הוגש נגד הנאשם כתב אישום מתוקן, והוא הודה בכלל העובדות המפורטות בכתב האישום. עוד סוכם בין הצדדים כי בטרם מתן הכרעת הדין יישמע טיעון משפטי באשר לעבירות הנגזרות מהעובדות בהן הודה הנאשם. בהמשך, הגישו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בסוגיה זו בכתב, ועתה בשלה העת למתן ההחלטה.

על פי המפורט בחלק הכללי לכתב האישום המתוקן, החזיק הנאשם בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בשני חשבונות בנק, אשר היו שניהם בגרעון כספי, כך שלא היה כיסוי לפנקסי השיקים ולכרטיסי האשראי שהונפקו לו בגין חשבונות אלו. החל מיום 28.5.14 ועד ליום 13.6.14 פנה הנאשם באופן שיטתי, אינטנסיבי ומרוכז לעשרות אנשים שעסקו במכירת או השכרת ציוד ורכש או ששכר וערב להשבת הציוד, באמצעות השיקים או כרטיס האשראי. השיקים חזרו, חיובי האשראי נדחו והנאשם הותיר את כלל הציוד בידיו. בדרך זו קיבל לידיו פריטים בשווי מוערך של 165,000 ₪ מ-28 מתלוננים שונים, וניסה לקבל ציוד בשווי אלפי ₪ נוספים מידי מתלונן נוסף, במעמד תפיסתו ומעצרו.

בהמשך מפורטים 25 אישומים ספציפיים, בהם פעל הנאשם באופן המתואר לעיל. בכל אחד מהאישומים הללו ייחסה המאשימה לנאשם עבירה של קבלת דבר במרמה – עבירה על סעיף 415 לחוק, כאשר מהאישום החמישי ואילך מדובר בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה על סעיף 415 סיפא לחוק. כמו כן, למעט באישום השישי, במסגרתו לא עשה הנאשם שימוש בשיק, מיוחסת לנאשם בכל אחד מהאישומים הללו גם עבירה של הוצאת שיק ללא כיסוי – עבירה על סעיף 432 לחוק. לבסוף, באישום האחרון, אישום 26, המתעד את המקרה במהלכו נעצר הנאשם, מיוחסות לנאשם עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון להוצאת שיק ללא כיסוי ואיומים.

עיון בטיעוניה המפורטים של הסנגורית המלומדת, הגב' מאיה סטול-רייטן, מלמד כי היא אינה חולקת על ההרשעה בעבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי, וזאת למעט בשני האישומים הראשונים, לגביהם היא טוענת כי הנאשם עדיין לא ידע כי השיקים יחזרו. אין ביכולתי לקבל טענה זו, שכן על פי העובדות בהן הודה הנאשם בכלל האישומים, לרבות אישומים 1 ו-2, ידע הנאשם בעת מסירת השיק ונטילת הציוד כי השיק לא יכובד. לפיכך, יש להרשיע את הנאשם בעבירה של משיכת שיק ללא כיסוי בכול האישומים בהם מיוחסת לו עבירה זו. אפנה כעת לבחינת טענתה העיקרית של באת כוח הנאשם ולפיה אין מקום להרשיעו, בנסיבות העניין, בעבירות של קבלת דבר במרמה, אלא בעבירה חלופית כגון קבלת דבר בתחבולה או גניבה.

קבלת דבר במרמה:

על טיבה ומרכיביה של העבירה שעניינה קבלת דבר במרמה עמד בית המשפט העליון לא פעם, ולאחרונה באו הדברים לידי סיכום ממצה בפסקאות 122-123 לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן בע"פ 8080/12 מ"י נ' אולמרט (28.9.16):

"העבירה של קבלת דבר במרמה ממוקמת בחוק העונשין בפרק יא ("פגיעות ברכוש") סימן ו' ("עבירות מרמה, סחיטה ועושק"), והיא נטולת זיקה מיוחדת לשירות הציבורי ולעובדי ציבור. תחולתה מתפרשׂת כל אימת שאדם קיבל דבר עקב מעשה מרמה, יהא מעמדו אשר יהא. אעמוד בקצרה על נוסח העבירה ויסודותיה.

קבלת דבר במרמה

415. המקבל דבר במרמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים.