מדינת ישראל נ' ב' ואח'

רקע

1. שבעה עשר נאשמים (מתוכם שש חברות) הורשעו בהכרעת דין מ-23.1.2018, איש כפי חלקו, בעבירות הקשורות בתיאום מכרזי גיזום שפורסמו מטעמה של חברת החשמל או מטעמן של רשויות מקומיות שונות. לכשאדון בעונש הראוי לכל אחד מהם, אדרש, כמובן, לפירוט המעורבות הספציפית של כל נאשם, על פי האישומים בהם הורשע. במקום זה נכון יהיה לומר, כי כל אחד מן הנאשמים (למעט ש' ק', שהורשעה אך כמנהלת פעילה בחבר בני אדם שנעברה בידו עבירה של צד להסדר כובל), הורשע לפחות באישום אחד שכלל עבירה של הסדר כובל בנסיבות מחמירות ועבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. חלקם הורשעו ביותר מאישום אחד ועל כן הורשעו במספר עבירות כאלה. חלקם הורשעו, בנוסף, גם בעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד ובעבירות של הלבנת הון ועשיית פעולה ברכוש אסור.

הגיעה שעת גזירת הדין.

עקרונות הענישה – הערות כלליות

2. תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 מורה, כי העיקרון המנחה בענישה הוא "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב לחוק העונשין). על בית המשפט לקבוע "מתחם עונש הולם" על יסוד העיקרון המנחה, הוא עקרון ההלימה. לשם כך, על בית המשפט להתחשב בערך המוגן שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, במידת הפגיעה, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה והמפורטות בסעיף 40ט לחוק (סעיף 40ג לחוק העונשין). מכאן, שמתחם העונש ההולם מהווה מסגרת: "קביעה נורמטיבית של בית המשפט באשר לאיזון בין החומרה המושגית של העבירה, החומרה הקונקרטית של העבירה והענישה המקובלת במקרים דומים" (ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (4.12.2013)).

ומשנקבעה המסגרת – הלא הוא מתחם העונש ההולם, יישקלו נסיבותיו האישיות של הנאשם, לקולה ולחומרה, בתוך המתחם. אלה אותן נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה והמפורטות בסעיף 40יא לחוק העונשין.

כעולה מסעיף 40יב לחוק העונשין, רשימת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה כמו גם רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה אינן רשימות סגורות, ובית המשפט רשאי לשקול נסיבות נוספות, בין לשם קביעת המתחם (נסיבות הקשורות בביצוע העבירה) ובין לשם גזירת עונשו של הנאשם בתוך המתחם (נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה).

3. עוד יש לומר, כי ככלל, אין בית המשפט רשאי לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם לאחר שקבעוֹ, אלא אם נמצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם (סעיף 40ד לחוק העונשין). כך גם אין בית המשפט רשאי לחרוג לחומרה ממתחם העונש ההולם לאחר שקבעוֹ, אלא אם נמצא כי קיים חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות וכי ההחמרה בעונשו נדרשת לשם הגנה על שלום הציבור. בתוך המתחם – רשאי בית המשפט לשקול לחומרה שיקולים של הרתעה אישית (סעיף 40ו לחוק העונשין) ושל הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין). עם זאת קבע בית המשפט העליון, כי במקרים חריגים, "מטעמי צדק", יהיה בית המשפט מוסמך לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם (ע"פ 4456/14 אביגדור קלנר נ' מדינת ישראל, פסקאות 223-196 (2.12.2015)).

4. והערה כללית אחרונה – סעיף 40יג מורה, כי מקום שהורשע נאשם "בכמה עבירות המהוות אירוע אחד", על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם לאירוע כולו ולגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע. ואילו מקום שנאשם הורשע "בכמה עבירות המהוות כמה אירועים", על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע ואירוע או עונש כולל לכל האירועים. ככל שבחר בית המשפט לגזור עונש נפרד לכל אירוע, עליו להמשיך ולקבוע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם. בשאלה מהו "אירוע" דן בית המשפט העליון בע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014). נקבע שם (פסקה 5 לחוות דעתה של כב' השופטת ד' ברק-א'), כי מקום בו קיים קשר ענייני הדוק בין העבירות הן תיחשבנה אירוע אחד. קשר כזה יימצא כאשר העבירות בוצעו בסמיכות זמנים זו לזו או כשהיו חלק מאותה תכנית עבריינית גם אם בוצעו לאורך תקופת זמן שאינה קצרה. ואכן, בע"פ 4456/14 לעיל מצא בית המשפט העליון כי יש לראות במספר עבירות של קבלת שוחד, שהתפרשו על פני תקופה בת שבע שנים, אירוע אחד, באשר כולן בוצעו כחלק מהניסיון לגייס את ראש עיריית ירושלים בשעתו, אורי לופוליאנסקי, לטובת פרויקט "הולילנד", באמצעות השוחד.