ת"פ 18266-11-15

1.בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפני ביום 23.12.15, הורשעו הנאשמים, בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל ובעבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי – עבירות על סעיפים 2 (א)(1) -(2) ו 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים" או "החוק").

2.כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

3.ב"כ הנאשמים טען, כי הנאשמת שהינה בת יחידה, מטפלת באימא סיעודית וכדי לשמור את משק ביתה במצב סביר וכדי שתוכל להתפנות לטיפול באימא, לקחה את העובדת לעבוד במשק ביתה.

הנאשם - הבעל עבד כל היום במוסך שנמצא בבעלותו ונותן שירות, בין היתר, לרכבי צבא ומשטרה. לטענתו הרשעה עלולה לפגוע בהתקשרותו עם גורמים אלה. לפיכך ביקש להטיל עליו עונש ללא הרשעה.

ב"כ המאשימה טען כי מדובר בעבירה כלכלית, שהוכרה כמכת מדינה, ואשר העונש בגינה צריך לשאת אופי כלכלי ולהרתיע נאשמים אחרים. בנסיבות תיק זה, טען ב"כ המאשימה, טווח הענישה הראוי צריך להיות בין 20% ל- 80% לגבי שתי העבירות. דהיינו ביחס לעבירה של העסקה שלא כדין ביקש שיוטל קנס של 13,000 ₪ ואילו בגין העבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי קנס של 6,000 ₪ ביחס לכל אחד מהנאשמים. לטענתו זוהי הענישה הראויה, וזאת בשים לב לעובדה שהנאשמים הודו למעשה וחסכו מזמנו של בית הדין.

דיון והכרעה

4.עסקינן בכתב אישום יזום אשר הוגש כנגד הנאשמים. בענייננו, חל, בין היתר, תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), אשר לפיו על בית המשפט לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם. ביחס לענישה, קובע התיקון כי העיקרון המנחה הנו קיומה של הלימה בין חומרת העבירה, נסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

5.לאור האמור לעיל, על בית הדין להקדים ולדון במתחם הענישה ההולם את העבירה על רקע הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה וכן הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

6.לאחר מכן, יש לדון בנסיבותיו האישיות של מבצע העבירה, שאינן קשורות למעשה העבירה עצמו, כגון: גילו, עברו הפלילי, נטילת אחריות, מידת הפגיעה במשפחת הנאשם, נסיבות חיים בעלות השלכות על ביצוע העבירה, שיתוף פעולה עם רשויות החוק. יצוין בהקשר זה, כי חריגה ממתחם הענישה, כאמור לעיל תיתכן ככל שקיימים שיקולים שיקומיים, המאפשרים חריגה לקולא ולחילופין, שיקולי הגנה על שלום הציבור, במסגרת שיקולים לחומרה.