מדינת ישראל נ' בורדצקי

המבקש, נאשם שזוכה, עותר לפסוק לו  הוצאות הגנה ופיצוי בגין ימי מעצרו ובגין שהייה בחלופת מעצר. זאת, במסגרת סעיף 80 לחוק העונשין. המשיבה, אשר לא ערערה על זיכויו של הנאשם, מתנגדת לבקשה על כל חלקיה.

רקע עובדתי

1. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה (ניסיון) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
2. ביום 30.4.13 ראה השוטר חגי, איש משטרת התנועה, אדם מבצע עבירת תנועה וסימן לו לעצור. העבריין ברח מהשוטר והשוטר רדף אחריו, כאשר שניהם רוכבים על אופנוע. אין חולק כי התקיים מרדף ממושך מאוד ומסוכן מאוד, ברחובות ראשיים וצדדים; בכבישים, במדרכות ובמדרחוב; במספר סיבובים סביב היכל המשפט בבאר שבע, קרית הממשלה, קניון הנגב והתחנה המרכזית. בסוף המרדף, נעצר המבקש במשרדי חברת שליחיות בעיר העתיקה, שם עבד כשליח על אופנוע. פרטי המרדף, שארך כמחצית השעה, תוארו בהרחבה בהכרעת הדין.
3. בכתב האישום נטען כי המבקש הוא העבריין אשר אחריו דלק השוטר באותו מרדף מסוכן. המבקש טען כי מדובר בטעות בזיהוי וכי העבריין היה אופנוען אחר.
4. המבקש נותר עצור למשך החקירה, וביום 8.5.13 הוגש נגדו כתב אישום בצירוף בקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים. בהליך המעצר, לעניין שאלת הראיות לכאורה, קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 13.5.13, כי "התשתית הראייתית מבוססת על הודעת השוטר חגי חמו שניהל לכאורה את המרדף לאחר המשיב עד למעצרו, שחזור שמצולם על ידי השוטר חגי חמו למסלול המרדף, הודעת עובד המשלוחים ממקום עבודתו של המשיב, כי אכן המשיב בזמנים הרלבנטיים יצא לבצע משלוח עבור מקום עבודתו. גרסת המשיב לפיה מאשר כי אכן נסע על קטנוע, אולם מכחיש כי נוהל אחריו מרדף". כן נקבע כי "באשר להשגות בא כוח המשיב בדבר חולשת הזיהוי מקומן של השגות אלה להתלבן בהליך העיקרי". משמע, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות למעצרו של המבקש.
5. לאחר מספר דיונים, לאחר מתן תסקיר ותסקיר משלים, הוחלט על שחרור המבקש לחלופת מעצר, בתנאי מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני (על פי הדין הישן). זאת, בדיון מיום 10.6.13. המבקש שוחרר בפועל לאחר הודעת המדינה בכתב כי לא יוגש ערר. בהמשך התקופה, אושרו הקלות זמניות, ואף מספר "חלונות" לחיפוש עבודה. ביום 13.10.13 הותר למבקש לצאת לעבודה יומית, ובוטל האיזוק האלקטרוני. ביום 28.4.14 הודיעו הצדדים על הסכמה לצמצם את "מעצר הבית" ל"מעצר בית לילי" בלבד, תוך השתת איסור על המבקש להשתמש ברכב מנועי. תנאים אלה נותרו על כנם (למעט למשך חופשה קצרה באילת) עד הכרעת הדין.
6. המבקש זוכה בהכרעת מפורטת, ביום 19.4.15, וכך סוכמו הדברים בסוף הכרעת הדין: "
7. המאשימה התבססה על גרסתו של השוטר חגי, אשר טען כי היה בקשר עין רציף עם האופנוען לכל אורך המרדף, עד כניסת האופנוען למשרדי חברת השליחויות. כן טען חגי כי זיהה את תווי פניו של האופנוען עוד בתחילת המרדף, כמו גם את בגדיו ומראה האופנוע, וכי פרטי הנאשם עת נתפס התאימו למראה שזכר מתחילת המרדף. עוד הפנתה המאשימה לחולשת גרסתו של הנאשם, ולכך שלא ידע להסביר היכן היה בעת המרדף. הנאשם, לעומת זאת, עמד על טענתו כי אינו האופנוען שהשתתף במרדף. הנאשם הפנה לקשיים בזיהויו של אופנוען עם קסדה (גם אם מעל ראשו) בעת מרדף, ולהלכה הידועה בדבר הזהירות שיש לנקוט בעת ביסוס הרשעה על סמך עדות זיהוי שאין בצדה תמיכה אובייקטיבית. עוד הפנה הנאשם למחדלי החקירה.
8. לאחר עיון חוזר בפרוטוקול, בשחזור ובחומר הראיות, המסקנה המתחייבת היא שבתיק זה לא ניתן לבסס מסקנה על יסוד התרשמות ישירה מעדים. עדות הנאשם נראתה משכנעת, אך תוכנה אינו מתקבל על הדעת, עד כי יש לראות בגרסה התמוהה והחסרה, כמו גם השקר במשטרה, כחיזוק לראיות התביעה. עדותו של השוטר חגי עשתה רושם טוב בהחלט, ועדותו אף חוזקה מהותית בעדות אזרח אובייקטיבי, אשר ראה המרדף ופרטים מסוימים של האופנוען, היכולים להתאים לנאשם. אולם, לא ניתן לקבוע כי הזיהוי שזיהה השוטר חגי את הנאשם הוא בעל משקל מספיק בבחינה אובייקטיבית, ומחדל חקירה אינו מאפשר להתבסס על גרסתו.
9. בניגוד לגרסת הנאשם, אין ראיה ישירה הסותרת את גרסתו של השוטר חגי. אך יש עדות כי הייתה ראיה כזו, ראיה שלא נאספה. מחדל החקירה העיקרי בתיק קשור לסרטי אבטחה שצילמו לכאורה את הכניסה לחניון של קניון הנגב והיציאה, במסלול המרדף, בשעת המרדף. השוטר אבי צפה בסרט זה וראה כניסה של אופנוע משטרתי, אך לא קדם לו קטנוע שליחויות. כן ראה בסרט נוסף אופנוען דומה מאוד לפרטי הנאשם, היוצא מן הקניון, אלא שלא היה זה הנאשם. סרטים אלה אמורים היו להיצרב על ידי היחידה החוקרת. אולם, עד אשר נזכרו ביחידה לעשות כן, הסרטים נמחקו, בשל חלוף הזמן.
10. אמנם ניתן להעלות על הדעת כמה הסברים אפשריים לדברים שראה השוטר אבי בסרט שנמחק, מבלי לדחות את גרסת השוטר חגי, אך לא ניתן לוודא השערות אלה ללא הסרט עצמו. המדובר בראיות עם פוטנציאל מזכה ברור, נוכח אי ההתאמה לכאורה לגרסתו של חגי, וחיזוק אפשרות קיומה של טעות זיהוי. הראיות לא נאספו, ובכך נפגעה הגנת הנאשם פגיעה אנושה. מחדלים נוספים, בעטיין לא אותרו סרטים אחרים ולא אותרו עדים שניתן היה לאתר, הגבירו את משקל המחדל העיקרי. המחדלים מנעו מהנאשם למצות את הגנתו, והותירו שאלות על פרשת התביעה ללא מענה. "
11. המבקש היה מיוצג על ידי סנגורים פרטיים, אותם ממן מכיסו. סכום הוצאה זו עלה כדי 80,000 ₪, לפי החישוב שערך הסנגור.