ת"פ 16720-05-13 מדינת ישראל נ' בורדצקי

אני מזכה את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום 

ואלה הנימוקים:

א. אישום ומחלוקות

1. כתב האישום מתאר מרדף משטרתי של איש משטרת התנועה (להלן: "השוטר חגי") אחר אופנוען. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה: האם הנאשם הוא אותו אופנוען אחריו רדף השוטר חגי?

2. לפי המתואר בכתב האישום, תחילתו של המרדף ביום 30.4.2013 בשעה 13:30 לערך. אז, בצומת הרחובות טוביהו – דוד חכם – יצחק רגר שבבאר-שבע, הבחין השוטר חגי באדם הרכוב על קטנוע מכיוון העיר העתיקה, כשהקסדה מורמת מעל ראשו ואינה רכוסה (משמע הקסדה מונחת כמו כובע, במקום שהראש יהיה בתוכה). השוטר נסע מאחורי האופנוען, עד שהגיע במקביל אליו וסימן לו לעצור בצד הדרך. אז החל האופנוען לברוח מהשוטר, והשוטר בעקבותיו עם סירנה פועלת וכשהוא קורא לאופנוען לעצור. לכל אורך המרדף, הוא עבר ברמזורים אדומים, נסע נגד כיוון התנועה, על שטחים מפרידים ומדרכות, התעלם מתמרורים וחוקי התנועה, והכל תוך סיכון עוברי הדרך, נוסעי כלי רכב והולכי רגל. עיקר המרדף התנהל על רחוב רגר, ברחובות ובמדרחוב סביב בניין בית המשפט וקרית הממשלה, לתוך החניון של קניון הנגב, במעמקי החניון וביציאה ממנו, ולאחר מכן בחזרה לעיר העתיקה. סופו של המרדף בכך שהשוטר חגי הבחין באופנוען עוצר את הקטנוע במשרדי חברת השליחויות בה עבד ("השליח"). האופנוען החנה במהירות את הקטנוע, נכנס בריצה אל משרדי החברה והתחבא בשירותים – שם נעצר בשעה 14:10 על-ידי השוטר חגי ושוטר נוסף שהוזעק על-ידו.

3. בשל מעשים אלה, ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה [סעיף 332(2) לחוק העונשין], בעבירה של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה [סעיף 329(2) לחוק העונשין] ובעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו [סעיף 275 לחוק העונשין].

4. את טענותיה, ביססה המאשימה באופן כמעט בלעדי על עדותו של השוטר חגי. הוא העיד על העובדות המפורטות בכתב האישום, וסיפר כי לכל אורך המרדף היה בקשר עין רצוף עם הנאשם, ולכן הוא יודע ומשוכנע שהנאשם, הוא אותו אופנוען אחריו רדף. יתרה מזו, השוטר תאר את מראהו של מבצע העבירה, כאשר חלקים חשובים מתיאורו נחרתו בזיכרונו, לרבות מראה פניו. זאת, כאשר ראהו לראשונה מקרוב וסימן לו לעצור. לאחר מכן, כאשר נתפס הנאשם, התאים הנאשם לגמרי למראה האופנוען, כפי שזכר השוטר. בנוסף, העידה המאשימה את רס"מ אבי (להלן: "השוטר אבי") ואת סמ"ר מאיר, שניהם ביצעו פעולות חקירה בתיק; את רס"ל לירון, אשר עצר את הנאשם עם השוטר חגי (לאחר שהוזמן למקום לאחר כניסת האופנוען למשרדי חברת השליחויות); את גיא, שעבד בחברות השליחות בעת שהנאשם נעצר, ולא הוסיף הרבה; ואת יוסי, אזרח שהיה עד ראיה לחלק מהמרדף של שוטר התנועה אחר אופנוען.

5. הנאשם עמד על טענתו כי לא הוא זה אשר השתתף במרדף. לדבריו, שב למשרדי חברת השליחויות, ונכנס לתא השירותים למשך מספר דקות. בדיוק כאשר בא לצאת מתא השירותים בחברת השליחויות בה עבד, נעצר על-ידי השוטר חגי בטענה כי השתתף במרדף. כשהתבקש הנאשם להסביר היכן היה בעת המרדף, לא נתן, למעשה, הסבר המניח את הדעת. אולם, רוב טענות ההגנה הופנו להיעדרם של ראיות אובייקטיביות לתמוך בגרסת השוטר חגי. מחסור, אשר יש בו, לשיטת הסנגור, להוביל לזיכוי הנאשם. עיקרו של דבר, הסנגור טען כי לא יעלה על הדעת שבמסלול המרדף רווי מצלמות של מוסדות ובתי העסק, לא הייתה אפילו מצלמה אחת אשר הצליחה ללכוד את המרדף בעדשתהּ. יתרה מזו, לפי ראיותיה של המאשימה עצמה, המשטרה ראתה צילומים של מצלמות חניון קניון הנגב שיש בהם פוטנציאל ממשי לשפוך אור על זהות האופנוען ועל קורות המרדף, באופן שאינו מתיישב עם גרסת השוטר, אך המשטרה חדלה מלהביא צילומים אלה לבית המשפט. הנאשם טען כי מחדל חקירתי זה צריך להביא לזיכויו. המאשימה הכירה באי-אילו מחדלי חקירה, אך טענה כי בשים לב לאיתנות גרסתו של השוטר חגי – וזה עשה אכן רושם מהימן – המחדלים אינם יורדים לשורשו של התיק במידה המחייבת זיכוי [ראו לדוגמא, פרוטוקול מיום 17.12.2014, עמ' 154].

    

    

   ב. ניתוח הראיות 

   על מהימנות