הנאשם הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו- 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי הנאשם התגורר בדירה באשקלון ביחד עם מ.ס ונ.א (להלן: "המתלונן"). ביום 2.5.15 סמוך לשעה 15:20 התפתח עימות מילולי בין הנאשם למתלונן, במהלכו, דקר הנאשם את המתלונן בבטנו, באמצעות סכין. למתלונן נגרם פצע דקירה בבטן ימין באורך 10 ס"מ, וחלק מהמעי הדק יצא החוצה. כן נגרם למתלונן פצע דקירה שטחי באורך 6 ס"מ באמה ימנית. במהלך העימות נחתך הנאשם באצבעו. המתלונן ברח מהדירה, הובהל לבית החולים, שם נותח וטופל.
ב"כ הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום לנוסח הנ"ל. ההסדר לא כלל הסכמה לעונש.
לנאשם אין עבר פלילי.
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם בן 57, גרוש ללא משפחה בארץ, עלה לארץ מרוסיה, לבדו, בשנת 1997. טרם מעצרו עבד כסבל בחברת פרי נטו באשקלון. ברוסיה שירת בצבא, ולאחר מכן עבד כנהג קטר וטכנאי אלקטרוניקה. הנאשם שיתף כי ישראל היא מדינה של עוברי חוק, ואינו מבין מדוע בחר להתגורר בה, וכי הוא חש בדידות וריקנות. באשר לחומרים ממכרים מסר, כי אינו משתמש בסמים, אולם צורך אלכוהול מגיל 27, ועם השנים התדירות עלתה. הוא מגדיר עצמו כמי שזקוק לעזרה בגמילה.
באשר לעבירה סיפר, כי חשד שהמתלונן גנב לו 23,000 ₪, ולאחר שהתפתח עימות, דקר אותו עם הסכין במטרה להפחידו ולא להורגו. עוד ציין, כי טרם האירוע פנה למשטרה והגיש תלונה, ומשראה כי לא נעשה דבר, פעל באופן עצמאי.
בשיחה עם המתלונן, סיפר לשירות המבחן, כי הכיר את הנאשם במסגרת עבודתו, והם התגוררו יחד, כדי לחסוך כסף. זו אינה הפעם הראשונה בה נהג הנאשם כלפיו באלימות, וכיום חושש כי הנאשם ישוחרר מהכלא וינקום בו.
מהערכת הסיכון עולה, כי הנאשם בעל יכולות קוגניטיביות תקינות, אדם בודד, שהתקשה לאורך השנים לנהל מערכות יחסים יציבות, מתמודד עם צריכת אלכוהול לרעה, ובמצבי כעס ותסכול פועל באופן אימפולסיבי ואלים, ומתקשה לגלות אמפטיה לזולת.
להערכת שירות המבחן, התנהלותו האלימה עלולה להסלים, כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול. על כן, חרף העדר עבר פלילי, ההערכה היא, כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות ואלימה. בנוסף, הנאשם התנגד להליך שיקום במסגרת קהילה סגורה והעדיף לרצות מאסר בכלא שיקומי, על מנת שיוכל לעבור הליך גמילה.
במסגרת ראיות המאשימה לעונש הוגש תסקיר נפגע העבירה. עולה מהתסקיר, כי המתלונן בן 40, עלה לישראל עם אמו בגיל 17. כיום גרוש ואב לשתי בנות המתגוררות עם האם ומקיים עימם קשר טלפוני בלבד. טרם הפגיעה עבד בעבודות מזדמנות והתגורר באשקלון. כיום, בשל מצבו הפיזי, אינו עובד, מצבו הכלכלי קשה, הוא מחוסר קורת גג ונוהג לישון בבתים של חברים או לשוטט בלילות ברחוב. המתלונן גדל במציאות מורכבת, ללא דמות הורית יציבה ומשמעותית, הליך העלייה והקליטה בישראל היה מסובך, על רקע הצורך לטפל באמו החולה. בהמשך, במהלך שירותו הצבאי כלוחם, חווה חוויה טראומתית אשר השפיעה על יכולותיו התפקודיות. מאז שחרורו מהצבא התקשה לתפקד במקום עבודה מסודר, ועבד לסירוגין בטיפול בקשישים, בבניין ובאבטחה. הפגיעה גרמה למתלונן נזקים פיזיים ובריאותיים. לדבריו, מאז הפגיעה אינו מסוגל לקיים מערכת זוגית, עקב פגיעה בדימויו הגברי. כן סובל מנזק נפשי, בשל אובדן תחושת הביטחון הבסיסי והקיומי. הקורבן מתאר נזקים נוספים הקשורים להשלכות הפוסט טראומטיות. עולים בו זיכרונות ופלשבקים, והוא מתאר תחושה של פחד מוות ממשי וקרוב. במצבים אלה הוא מאבד את יציבותו, נתקף בחילות, וסובל מדופק מואץ. כן סובל מנדודי שינה וסיוטים, ואיבד את תחושת השמחה, ההנאה והסיפוק בחיים.
המתלונן פנה לטיפול פסיכיאטרי שכלל שני מפגשים. נאמר לו כי אינו סובל ממחלת נפש, אולם הוא חש שאינו בריא. הוא שלל אפשרות לקבל עזרה רגשית באמצעות טיפול נפשי, וביטא תחושה של חוסר אמון במערכות השונות ובסובבים אותו.
שירות המבחן המליץ לכלול בענישה מרכיב משמעותי של פיצוי, אשר ישקף הכרה בסבלו, ויסיע לו למצוא קורת גג.