ביום 28.1.16 הורשע הנאשם על פי הודאתו בביצוע עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, והוסכם בין הצדדים כי יטענו לעונש באופן חופשי ויוזמן תסקיר לעונש.
כמפורט בכתב האישום המתוקן, ביום 27.5.15 בשעה 07:00 הגיעו שני שוטרים לביתו של הנאשם בב.ע. (להלן: "הבית") כדי לעצור את בנו. השוטרים דפקו על הדלת ולא נענו, ונשארו במקום לערוך תצפית ולדפוק מידי פעם. בשעה 16:00 לערך הגיעה אשת הנאשם לבית, השוטרים נכנסו בעקבותיה לבניין ודפקו על דלת הבית. אז הנאשם הורה לאשתו שלא לפתוח כי מדובר בבלשים. השוטרים הבהירו מעבר לדלת כי בידיהם צו מעצר וחיפוש והנאשם צעק וקילל, בין היתר "אתם תופרים לילד שלי תיק, חבל שהיטלר לא שרף אתכם, אתם שוטרים נאצים, תישרפו, אני אדקור אתכם, אני ארצח אתכם". לאחר זמן מה הגיע שוטר נוסף ואשת הנאשם הסכימה להכניסם לבית. כשנכנסו השוטרים המשיך הנאשם לצעוק ולקלל תוך שניגש לעברם, הכה ודחף אותם, חטף את הצווים מיד שוטר וקרע אותם. השוטרים דחפו את הנאשם וזה נפל ארצה.
הנאשם ניגש למטבח, תפס מסחטת מיץ ממתכת והניף לעבר השוטרים, אשר נטלו ממנו את המסחטה. או אז לקח הנאשם סכין חיתוך וניסה לדקור את אחד השוטרים. השוטר הושיט את זרועו כדי להתגונן מן הנאשם והנאשם נעץ את הסכין באמתו השמאלית של השוטר. הנאשם הוסיף וניסה לדקור את השוטר השני, אשר הצליח לאחוז בידו של הנאשם ולהדוף אותו. רק לאחר שהשוטר כיוון את אקדחו לעבר הנאשם וצעק לו "תזרוק את הסכין", הניח הנאשם את הסכין ורץ לחדר האמבטיה.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרם לשוטר אילן זדה חתך עמוק בידו השמאלית אשר נתפר בששה תפרים וכן שריטות בזרוע ימין. הנאשם הודה כאמור בביצוע מעשים אלו והורשע בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.
תסקיר שירות המבחן
על פי תסקיר שירות המבחן מיום 27.6.16, הנאשם בן 63, נשוי ואב לבן מאומץ (18), לדבריו בעל השכלה של שמונה שנות לימוד ושירות צבאי. כיום איננו עובד. לנאשם אין עבר פלילי או תיקי מב"ד פתוחים. צוין כי הנאשם ואשתו עברו טיפולי פוריות רבים ללא הצלחה, ולבסוף אימצו את הבן. מבלי לפרט את נסיבות חייו המפורטות בתסקיר, שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם מתפקד באופן יציב אך דל בכוחותיו וללא גורמי תמיכה משמעותיים בסביבתו הקרובה, למעט אשתו. כן התרשמו כי מערכת היחסים עם בנו משמשת כגורם סיכון עבורו, כאשר הנאשם אינו מאופיין בדפוסים עבריינים ואלימים, אלא שבמצבים הקשורים לבנו, יכולת הוויסות העצמי והשליטה העצמית של הנאשם נפגעת. בתסקיר צוין שהשירות פגש בנאשם בשנת 2012 בעקבות תקיפת קטין שבנו היה מסוכסך עמו (שבגינה לא הורשע ונדון לשל"צ).
כגורמי סיכון נלקחו בחשבון מעורבותו קודמת בעבירת אלימות שאף היא בוצעה בהקשר לבנו וטיפול שקיבל בשעתו לא צלח; מאפייני העבירות וחומרתן; הקושי בהפרדה כלפי בנו, שבגינה מגיב באלימות בהקשר זה תוך שמחזיק בגישה סלחנית ביחס לשימוש באלימות ורואה בה ככלי לגיטימי להתמודדות במצבי דחק; כמו כן היעדר מודעות לבעייתיות במצבו ונקיטה בגישה השלכתית וקורבנית, וקשיים בשליטה בדחפים התוקפניים. לאור גורמים אלה שירות המבחן מעריך כי בסיטואציות הקשורות למצבו של בנו, קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה מצד הנאשם, שעלולה להיות בדרגה גבוהה. יחד עם זאת צוין כי כיום ההתרשמות היא שהנאשם מקבל טוב יותר את מצבו הבעייתי של בנו, ועל כן הסיכון להישנות התנהגות אלימה פחת.
לסיכום, כיון שמדובר באדם מבוגר, בעל אישיות חלשה ודיכאונית ללא גורמי תמיכה בסביבתו, וחרף התוצאות הקשות של מעשיו, נוכח ההפחתה ברמת הסיכון המליץ שירות המבחן לשקול ענישה בדרך של עבודות שירות לצד פיצוי כספי לנפגע העבירה.
בדיון הטיעונים לעונש נטען מצד ההגנה כי הנאשם החל בטיפול פסיכיאטרי דרך קופת החולים, וביקשו לבחון תכנית טיפולית דרך שירות המבחן. המאשימה התנגדה וטענה כי ניתן לקבל טיפול במסגרת מאסר בפועל, שהוא העונש הראוי לנאשם נוכח העבירות החמורות שביצע. בתום הדיון הוריתי על הגשת תסקיר משלים בעניין הטיפול.
בתסקיר משלים מיום 6.9.16 צוין כי שירות המבחן הפנה את הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית, ומחוו"ד הפסיכיאטר המטפל עולה כי הנאשם אובחן כסובל מדיכאון קל וקיבל התוויה לטיפול תרופתי. כן צוין כי חוות הדעת הפסיכיאטרית מחזקת את התרשמות שירות המבחן באשר לנתונים הקוגניטיביים הנמוכים של הנאשם, כאשר לאור מצבו הנפשי הדיכאוני, הנאשם אינו מתאים לטיפול בשירות, המצריך יכולת קוגניטיבית תקינה ומצב נפשי מאוזן לשם תהליכי הפנמה ושינוי. יחד עם זאת, לסברת השרות, המשך טיפול תרופתי פסיכיאטרי יכול להביא לשיפור במצבו הנפשי ולמיתון תגובותיו האלימות, ובכך להפחתת הסיכון להישנות עבירות אלימות. שירות המבחן חזר על המלצתו להטיל על הנאשם עבודות שירות לצד פיצוי כספי לנפגע העבירה, ולהימנע ממאסר בפועל.
מטעם ההגנה נשמעו עדויות לעונש. גב' שושנה כהן, לשעבר קצינת כוח אדם במשטרה, שכנה של הנאשם מזה 25 שנים, העידה כי הנאשם בעל מידות טובות, אך כשפגעו בילד שלו הוא היה מתרגז וצועק. כן ציינה כי התרשמה שהוא בדיכאון חמור במשך תקופה. עוד העיד לטובת הנאשם מר יהודה בצלאל, שהיה חבר בקופת הצדקה של העיר ומנהל כולל אשר בו השתתף הנאשם בתפילות ושיעורי תורה. כן היה בכולל במסגרת מעצר בית בשנים 2012 -2013. מר בצלאל העיד כי בתקופה זו הנאשם היה חיובי.
בחוו"ד הממונה על עבודות השירות מיום 24.8.16 נקבע כי הנאשם מתאים לעבודות שירות ומומלץ להציבו במעון נכים בירושלים.
עמדת המאשימה
המאשימה טוענת כי במעשיו פגע הנאשם בערכי שלמות הגוף ובטחונו של אדם, שלמות גופו של שוטר ופגיעה בשלטון החוק וביכולת השוטרים לבצע את תפקידם. לטענת המאשימה, לשוטר נגרמה חבלה מינימאלית תוך כדי התגוננות, כאשר היה יכול להיגרם לו נזק גדול יותר אם לא היה מתגונן. הנאשם כיוון את הסכין בכוונה לפגוע בשוטר. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, ב"כ המאשימה מתייחסת לכך שהנאשם בחר לבצע את העבירה באופן מתמשך, כאשר התבצר בבית במשך שעות ולא פתח את הדלת לשוטרים, וכאשר השוטרים נכנסו, נמשך האירוע פרק זמן ארוך, כך שלא מדובר ברגע של התלהטות אלא בהחלטה מושכלת.
אשר למצבו הנפשי של הנאשם, טוענת המאשימה כי לא ידוע האם המעשים נשוא כתב האישום בוצעו עקב האפיזודה הדיכאונית שתוארה בתסקיר המשלים. מכל מקום אין עדות מומחה אודות מצבו הנפשי של הנאשם, בעוד ששני עדי האופי שהעידו אינם מומחים. לא ניתן לומר שמצב המתואר בכתב האישום נגרם עקב סיטואציה רפואית שבגינה אחריות הנאשם פחותה יותר.
המאשימה טוענת כי יש לקבוע מתחם ענישה שנע בין 30 ל- 60 חודשי מאסר בפועל, ובתמיכה הציגה שני פס"ד לחיזוק עמדתה. אשר לקביעת העונש בתוך המתחם, נטען כי מדובר באדם מבוגר, וניתן לקחת בחשבון את הודאתו ולקיחת האחריות והחיסכון בזמן. מנגד, כפי שצוין בשני התסקירים, לקיחת האחריות הינה מוגבלת, מאחר שהנאשם נקט בגישה קורבנית והוא שולל את הצורך שיזקק לטיפול. בהתחשב בשיקולים הללו, ביקשה המאשימה כי העונש ייקבע בחלק התחתון של המתחם אך לא ברף התחתון. כן ביקשה המאשימה לזקוף לטובת המתלונן את ההפקדה בתיק בסך 5,000 ₪.
המאשימה הגישה כראיה את ההסדר שניתן בתיק הקודם בו נדון הנאשם לשל"צ.
עמדת ההגנה
לטענת ההגנה, מלכתחילה החמירה המאשימה עם הנאשם כאשר הגישה נגדו כתב אישום חמור לבית המשפט המחוזי חלף בית משפט השלום, וכעת מבקשת הטלת עונש חמור ללא הצדקה, כאשר הפסיקה שהציגה אינה דומה לענייננו. במקרה דנן, לא מדובר באירוע מתוכנן, והנאשם כלל לא היה מעוניין במגע עם השוטרים. אין חולק על כך שלא ראוי כי אזרח ייקח צווים ויקרע אותם, אך לאחר מכן השוטרים הפילו את הנאשם והסלימו את האירוע, ורק אז, בתגובה להתנהגות של השוטרים כלפיו החל הנאשם בהתנהגות האלימה תוך אחיזה בחפצים שהיו בסביבתו. עוד נטען כי נסיבות אישיותיות של הנאשם הם שהובילו אותו, אדם מבוגר, למעשים שעשה, כמפורט בתסקיר. הנאשם שהה במעצר בתיק זה משך חודש וחצי, פעם ראשונה בחייו, וסבל מאוד במעצר, כאשר היום מטפל הנאשם בעצמו, ונבנית לו תכנית טיפולית אצל פסיכיאטר; ויש להתחשב בכל אלה לקולא בגזירת עונשו.