מדינת ישראל נ' א.א.(עציר)

בפתח הכרעת הדין ובהתאם להוראת סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין בפלילים הנני להורות על זיכויו של הנאשם מן המיוחס לו וזאת מחמת הספק.

כללי:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה סתם, תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש ואיומים.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, בתאריך 2.4.17, בשעה שאינה ידועה למאשימה במדויק, ברח' XXX (להלן: "הבית") ביקש הנאשם מאמו, ל.ו. (להלן: "המתלוננת") כסף לרכישת וודקה. משזו השיבה כי אין ברשותה כסף לרכישת וודקה, תקף אותה הנאשם בכך שחבט בפניה באמצעות ידו הפתוחה והפילה ארצה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בדמות המטומות בשתי עיניה ובכף ידה הימנית וחתך באפה.

מייד ובסמוך למתואר, משחששה מהנאשם, התקשרה המתלוננת לחנות המכולת השכונתית וביקשה מהמוכרת שתאפשר לנאשם לקחת אלכוהול ואת סכום הקניה "תרשום" על שמה.

בתאריך 3.4.17, בשעה שאינה ידועה למאשימה במדויק, בבית, ביקש הנאשם מהמתלוננת כסף לרכישת וודקה ולחילופין שתתקשר למוכרת במכולת שתרשה לו לקחת אלכוהול, אולם משסירבה המתלוננת להיענות לבקשתו, תקף אותה הנאשם בכך שהכה אותה באמצעות מכת אגרוף בחזה. בעקבות כך ובשל חששה מהנאשם, התקשרה המתלוננת למכולת וביקשה מהמוכרת שתאפשר לנאשם לקחת אלכוהול ואת סכום הקניה "תרשום" על שמה.

בתאריך 5.4.17, בשעה 15:00, או בסמוך לכך, בבית, לאחר שביקש מהמתלוננת שתאמר לחברתה מהמכולת לאפשר לו לקחת אלכוהול ולרשום את סכום הקניה על שמה, איים עליה הנאשם באומרו: "אם לא תביאי לי אישור לרשום עוד הפעם תקבלי ממני מכות".

זירת המחלוקת:

במענה לכתב האישום כפר הנאשם כפירה כוללת בכל המיוחס לו. ביחס לסעיפים 1 ו-2 לכתב האישום אישר הנאשם כי המתלוננת נפלה ארצה שלא בנוכחותו לאחר ששתתה אלכוהול וזה סייע לה לקום ולהתאושש. ביחס לשאר סעיפי האישום כפר הנאשם כפירה מוחלטת.

פרשת התביעה

מטעם התביעה העידו - עדים, ע"ת 4- ל.ו. (המתלוננת); ע"ת 5- ג.ל. (בתה של המתלוננת), ע"ת י' ר' (מכר של הבת), ע"ת 2- קובי פריאנטה (חוקר משטרה) והוגשו עשרה מוצגים ( ת/1-ת/10). הואיל ובמסגרת פרק הדיון וההכרעה יידרש בית-המשפט באופן קונקרטי לחלקים הרלוונטיים, בכל עדות שנשמעה בבית-המשפט, בשלב זה של הכרעת-הדין תיפרש רק תמצית גרסאותיהם של עדי התביעה.