ת"פ
בית משפט השלום אילת
|
13283-03-15
26/09/2016
|
בפני השופט:
גל שלמה טייב
|
| - נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד יאיר הלר
|
הנאשמים:
1. חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ – לא בעניינה
2. זאב צל
3. מרינה דרומית דייורס בע"מ – לא בעניינה
4. אייל בר ציון – לא בעניינו
עו"ד אריה נייגר
אמיר פיש ממשרד עו"ד עמית פולק מטלון ושות'
|
| החלטה בעניין נאשם 2 |
טענה מקדמית לפי סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982
1.הנאשם 2 העלה טענה מקדמית ולפיה כתב האישום אינו מגלה עבירה כנגדו.
מדובר בבקשה שניה, של הנאשם הטוען את אותה טענה. בקשתו הראשונה של הנאשם התקבלה, תוך שקבעתי כי חלקו של הנאשם 2 בעבירות בוצע כאורגן של חברת קצא"א, נאשמת 1, ועל כן ובהעדר הוראת חוק ספציפית, בחוק גנים לאומים, שמורות טבע, אתרים לאומים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק גנים לאומים), המאפשרת הטלת אחריות אישית על אורגן של החברה, הרי שכתב האישום אינו מגלה עבירה ביחס אליו. לצד זאת, אפשרתי למאשימה לתקן את כתב האישום בשים לב לטענתה כי יש בידיה ראיות להוכחת אחריות ישירה של נאשם לעבירות שנעברו (ראה החלטתי מיום 25.01.16).
2.ביום 02.02.16 הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן, במסגרתו פירטה את העובדות המבססות לטעמה את חלקו של נאשם 2 בעבירות המיוחסות לו, כעולה מעובדות 5-7 לכתב האישום המתוקן.
3.בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 27.06.16, חזר ב"כ הנאשם 2 על טענתו ולפיה גם כתב האישום המתוקן אינו מגלה עבירה כנגד מרשו, שכן מרשו התקשר לצורך ביצוע העבודות, בשמה של נאשמת 1 ולא באופן אישי. עוד הוסיף וטען ב"כ הנאשם 2 כי העובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן אינן חלק מיסודות העבירה בהם מואשמים הנאשמים.
ב"כ הנאשם הרחיב טיעוניו בכתב וטען כי עובדות כתב האישום המתוקן, לא רק שלא מקימות כנגד נאשם 2 עבירה, בשל אחריותו האישית, אלא מבססות את טענתו כי פעל כאורגן של נאשמת 1, תוך שהוא מפנה לנטען בעובדה 6 לכתב האישום המתוקן. ב"כ הנאשם 2 חזר על טענתו, בעניין העדר הוראה בחוק גנים לאומיים המאפשרת הטלת אחריות על אורגן של החברה ומשכך אף כתב האישום המתוקן אינו מגלה עבירה כנגדו.
באשר לטענה כי נאשם 2 הפר את הוראות חוק גנים לאומיים, בכך שלא קיבל היתר מראש מהרשות, לצורך ביצוע העבודה, טען ב"כ הנאשם 2, כי החוק דורש הימנעות מפגיעה בערכי הטבע המוגנים, אך לא קבלת היתר לפגיעה בהם והיעדר ההיתר אינו יסוד מיסודות העבירה.
4.ב"כ המאשימה, בתגובתו לטענת הנאשם ביקש לדחות את הטענה, תוך שהוא חוזר על טיעוניו כי יש לייחס אחריות לנאשם 2 מכח היותו אורגן של נאשמת 1 וזאת על פי תורת האורגנים, אשר הכירה, לשיטתו, באפשרות העמדה לדין של האורגן, גם בהעדר הוראת חוק מפורשת, המאפשרת זאת.
בנוסף טען ב"כ המאשימה, כי עובדות כתב האישום המתוקן מגלות אחריות אישית של נאשם 2 לעבירות שנעברו, בשים לב למעורבותו ביצירת ההתקשרות וידיעתו כי פעולה שכזו מחייבת את אישור המאשימה וכי לא בדק אם קיים אישור שכזה.