1.אני מורה על זיכוי הנאשם מעבירת איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כפי שיוחסה לו בכתב האישום.
על פי הנטען בעובדות כתב האישום, העסיק א.ל. (להלן: "המתלונן"), שהינו בעלים של חנות לכלים חד פעמיים, בשד' ירושלים 56, בתל אביב – יפו (להלן: "החנות"), בעבר, את גלית מצליח, שהינה אשת הנאשם, עד פיטוריה. עוד נטען בעובדות כתב האישום, כי בתאריך 10.2.2014, בשעת צהריים, הגיע הנאשם עם רכבו לפתח החנות, וקרא למתלונן כי יגיע אליו, ואז התפתח שיח ביניהם לעניין תשלומים שהיה אמור המתלונן להעביר לאשת הנאשם. נטען עוד, כי בתגובה לתשובת המתלונן לעניין אותם תשלומים, תקף הנאשם את המתלונן, בכך שחבט בו בידיו, באפו, בפניו ובחזהו. בהמשך השמיע כלפיו איומים כי אם הבעיה לא תיפטר, ישרוף את החנות ויהרוג אותו.
2.הנאשם מכחיש מכל וכל את המיוחס לו וטען בעדותו בביהמ"ש כי מדובר בעלילת דברים שטפל בו המתלונן, זאת מאחר וקודם לכן הטיח הנאשם במתלונן כי ידאג לכך שאשתו תגיש תלונה במשטרה, כנגד המתלונן, בגין תקיפתה על ידי המתלונן, טרם פיטוריה. על כן, הקדים המתלונן והגיש תלונת שווא כנגד הנאשם, בדבר תקיפתו.
בעדותו מסר המתלונן כי מאחר ואשת הנאשם, שעבדה בחנות, לא מילאה אחר הוראותיו, התפרץ כלפיה בצעקות ואף הטיח באותו מעמד צלחות כלפי הרצפה. בהמשך לכך עזבה אשת הנאשם את החנות והפסיקה את עבודתה בה. עוד מסר המתלונן כי לאחר מכן התקשר אליו הנאשם, טלפונית, וביקש לפגוש אותו, מאחר וצעק על אשתו, אך המתלונן דחה אותו. בהמשך לכך, סיפר המתלונן כי היה אמור להסדיר את נושא תשלום ביטוח המנהלים עבור אשת הנאשם, ולשם כך גם הפנה סוכנת ביטוח לביתם של הנאשם ואשתו, אך מאחר וסוכנת הביטוח מטעמו, סירבה להמשיך במגעים עם הנאשם ואשתו, אמר המתלונן לנאשם כי עליהם לאתר סוכן ביטוח מטעמם, על מנת שניתן יהיה להסדיר את תשלום דמי הביטוח, באמצעותו. בעקבות כך אכן שולמו, בשיק, דמי הביטוח לאשת הנאשם, אך התברר כי נפלה טעות בסכום שהועבר בשיק.
3.לדברי המתלונן, הגיע אליו הנאשם ביום האירוע, החנה את מכוניתו בחזית החנות, וקרא לו להגיע אליו. הנאשם חזר וטען לפני המתלונן כי "השיק לא בסדר", ואילו המתלונן השיב, לטענתו, כי יברר את הדברים עם רוה"ח, שאז לפתע, לדברי המתלונן, הנאשם: "דפק לי מכה בחזה ובפנים. יצאתי מהאוטו, לקחתי את הטלפון וניסיתי להתקשר למשטרה. הוא יצא אחרי, תפס אותי בצוואר ואמר לי שאם אני לא אפתור את הבעיה מהר, הוא ישרוף את החנות. התקשרתי למשטרה ואמרתי לה שמישהו תוקף אותי בעסק שלי. היא אמרה שהם לא פנויים לטפל בזה. אמרה לי לסגור את החנות וללכת להגיש תלונה" (עמ' 4, ש' 2-5 לפרוטוקול).
4.המתלונן מסר זמן קצר כי לאחר מכן אכן פנה למשטרה והגיש תלונה נגד הנאשם, בדבר תקיפתו, לרבות לעניין האיומים שהושמעו נגדו. עוד מסר, כי עובד נוסף בחנות, בשם אליס, הבחין בתקיפה ונתבקש לאחר מכן למסור הודעה במשטרה. יצויין עוד, כי לעניינו של אותו עובד, אשר מופיע ברשימת עדי התביעה כעד תביעה 1, נמסר על ידי ב"כ המאשימה, כי העובד חלה במחלה קשה ועל כן, לבקשת משפחתו, שמסרה כי יקשה עליו מאוד להגיע למסור עדות, נוכח מחלתו הקשה, הסכימה התביעה לוותר על העדתו.
5.המתלונן הכחיש מכל וכל כי נאמר לו ע"י הנאשם כי אשתו מבקשת להגיש כנגדו תלונה במשטרה (עמ' 4, שורה 29). מנגד, כאמור, טוען הנאשם כי המתלונן העלה נגדו האשמות מופרכות בדבר תקיפה ואיומים, זאת באשר הטיח במתלונן, בהיותם במכונית, לדבריו: "אמרתי לו שיש מצלמות שיעידו שהוא תקף אותה ושהוא גם עבר עבירה שלא שילם עליה" (עמ' 7, ש' 23 לפרוטוקול). עוד הוסיף הנאשם כי אמר לשוטרים, בעת שזומן לחקירה: "שיפתחו את המצלמות ושיראו שהוא ניסה לתקוף את אשתי" (עמ' 8, ש' 1-2, וכן עמ' 8, ש' 9-10).
6.בחקירתו הנגדית חזר וטען הנאשם כי המתלונן ניסה לתקוף את אשתו, טרם פיטוריה (עמ' 8, ש' 14). עוד טען הנאשם כי החליט לעצור, ליד החנות, משחזר עם מכוניתו, מתל אביב וחלף ליד החנות, שאז החליט לפגוש במתלונן: "באופן ספונטני לחלוטין" (עמ' 10, ש' 1 וש' 12).