הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") ובהפקרה לאחר פגיעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 64א(ג) לפקודה.
על פי עובדות כתב האישום , ביום 14.12.15 בשעה 20:00 לערך, נהגה הנאשמת ברחוב אחד העם בראשון לציון כשבכיוון נסיעתה מעבר חציה ותמרורי אזהרה המצביעים על קיומו של מעבר החציה במקום.
באותה עת חצה דוד מזרחי ז"ל את מעבר החציה. הנאשמת התקרבה אל מעבר החציה, לא נתנה למנוח זכות קדימה כנדרש ופגעה בו לאחר שהספיק לחצות 9 מטרים על מעבר החציה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה הוטח המנוח על שמשת רכבה של הנאשמת, והועף קדימה אל הכביש. הנאשמת המשיכה בנסיעה רצופה ועזבה את מקום התאונה למרות שהבחינה בפגיעה במנוח.
כעבור כ- 40 דקות הודיעה הנאשמת למכבי האש על התאונה.
המנוח הובהל לבית החולים ואובחן כסובל מדימום מוחי נרחב ומשברים בקרקפת ובאגן ימין וכעבור שלושה ימים , ביום 18.12.15 נפטר בעקבות כשל רב מערכתי כתוצאה מחבלת הראש הקשה ממנה סבל כתוצאה מהתאונה.
ראיות לעונש:
ראיות המאשימה:
מטעם המאשימה העידה בתו של המנוח , הגב' נעמי קניון (להלן: "נעמי") בתו השנייה של המנוח מתוך שמונת ילדיו. נעמי סיפרה כי לאביה 22 נכדים ונינה אותה לא זכה להכיר. עוד סיפרה כי התאלמנה לפני 6 שנים וילדיה לא חשו חוסר של אב באשר מרגע פטירתו של בעלה, שימש אביה כאב לשבעת ילדיה, על מנת שתוכל לנהל את עסקה. אחיותיה הן אימהות חד הוריות ואביה סייע בידן. לאב היתה בת זוג שנותרה ערירית . במשפחה ברוכת ילדים כמו משפחתה אביה היה "ראש השבט". בהתייחסותה לנאשמת אמרה נעמי כי קיים פער בין הנראה באולם לבין הקורה בפועל. לטענתה לא רק שהנאשמת לא נטלה אחריות על מעשיה , היא המשיכה בבילוייה ואף מספר ימים לאחר מות אביה העלתה הנאשמת תמונות חושפניות לאינסטגראם בהן היא מבלה בחו"ל ולוגמת שמפניה, תמונות שעולות כל יום המתעדות את נופשיה של הנאשמת ברחבי העולם. תמונות אלה הועברו לבית המשפט על גבי דיסק.
בתשובה לשאלות הסנגור לפוסט שכתבה הנאשמת בו היא מביעה צערה על שארע השיבה הבת כי אם הנאשמת הייתה מעלה תמונה בבית לוינשטיין כשהיא מטפלת בילדים פגועים לאחר תאונה היה הדבר מובן, אך לשבת עם שמפניה ולכתוב שהיא סובלת זו אמירה מן הפה אל החוץ.
כן העידה הגב' מיה מזרחי, בתו של המנוח , אשר העתיקה את תמונותיה של הנאשמת מן האינסטגראם , אותן תמונות שהוגשו כראיה לבית המשפט.
ראיות הנאשמת:
ב"כ הנאשמת הגיש חוות דעת של פרופסור טיאנו. פרופסור טיאנו בדק את הנאשמת פעמיים , ביום 28.2.2017 וביום 6.2.2018. לדעתו של פרופסור טיאנו, הנאשמת לוקה בהפרעות קשב וריכוז, וסובלת מהפרעת אכילה ומהפרעת אישיות גבולית. היא שירתה בצה"ל במקום שלא תאם את רצונותיה, לא הסתגלה ושוחררה עם פרופיל 21 על רקע פסיכיאטרי. לסיכום כתב פרופסור טיאנו כי מדובר בבחורה בת 21 עם רקע פסיכופתולוגי מעברה שאובחנה כהפרעת הסתגלות קשה, ובתאונה הגיבה לאירוע דחק בתגובת חרדה חריפה שהובילה אותה לפעולות אוטומטיות של בריחה ממקור הדחק ותפקוד תואם אירוע לאחריו בעת שהתקשרה למשטרה (צ"ל מכבי אש- הערה שלי מ.ב.).בהדרגה התפתחה תסמונת דחק בתר חבלתית על רקע הפרעת האישיות הגבולית וההפרעות מהן סבלה מילדותה.
במענה לשאלות התובע השיב המומחה כי הנאשמת אינה פסיכוטית, יש לה הפרעה באפקט – דיסטימי, דהיינו דכאוני, והפרעה בדימוי הגוף, את מסקנותיו ביסס על סמך בדיקה יחידה ומסמכים שקיבל, לנאשמת לא נערכו טסטים פסיכולוגיים, והוא אבחן שתי הפרעות, האחת הפרעת אישיות גבולית שאובחנה כבר בצבא ולכן שוחררה מן השירות, והשנייה הפרעת הסתגלות המובילה לכך שבמצב דחק חריף, צורת ההתמודדות שלה אינה בהתאם למצופה בשל הפער בין הדמיון למציאות. פרופסור טיאנו אישר כי עד לתאונה לא מופיעות תלונות על אימפולסיביות, חרדה, שינויים במצב רוח, הפרעות אכילה, איומים בניסיונות התאבדות, וחוסר הסתגלות למסגרות במסמכים של קופת החולים "מכבי" אך הם מופיעים במסמכים אחרים, ואף שהוצגו לו מסמכים רפואיים נוספים בהם לא קיימת אבחנה של הפרעת אישיות גבולית סבר כי זו האבחנה.
עוד אישר כי המסמכים הרפואיים עד לתאונה לא מלמדים על סימני קריסה או הפרעה נפשית.
באשר לנסיעותיה התכופות של הנאשמת לחו"ל והתחלת לימודי משפטים מיד לאחר התאונה סבר פרופסור טיאנו כי אלה לא מעידים על מצב נפשי תקין אלא על ריחוק מהמקום שגורם לה לחץ ומכל מקום טען כי איש לא קבע שהנאשמת אינה מסוגלת לתפקד ביום-יום. החרדה שאחזה בה, לטעמו, על רקע מבנה אישיותה, היא שגרמה לתגובה לא נורמטיבית של עזיבת מקום התאונה. מצבה בשנת 2018 לא השתנה והיא מתפקדת תחת טיפול תרופתי. ככל שהדבר נוגע לתמונות האינסטגראם טען כי הנאשמת ככל הנראה רצתה שיראו אותה במצב מסוים או ניסתה בדרך זו לפצות על החרדות שיש לה. תמונה שהועלתה על ידה שבועיים לאחר התאונה בה היא נראית חוגגת, לטעמו של פרופסור טיאנו, מהווה חוסר שיקול דעת.
לבסוף טען כי הפער אצל הנאשמת בין דמיון למציאות גדול, ואין לה הערכה נכונה של הכוחות העומדים לרשותה. זה החלק הדמיוני שלה, היא חושבת שהיא מחושלת וחזקה אך מתפרקת במצבי דחק.
מר יצחק קשתי , אביה של הנאשמת העיד כי בן זוגה של הנאשמת לו היתה אמורה להינשא נטש אותה, בן זוג נוסף שלה נרצח (בנו של ריקו שירזי), הוא עצמו לקה בליבו ביום בו העידה הנאשמת בבית המשפט, הנאשמת ואחיה נרדפים בל מקום והוא חושש לבתו שמא תפגע בעצמה. הנאשמת לא ניסתה להציג עצמה כמסכנה ורצתה שיחשבו שהיא בסדר. היא ביקשה להתנדב אך לא היו מוכנים לקבלה בטרם יהיה פסק דין. בני המשפחה כולם משתתפים בצערה של משפחת המנוח.