פס''ד בנושא פסילת צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת

בפניי התנגדות לקיום צוואת המנוחה, הגב' ע' ש' ז"ל מיום 15.3.11. הבקשה לקיום הצוואה הוגשה על ידי המבקש, מר ח' ש', בנה של המנוחה. ההתנגדות הוגשה על ידי בנה השני של המנוחה, א' ש'.

רקע כללי

1. הגב' ע' ש' (להלן: "האם" ו/או "המנוחה") נפטרה ביום X.X.XX, כשהיא בת 63.
2. בעת פטירתה, הייתה המנוחה נשואה מזה כ – 33 שנים למר ז' ש' (להלן: "ז'"). מנישואיהם, נולדו למנוחה ולז', 2 הבנים – הצדדים. ח' ש' (להלן "ח'" ו/או "המבקש") הינו הבן הבכור מבין הבנים.
3. במהלך השנים, עבדה המנוחה כ________ ואילו בעלה של המנוחה, הינו ד"ר _____ העובד בX.
4. לקראת סוף שנות ה – 80, עקרה המשפחה כולה לX, לצורכי עבודתו של ז'. לאחר תקופת זמן קצרה, חזרה המנוחה עם שני בניה לארץ ואילו ז', לאחר שהות קצרה בארץ, עבר להתגורר דרך קבע בX לצורכי עבודתו.
5. גם לאחר שבגר א' ש' (להלן: "א'" ו/או "המתנגד") בנם השני של המנוחה וז', המשיך להתגורר עם המנוחה בבית המשפחה ואילו ח' עזב את בית המשפחה לצורך לימודיו, לאחר שסיים את לימודיו ב______, עבר להתגורר בדירה, אשר נרכשה עבור המנוחה ע"י אביה.
6. ביום 9.6.11, הגיש ז' לרשם לענייני ירושה בתל אביב, בקשה למתן צו ירושה לעיזבונה של המנוחה וביום 23.6.11, הגיש ח' התנגדות לבקשה למתן צו ירושה תוך הגשת בקשה למתן צו קיום צוואתה של המנוחה.
7. לטענתו של ח', בידיו צוואה בעדים של המנוחה מיום 15.3.11, אשר נערכה ע"י עוה"ד א' ונחתמה בחדרה של המנוחה, בבית החולים ______, שבו הייתה מאושפזת ואף נפטרה בו, 5 ימים לאחר חתימתה על הצוואה.
8. בצוואתה, הורישה המנוחה את מלוא רכושה וזכויותיה לבנה ח' בלבד, מידרה את בנה א', למרות וכך כותבת המנוחה, אהבתה הרבה אליו ונישלה במפורש את בעלה ז' מכל עיזבונה.
9. ביום 17.7.11, הגיש א' התנגדות לבקשה למתן צו לקיום צוואה ועל כן, העביר הרשם לענייני ירושה את ההליכים בדבר עיזבונה של המנוחה אל בית משפט זה.

טענות הצדדים

10. בכתב ההתנגדות לבקשה למתן צו לקיום צוואה, טען א' כי על ביהמ"ש לפסול את צוואת המנוחה ולהוציא צו ירושה לעיזבונה.

הטענות בכתב ההתנגדות

11. בכתב התנגדותו, מעלה א' שלוש עילות לפסלות הצוואה נשוא המחלוקת:
    • א. אי כשרות המנוחה לערוך צוואה לפי סעיף 26 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה");
    • ב. השפעה בלתי הוגנת של ח' על המנוחה לפי סעיף 30 (א) לחוק הירושה;
    • ג. מעורבות פסולה של ח' בעריכת הצוואה לפי סעיף 35 לחוק הירושה.
12. לשיטתו, לא רק שהמסמך שנחזה להיות צוואתה של המנוחה הינו משולל כל היגיון, שכן מדיר אותו לחלוטין – בנה האהוב של המנוחה – מלרשת את עיזבונה של המנוחה אלא שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה במועד הרלוונטי, לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה וכי הצוואה הינה תולדה של מעורבות והשפעה בלתי הוגנת של ח' על המנוחה.
13. א' תיאר בהתנגדותו כי בינו לבין אמו שררה מערכת יחסים חמה, קרובה ואוהבת והוא אף התגורר עימה, בבית המשפחה, לאורך כל השנים ועד לפטירתה. כמו כן, הוסיף א' כי מאז שנודע לו דבר מחלתה של אימו, עמד הוא לצידה, טיפל בה והיה היחידי, גם מתוקף מגוריו בבית עם המנוחה, שסייע לה בפעולות היומיומיות.
14. בין המנוחה לבין אחיו ח', טען א', הייתה מערכת יחסים מעורערת, שהתאפיינה גם בביטויי אלימות פיסיים ומילוליים מצידו של ח' כלפי המנוחה והובילה לכך ש"הועזב" מבית המשפחה ולקשר רופף עם המנוחה.
15. רק בחודש האחרון לחייה, ממשיך וטוען א', חזר ח' לחייה של המנוחה וניצל את תלותה המוחלטת בזולת ואת מצבה הקוגניטיבי הקשה, בכדי להחתים אותה על צוואה, שספק רב אם ידעה להבחין בטיבה, שהינה בלתי הגיונית וקיצונית, ונחתמה אך ורק מתוך השפעה בלתי הוגנת ותוך מעורבותו של ח' בעריכתה והכל - 5 ימים בלבד טרם פטירתה.
16. בנוסף, טען א', נפלו טעויות בצוואה וכדוגמה ציין כי בצוואה נכתבה המילה "זוכים" בלשון רבים וזאת במקום המילה "זוכה", שכן המנוחה הורישה את בצוואתה את מלוא רכושה אך ורק לאדם אחד וכן נפלה טעות בסוג הרכב, שצוין בצוואה והיה בבעלות המנוחה. טעויות אלה מוכיחות את מעורבותו של ח' בצוואה, טען א'.

התגובה להתנגדות

17. בתגובתו לכתב ההתנגדות, טען ח' כי אמנם המנוחה אהבה את שני ילדיה אך הוא היה מושא גאוותה של המנוחה, בן יקר ואהוב לה וכי עמד לצידה בכל מובן המילה לכל אורך שלבי מחלתה, תמך בה, סייע לה וליווה אותה לבדיקות, טיפולים, אשפוזים וכדומה, כפי שעשה גם, בדרכו שלו, א'.
18. ח' עמד על כך כי האלימות בבית הייתה כולה מצדו של ז' כלפיו וכלפי המנוחה. עוד ציין ח' כי המנוחה וז' חיו במשך למעלה מ – 20 שנה בפירוד זה מזו, כאשר ז' מנהל חיים עצמאיים לחלוטין ובנפרד מהמנוחה ומילדיו – בX. על כן, טוען ח', החליטה המנוחה בצוואתה, שלא להוריש מאום לאביו ז', שהיה אך ורק בעלה של המנוחה על הנייר אך לא בחיי המעשה.
19. ההיגיון מאחורי החלטתה של המנוחה להוריש את מלוא רכושה לו, טוען ח', הינו רצונה העז של המנוחה לדאוג לו, שכן ידעה היטב כי לאחר לכתה לבית עולמה, ייוותר הוא לבדו, ללא משפחה ובפועל, ללא הורים, כיתום. בניגוד לא', שהינו בנו יקירו של אביו, רוחש כלפיו אביו שנאה חזקה ויוקדת, על רקע נטיותיו המיניות ומשיכתו לגברים. אביו אף איננו טורח להסתיר זאת ממנו והודיע במספר הזדמנויות כי הוא מנשל אותו מכל זכות בעיזבונו ואיננו מכיר בו כבנו.
20. לנוכח היעדר מערכת היחסים בינו לבין אביו והידיעה כי אביו מעולם לא ידאג לו כלכלית, החליטה המנוחה להוריש את מלוא עיזבונה לו, ביודעה היטב כי בנה השני א', יירש לבדו את מלוא רכושו של אביו.
21. המנוחה, טוען ח', הייתה צלולה לחלוטין, נחושה והחלטית עת ערכה את צוואתה, במסגרתה הורישה את מלוא רכושה לו. כתימוכין לטענתו, צירף ח' חוות דעת רפואית של פסיכיאטרית, אשר בדקה את המנוחה, יום לאחר עריכת הצוואה ואישרה את כשירותה וכן אישור של רופאה במחלקה, שבה הייתה מאושפזת המנוחה לעניין מצבה הקוגניטיבי של המנוחה.
22. ח' דוחה גם את הטענות בדבר טעויות שנפלו בצוואה ולגישתו, השימוש במילה "זוכים" בלשון רבים, במקום בלשון יחיד, מקורו בנוסח קבוע של סעיפי הצוואה הפורמאליים. גם לגבי עניין סוג הרכב, טען ח' וצירף מסמכים מתאימים, מהם עולה כי לא מדובר בטעות אלא שאכן הרכב שהיה בבעלות המנוחה הוא מסוג "Sport Wagon", בדיוק כפי שצוין בצוואה.
23. כמו כן, טען ח' כי המנוחה לא הייתה תלויה בו, וכך גם לא הייתה תלויה באף אדם אחר, שכן הייתה עצמאית לחלוטין הן מבחינה פיסית – אכלה, שתתה והתניידה באופן עצמאי והן מבחינה נפשית. אמנם בסמוך לפטירתה, שכר עבורה כיסא גלגלים אך לא רק שהמנוחה לא נזקקה לו רבות אלא שהמנוחה לא הייתה כלל ועיקר מבודדת ונהגה לפגוש חברים ומכרים, הייתה מחוברת וזמינה באמצעות הטלפון והמייל, גם לכל אורך אשפוזה האחרון בביה"ח (שבמהלכו נערכה הצוואה) ואף ניהלה ביד רמה את מערך הטיפול הרפואי בה. הדבר מקבל משנה תוקף, מציין ח', לאור העובדה כי המנוחה התגוררה ביחד עם בנה א' וזאת עד לשבוע האחרון לחייה, כך שלא ניתן להטיל ספק כי למנוחה היה קשר וקרבה פיסית לאחרים – א' וחברתו, שהתגוררה עימם, מלבדו.
24. גם את הטענה כאילו היה מעורב בעריכת הצוואה, שלל ח' מכל וכל. היוזמה לעריכת הצוואה, טען ח', הייתה של המנוחה בלבד ואך ורק על פי בקשתה, פנה ח' לידידו בשם צ', אשר המליץ בפניו על עוה"ד א' – אשר לא הייתה לו היכרות מוקדמת או כלשהי עימו. היה זה צ' עצמו, מציין ח', שטיפל בכל העניינים שקשורים לעריכת הצוואה – לרבות יצירת הקשר עם עוה"ד א', תיאום הגעתו לביה"ח ואילו הוא עצמו לא נטל בכך כל חלק, לא היה נוכח בעת הפגישה בין עוה"ד א' לבין אימו המנוחה ולא קיים שום סוג של קשר עם עוה"ד א' בעניין עריכת הצוואה.

ההליכים בפני בית המשפט

25. ההליכים החלו כאמור בבקשות סותרות - בקשה למתן צו ירושה, שהוגשה ע"י ז' ובקשה למתן צו קיום צוואה, שהוגשה ע"י ח' – וההתנגדויות שהוגשו ע"י הצדדים לכל אחת מבקשות אלה.
26. במשך מספר דיונים, ניסיתי להביא את הצדדים לכדי הסכמות ואף הועלתה הצעת פשרה, במטרה לייתר את ההליכים המשפטיים ולסייע לצדדים – אב ושני בניו – לאחד מחדש את משפחתם וזאת תחת התקוטטויות משפטיות ארוכות ויקרות, שאך ורק יעמיקו את השסע המשפחתי.
27. למרות הזמן והמאמצים הרבים שהושקעו, הצעת ביהמ"ש לא התקבלה ועל כן, ובהתאם להחלטתי מיום 28.11.12, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם וכן של עדיהם.

מבנה פסק הדין

28. אדון תחילה בסוגיית כשירותה של המנוחה לערוך את הצוואה, ולאחר מכן, במאוחד, בטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת ומעורבותו של ח' בעריכת הצוואה.

בחינת כשירותה של המנוחה

29. ביום 6.5.13, מונה מומחה מטעם בית המשפט פרופסור מ' ק' (להלן: "המומחה"), על מנת שייתן את חוות דעתו באשר לשאלת כשירותה הן הקוגניטיבית והן הנפשית של המנוחה במועד עריכת הצוואה וזאת על סמך המסמכים הרפואיים שהתקבלו מבית החולים, שבו הייתה מאושפזת המנוחה, עד לפטירתה.
30. כמו כן ולאור ריבוי התצהירים, שחלק ניכר מהם היה לא רלוונטי להכרעה בסוגיות שבמחלוקת, הגיעו הצדדים ביום 22.3.15, להסכמה דיונית לפיה המנוחה אהבה את כל אחד מבניה – ח' וא' ואף הוסכם על זהות העדים, שעדותם תישמע בפני ביהמ"ש וכי יתר העדויות, לרבות אלה שכבר נשמעו בפניי – תוסרנה מחומר הראיות.

חוות דעת המומחה

31. ביום 17.3.14, הגיש המומחה את חוות דעתו, אשר מבוססת על התיעוד הרפואי שעמד בפניו.
32. במסגרת חוות דעתו, סקר המומחה את ההיסטוריה הרפואית של המנוחה והתמקד בעיקר במצבה של המנוחה ביום עריכת הצוואה ובימים הסמוכים לו.
33. בעמ' 9 לחוות דעתו מציין המומחה כך:

"למרות התיעוד הרפואי הרחב שעמד בפני למהלך מחלתה הסופנית של המנוחה מאז אבחנתה של המנוחה דרך כל הטיפולים אותם עברה, בדיקות ההדמיה, ניסיונות בטיפולים כימותרפיים שונים והשבוע טרם תאריך פטירתה, קיימת דלילות בלתי רגילה של התייחסות למצבה הנפשי (קבלתה את מחלתה הסופנית) ומצבה המנטלי במהלך השנתיים בהם טופלה."

34. ובהמשך סע' 5 בעמ' 10 לחוות הדעת:

"... שוב, במקרה המובא בפני, אין כל תיעוד מלבד התיעוד ביום קבלתה של המנוחה לאשפוז (יום טרם חתימת הצוואה) ובו מתואר מצב הכרה מעורפל (אותו ניתן כפי הנראה לייחס לדהידרציה ממנה סבלה) ותיעוד יום לאחר חתימת הצוואה בו נרשם כי המנוחה מבולבלת.

ביום חתימת הצוואה עצמה – לא קיים כל תיעוד המכוון בצורה ברורה למצבה הקוגניטיבי והנפשי"

35. ובסיכום חוות הדעת, קובע המומחה כך:

"7.     לאחר סקירה מדוקדקת של כל החומר הרפואי הרב שעמד בפני, על מיעוט ההתייחסויות להיבטים הנפשיים והקוגניטיביים, אני מעריך כי אין כל עדות תיעודית או אינדיקציה רשומה אחרת להיעדר כשירות קוגניטיבית לחתימת הצוואה כשהיא נתונה על ערש הדווי סמוכה להסתלקותה מן העולם במועד חתימת הצוואה".

חקירת המומחה

36. לפרופ' ק', מומחה ביהמ"ש, נשלחו שאלות הבהרה ע"י הצדדים ולאחר מתן התשובות, הוזמן לחקירה על חוות דעתו.
37. המומחה נחקר ע"י ב"כ המתנגד לגבי ערכי בדיקות הדם, אשר נעשו למנוחה במהלך אשפוזה האחרון בביה"ח ועקבו אחר רמות של חומרים מסוימים (מלחים, קריאטינין, סטורציה ו – UREA) בגופה של המנוחה, סביב הימים הרלוונטיים לעריכת הצוואה.
38. לעניין רמת המלחים בדם, העיד המומחה כי לאיזון המלחים בדם ישנה השפעה חשובה מאוד על הרמה התפקודית של האדם (עמ' 18 ש' 14 – 16 לפרוטוקול מיום 30.6.15) אולם גם אם רמת המלחים אצל המנוחה לא הייתה מאוזנת, אין כל עדות לכך שהמנוחה סבלה ממצב דילירנטי (עמ' 9 ש' 5 לפרוטוקול מיום 30.6.15).
39. לגבי העובדה שהמנוחה סבלה בימים האחרונים לחייה מערכי קריאטינין גבוהים ומערכי UREA גבוהים, השיב המומחה כי הוא וכל מומחה אחר לצורך העניין אינם יכולים לקבוע מבחינה סטטיסטית את הסבירות שיש לכך, אם בכלל, השפעה קוגניטיבית על המנוחה (עמ' 13 ש' 1 – 10 לפרוטוקול מיום 30.6.15). עוד ציין המומחה כי אין קורלציה קרובה בין ערכי קריאטינין גבוהים לבין המצב הקוגניטיבי ורק רופא שבודק את החולה הספציפי שבפניו, אשר סובל מערכי קריאטינין גבוהים, מסוגל לקבוע את כשירותו (עמ' 15 ש' 4 – 9).
40. המומחה אף שלל טענה לפיה ייתכן והמנוחה סבלה מגרורות במוח, שכן אין עדות של CT או איזה חסר נוירולוגי, שיכול להצביע על כך (עמ' 19 ש' 14 – 15).
41. אף על פי כן, אישר המומחה את טענותיו של ב"כ המתנגד לפיהן המנוחה סבלה מערכים נמוכים של סטורציה, אשר עלולה לפגוע גם בקוגניטיביות (עמ' 24 ש' 15 ואילך לפרוטוקול מיום 30.6.15) וכי המנוחה קיבלה תרופה לשיכוך כאבים, (מסוג אוקסיקוד) שהינה תרופה אופיאטית, ומאחר והמנוחה סבלה מחוסר חילוף חומרים בגוף, ההשפעה של התרופה, שאיננה מתפנה משום כך מהגוף, עלולה להיות חריפה יותר, כאשר ניתנת שוב ושוב (עמ' 32 ש' 31 ש' 22 ואילך לפרוטוקול מיום 30.6.15).
42. המומחה הסביר כי לנוכח מצבה הגופני של המנוחה, מצבה הקוגניטיבי של המנוחה היה פלוקטואטיבי, כלומר בשעה מסוימת יכולה הייתה המנוחה להיות מבולבלת ואילו בשעה אחרת, המנוחה הייתה יכולה להיות בהירה (עמ' 37 ש' 24 ואילך לפרוטוקול מיום 30.6.2015).
43. כך למשל, אישר המומחה כי לאור החומר הרפואי שהיה בידיו, קרוב לוודאי להניח שביום 14.3.11, קרי יום לפני מועד עריכת הצוואה, לא הייתה המנוחה כשירה לערוך צוואה (עמ' 8 ש' 1 – 5 ועמ' 9 ש' 20 – 23 לפרוטוקול מיום 30.6.15).
44. לגבי יום עריכת הצוואה, העיד המומחה על החיסרון הגדול בכך שהמנוחה לא נבדקה ביום עריכת הצוואה אך הוסיף כי עצם העובדה שנבדקה ע"י הפסיכיאטרית ב' א' יום למחרת, (אשר חוות דעתה הועברה אליו במסגרת שאלות ההבהרה), מעידה על יכולת התקשורת של המנוחה ועל יכולתה להביע כוונות ורצונות (עמ' 38 ש' 15 ואילך לפרוטוקול מיום 30.6.15).
45. תימוכין לעמדתו, מוצא המומחה בכך שעל פי הרישומים הרפואיים, ד"ר ק', הרופא שטיפל במנוחה, הסביר למנוחה ביום 15.3.11, כי מצבה הינו סופני וכי אין מה לעשות בכדי לשפר את מצבה וכי מסר כזה לא ניתן להעביר לחולה שהוא מבולבל (עמ' 39 ש' 19 ואילך ולפרוטוקול מיום 30.6.15) והדבר מוכיח כי "הוא ראה פרטנר שהוא יכול להסביר" (עמ' 58 ש' 13 ואילך).

סיכום חוות דעת המומחה

46. לאור כל האמור לעיל, סיכם המומחה כי למרות שהמנוחה הייתה במצב גופני מאוד ירוד, סבלה מחוסר איזון של מלחים, מערכי קריאטינין גבוהים וכו', אין ראיה ברורה כי הייתה פגיעה ביכולת הקוגניטיבית שלה במועד עריכת הצוואה (עמ' 34 ש' 18 – 24 לפרוטוקול מיום 30.6.15).

חקירתה וחוות הדעת של הפסיכיאטרית ד"ר ב' א'

47. כחלק מראיותיו, צירף ח' חוות דעת מטעמה של הפסיכיאטרית ד"ר _______ (להלן: "ד"ר ב' א'"), אשר בדקה את כשירותה של המנוחה ביום 16.3.11, קרי יום לאחר עריכת הצוואה.
48. בחוו"ד, מציינת ד"ר ב' א' כי מטרת הבדיקה, כפי שהוגדרה ע"י עוה"ד א', הינה לאשר את כשירותה של המנוחה לחתום על צוואה, עליה חתמה בערב הקודם, 15.3.11. ד"ר ב' א' כותבת בחוות דעתה כי הבדיקה נערכה לאחר שהמנוחה זוהתה על ידה באמצעות צוות המחלקה (אחות וד"ר ק') וכן לאחר שעיינה בשטר הצוואה. כמו כן, מוסיפה ד"ר ב' א' כי המפגש בינה לבין המנוחה התקיים בחדרה של המנוחה בבית החולים, כאשר דלת החדר הייתה סגורה ולא נכח אדם נוסף מלבדן.
49. ד"ר ב' א' מציינת במספר נקודות את עברה של המנוחה – תאריך לידתה, את העובדה כי המנוחה פרודה מבעלה, שעובד בX ברציפות החל משנת 1997, אך נותרה נשואה לו מאחר ולא רצתה לפרק את המסגרת המשפחתית, כי לבני הזוג שני ילדים – שמותיהם ושנת לידתם, את מקצועה של המנוחה ומעט על ההיסטוריה הרפואית, שהובילה לאשפוזה.

כמו כן, מציינת ד"ר ב' א' כי המנוחה מצויה במצב גופני קשה מאוד וכי היא מודעת לו.

50. לעניין הצוואה, כותבת ד"ר ב' א' בקווים כלליים את תוכן הצוואה ולאחר מכן, מפרטת על הבדיקה שערכה למנוחה כך –

"מתמצאת בכל המובנים, עסוקה בצוואה ומסבירה אותה: לדבריה, א' הוא הבן המועדף על בעלה והוא ידאג לא'. ח' לעומת זאת אדם אחראי שמטפל בה וגם עובד בצורה מסודרת לאחר שסיים תואר בבצלאל. היא מורישה הכל לח' מפני שלא יקבל דבר מאביו ומפני שהוא אחראי מסור ומטפל בה כל הזמן לפי הצורך".

51. לבסוף, מסכמת ד"ר ב' א' כי המנוחה "צלולה ונחרצת לגבי רצונותיה וחלוקת רכושה אחרי לכתה מן העולם. כשירה לחתום על צוואה ככל אדם סביר בהיותה מסוגלת להביע דעות ברורות ולנמקם נימוקים מקובלים."

חקירתה של ד"ר ב' א' בביהמ"ש

52. במהלך חקירתה בביהמ"ש, הציגה ד"ר ב' א' תרשומת שערכה בכתב ידה במהלך פגישתה עם המנוחה (צורף וסומן ת/100).
53. במסגרת התרשומת, ישנה חזרה על הפרטים המופיעים בחוות הדעת לרבות שמות הבנים של המנוחה, תאריך לידתם, הסטאטוס שלהם, מקום עבודתם והשכלתם. כמו כן, מצוין מקצועה של המנוחה, פרטים על מחלתה, מקצועו של בעלה וכי "נמצא בX קבוע מ – 1997  ניסתה לשמור על צביון משפחתי. לכן לא התגרשו".
54. בנוסף, ד"ר ב' א' כתבה לעצמה בתרשומת לגבי ח' כי "הבעל דחה אותו בגלל ספק לנטייה מינית לגברים" וכי "המנוחה מדגישה ומסבירה שח' אחראי מאוד כלפיה וכלפי הכל, נמצא תמיד כשצריך אותו. עושה כל מה שצריך גם בעבודה וגם איתה. הבעל לא דואג לו כלל, לכן היא צריכה לדאוג לו".
55. לגבי א', נכתב כי המנוחה מתארת לעצמה שהבעל יוריש לא' את הווילה שלו בX וכי "א' מנסה למשוך את החבל בשני הקצוות. מתעלם מזה שהוא אהוב על האבא ומנסה לקבל גם מהאמא".
56. ד"ר ב' א' נחקרה תחילה ע"י ב"כ המבקש. בחקירתה אישרה כי במשך פגישתה עם המנוחה, שתי הדלתות של החדר – גם זו שפונה למחלקה וגם זו שפונה החוצה לגינה – היו סגורות וכי מלבדה ומלבד המנוחה – לא נכח אדם אחר בחדר (עמ' 3 ש' 23 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.16).
57. כמו כן, אישרה ד"ר ב' א' כי את כל הפרטים שציינה הן בצוואה והן בתרשומת – קיבלה מהמנוחה עצמה, שכן רק עימה שוחחה (עמ' 4 ש' 6 – 18 ועמ' 6 ש' 4 – 13 לפרוטוקול מיום 21.4.16) וכי המנוחה הסבירה לה את נימוקיה להחלטתה להוריש את כל רכושה אך ורק לילד אחד (עמ' 6 ש' 14 – 20 לפרוטוקול מיום 21.4.16).
58. ד"ר ב' א' נשאלה לגבי התרשמותה מהמנוחה והשיבה כי אלמלא הייתה יודעת שהיא במצב גופני מאוד קשה, לא היה בהופעתה של המנוחה, באופן ובשטף דיבורה שום סימן משמעותי, שממנו הייתה יכולה ללמוד כי מדובר באדם חולה (עמ' 7 ש' 4 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.16).
59. כמו כן, ד"ר ב' א' עמדה על כך כי המנוחה הייתה מאוד נחרצת לגבי רצונותיה, שכן היה לה מאוד ברור וחשוב שהיא צריכה לדאוג לבן ח' מאחר שהבן א' – מסודר ואביו, שברשותו די רכוש בשביל כך, ידאג לו. ד"ר ב' א' הוסיפה כי היה למנוחה חשוב להדגיש שהיא אוהבת את א' אולם ובניגוד אליו, לח', היא צריכה לדאוג (עמ' 8 ש' 3 – 22 לפרוטוקול מיום 21.4.16).
60. ד"ר ב' א' גם נשאלה לגבי המשפט שציינה לעצמה בתרשומת לפיו "א' מנסה למשוך את החבל משני הקצוות. מתעלם מזה שהוא אהוב על האבא ומנסה לקבל גם מהאמא" והשיבה כי המשפט הנ"ל משקף לחלוטין את דבריה של המנוחה עצמה, שכן זה איננו ביטוי שהיא עצמה הייתה משתמשת בו (עמ' 9 ש' 1 – 12 לפרוטוקול מיום 21.4.16).
61. ד"ר ב' א' נשאלה האם היה ברשותה החומר הרפואי בעניינה של המנוחה טרם הבדיקה והשיבה כי שוחחה עם ד"ר ק', מנהל המחלקה, שהיה בן כיתתה וכי גם היה ברשותה התיק הרפואי של המנוחה אולם לא הייתה זקוקה לחומרים אלה, שכן הידע שלה בתחום הגינקולוגיה איננו מעודכן. ד"ר ב' א' הסבירה כי היא זקוקה לחומר רפואי כאשר החולה מבולבל ועל כן, נעזרת בתיק הרפואי אולם כאשר החולה צלול, אין לה צורך בכך (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 21.4.16) ובמקרה של המנוחה, היא הייתה צלולה וקוהרנטית (עמ' 16 ש' 1 – 3 לפרוטוקול מיום 21.4.16) ודיברה בשטף וברצף (עמ' 19 ש' 9 – 23 לפרוטוקול מיום 21.4.16).
62. ד"ר ב' א' נחקרה ארוכות לגבי השיחה שניהלה עם המנוחה בנוגע להחלטתה של האחרונה להדיר את בנה א' מצוואתה מהטעם לפיו אביהם של הבנים ז' יוריש אך ורק לא' את רכושו ועל כן, עליה לדאוג לבן ח'. ד"ר ב' א' הודתה כי לא הציבה בפני המנוחה אפשרויות על פיהן ולאור הצוואה שערכה, הבן ח' יקבל את כל הרכוש באופן מידי ואילו הבן א' יישאר ללא כלום במשך זמן רב או שכלל לא יירש את אביו (במצב שבו אביו יינשא למישהי חדשה וכו') וכך ייווצר מצב של אי צדק נוראי בין בניה.
63. לטענתה של ד"ר ב' א' ועל פי התיאורים של המנוחה, הבינה כי לאב יש רכוש רב וכי הוא מאוד אוהב את הבן א' ומעבר לכך, חשבה כי אין זה מתפקידה וממקומה לחקור ולהקשות על המנוחה בנוגע לשיקוליה (עמ' 20 – 21 לפרוטוקול מיום 21.4.16), קל וחומר כאשר התרשמה מהנחרצות של המנוחה לגבי רצונה (עמ' 35 ש' 14 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.16).
64. באופן דומה, השיבה ד"ר ב' א' כי לא בדקה מול המנוחה מדוע מורישה, באופן שנוגד את ההיגיון, דווקא לח', שעובד לטענתה בעבודה מסודרת, בעוד שא' לא. ד"ר ב' א' הסבירה כי המנוחה לא הסכימה להתייחס לכך ישירות אולם השתמע מדבריה של המנוחה כי:

"אם אני מבינה נכון את מה שהיא אמרה, זה לא נאמר במילים האלה. ואני לא חושבת שמותר לי להגיד את זה באופן בוטה. אבל זה היה כזה "הוא כבר יסתדר ואני צריכה לדאוג למי שרץ בין העבודות וגם מוצא זמן בשבילי". וח' מצא זמן בשבילה. א' כנראה פחות"

עמ' 21 ש' 19 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.16.

65. ד"ר ב' א' הוסיפה כי הדבר היחיד, שמצאה לנכון לשאול את המנוחה היה בעניין בעלה. כאשר ציינה המנוחה כי היא ובעלה חיים בנפרד במשך שנים רבות, שאלה אותה ד"ר ב' א' מדוע לא התגרשה. תשובתה של המנוחה הייתה, כך העידה ד"ר ב' א', כי "רצתה לשמור על המשפחתיות" (עמ' 38 ש' 2 – 12 לפרוטוקול מיום 21.4.16).
66. כמו כן, נשאלה ד"ר ב' א' לגבי הכתובת שבה כביכול מתגורר ח', כפי שציינה ד"ר ב' א' בתרשומת: "גר בבית הקודם ברחוב ________" והשיבה כי מדובר בפרט שקיבלה מהמנוחה (עמ' 39 ש' 10 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.16). אולם, כאשר עומתה ד"ר ב' א' עם העובדה שהכתובת איננה נכונה, השיבה כי גם אם המנוחה התבלבלה בנוגע לכתובת, המנוחה עצמה לא הייתה מבולבלת.
67. ד"ר ב' א' נחקרה מדוע בתרשומת שערכה, אין התייחסות לרכוש של המנוחה ואילו בחוו"ד, שנכתבה על ידה מחוץ לחדרה של המנוחה, יש אזכור של הרכוש. ד"ר ב' א' השיבה כי היא עורכת את בדיקתה על פי נוהל עבודה, שלפיו היא מחזיקה את שטר הצוואה בידה ומבקשת מהנבדק כי יציין בפניה את הרכוש שברשותו, ומשווה את הרכוש שציין הנבדק מול הרכוש המפורט בצוואה וכך גם עשתה במקרה הזה, למרות שאין לכך אזכור בתרשומת (עמ' 41 ש' 11 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.16).
68. אולם, ד"ר ב' א' הודתה כי לא שמה לב לכך שהמנוחה ציינה נכס מקרקעין ברח' ______, שם טענה כי בנה ח' גר למרות שהנכס הנ"ל כלל איננו ברשות המנוחה ואיננו קיים ועל כן, גם איננו מופיע בצוואה (עמ' 43 ש' 4 – 13 לפרוטוקול מיום 21.4.16).
69. ד"ר ב' א' נשאלה והשיבה כי היא יכולה להעיד לגבי כשירותה ומצבה של המנוחה אך ורק נכון לזמן ומועד הבדיקה שלה ואיננה יכולה להעיד לגבי כשירותה של המנוחה בזמן אחר – אפילו לא חצי שעה לפני וחצי שעה אחרי (עמ' 16 ש' 4 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.16).
70. עם זאת, טענה ד"ר ב' א' כי אין חשיבות לכך שהמנוחה קודם ערכה את צוואתה ורק לאחר מכן נערכה בדיקת הכשירות בכפוף לכך, שבמועד הבדיקה, המנוחה הסבירה היטב את תוכן צוואתה, שכאמור נערכה קודם לכן, ואת רצונה וכוונתה, כפי שבאו לידי ביטוי בצוואה, כפי שאכן היה (עמ' 30 – 31 לפרוטוקול מיום 21.4.16).

תצהירו ועדותו של ד"ר ק'

71. ד"ר ק' הינו סגן מנהל מחלקת ________ והגיש תצהיר מטעמו של המבקש. ד"ר ק' הצהיר כי טיפל במנוחה החל מחודש מרץ 2009 ועד לפטירתה.
72. לטענתו, זכור לו כי בסמוך לפטירתה, הצהירה בפניו המנוחה, בעת שהייתה צלולה לחלוטין, כי ברצונה שאת כל רכושה יירש בנה ח'.
73. כמו כן, הצהיר ד"ר ק' כי בנה ח' ליווה את המנוחה לאורך התמודדותה עם מחלתה וזאת החל מרגע גילויה. כמו כן, הוסיף כי פגש בח' פעמים רבות, עת ליווה את המנוחה לטיפולים שונים ובדיקות רפואיות והתרשם מתמיכתו ומסיועו למנוחה.
74. בעדותו, טען ד"ר ק' כי איננו זוכר פרטים נוספים, מלבד מה שהצהיר עליהם.
75. גם לגבי הפרטים שהצהיר עליהם, ידע אך ורק להגיד בעדותו כי הם נכונים אולם לא זכר להרחיב, לענות על שאלות בנוגע אליהם או לתאר את ההקשר, שבו התרחשו (עמ' 42 ש' 3 – 6 ועמ' 43 ש' 4 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
76. לטענתו, בכל פעם שפגש את המנוחה, ח' ליווה אותה. כך גם, בערוב ימיה (עמ' 42 ש' 9 – 16 לפרוטוקול מיום 14.2.16).
77. ד"ר ק' העיד כי פגש את הבן ח', ביחד עם המנוחה, פעמים רבות יותר מאשר שפגש את הבן א', שאותו פחות זוכר (עמ' 45 ש' 6 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
78. לעניין עריכת הצוואה ע"י המנוחה, העיד ד"ר ק' כי איננו זוכר שבמועד עריכת הצוואה של המנוחה, מישהו ניגש אליו וביקש כי יבדוק את המנוחה ואת מצבה ואף איננו זוכר האם ביקשו ממנו פרטים בכדי לכתוב חוות דעת בנוגע למצבה (עמ' 48 ש' 15 – 20 ועמ' 49 ש' 1 – 7 לפרוטוקול מיום 14.2.16).
79. ד"ר ק' נשאל האם ייתכן כי הגידול הסרטני, בגופה של המנוחה, התפשט גם למוח אולם הצוות הרפואי החליט שלא לעשות בדיקות על מנת לאשר זאת, לנוכח מצבה הסופני. ד"ר ק' שלל השערה זו וטען כי גם לחולים במצב קשה, עושים בדיקות למוח, כאשר מתקשים להסביר את ההתדרדרות המנטלית שלהם. כמו כן, גם כאשר מחליטים שלא לבצע בדיקה כזו או אחרת אצל חולים סופניים, יש לכך תיעוד, שכן מדובר בדבר שלפחות מחייב דיון. ד"ר ק' הוסיף כי אצל המנוחה, מחלת הסרטן התרכזה בעיקר באזור הבטן והאגן ולא ראו סימנים לגרורות מוחיות, שהצריכו בדיקה (עמ' 50 ש' 8 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
80. כמו כן, נשאל ד"ר ק' על הקשר בין רמת המלחים בדם לבין צלילותו של אדם והשיב כי אצל רוב החולות במחלקתו, רמת המלחים בדמן איננה מאוזנת וכי ההחלטה לגבי צלילותו של חולה איננה מבוססת על רמת המלחים בדמו (עמ' 51 ש' 10 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).

סיכומי ב"כ הצדדים בנושא כשירותה של המנוחה לערוך צוואה

81. במסגרת סיכומיו, טען ב"כ המתנגד כי הוכיח שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה, במועד עריכתה. ניתן למצוא סימוכין לקביעות אלה, טוען ב"כ המתנגד, בעדותו של מומחה ביהמ"ש, פרופ' ק', שאישר בחקירתו כי כל הפרמטרים הרפואיים מצביעים חד משמעית על כך שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה בימים הסמוכים לעריכת הצוואה ועל כן ובסבירות גבוהה מאוד, שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה גם ביום עריכת הצוואה. מסקנה זו נלמדת מערכי תוצאות בדיקות הדם שנערכו למנוחה והעידו כי המנוחה הייתה מיובשת, קיבלה באופן שוטף משככי כאבים, שלא התפנו מגופה (בעקבות כשל במערכת חילוף החמורים), סבלה מאי ספיקת כליות וכו', שלכולם השפעה על הקוגניציה.
82. לנוכח מצבה הקשה של המנוחה, הוסיף ב"כ המתנגד, אישר מומחה ביהמ"ש כי הוא לא היה מאשר את חתימתה של המנוחה על הצוואה, ללא בדיקה קוגניטיבית במועד עריכת הצוואה קל וחומר כאשר החתימה על הצוואה נעשתה בשעות אחה"צ, שבהן המנוחה סבלה, וזאת על פי תיעוד בכתב ידה, מתופעות לוואי קשות, שמתאפיינות בעייפות, חוסר ריכוז, בלבול וכדומה, שמאפיינים חולים שמכונים "סאן דאונרס" – כמו ששוקעת החמה, כך גם הם שוקעים.
83. ראיה להיעדר הכשירות של המנוחה, ניתן למצוא ב"בעובדות" כביכול שנאמרו על ידי המנוחה ואשר התבררו כנוגדות את המציאות –
84. למשל, הטענה כי המנוחה רצתה לדאוג לח', שהוא הבן החלש, כאשר הוכח כי דווקא א' הוא הבן החלש (איננו משכיל, איננו עובד בעבודה קבועה, מתגורר בבית המשפחה), בניגוד לח' (שהינו משכיל, עובד בעבודה מסודרת, עצמאי כלכלית, חי בדירה נפרדת וכו'), דבר המעיד על כך, על פי המומחה, שהמנוחה לא הבינה נכון את המערך העובדתי;
85. כך למשל, העובדה כי נכתב בגיליון הרפואי של המנוחה כי "לא רוצה לראות בן שני, אמור להגיע מX", כאשר בפועל שני הבנים היו בארץ, עלולה להעיד שהזיכרון לטווח קצר נפגע.
86. ב"כ המתנגד שלל את תצהירו ועדותו של ד"ר ק' בטענה כי מדובר בעדות כבושה, שכן אישר כי חתם על תצהירו כשנה ושלושה חודשים לאחר פטירת המנוחה וכי מעדותו בביהמ"ש עלה כי שמע על הצוואה אך ורק לאחר פטירת המנוחה בניגוד לאמור בתצהירו וכי לא היה לד"ר ק' מה לתרום בעניין מצבה הרפואי של המנוחה, שכן כלל לא זכר את פרטי הטיפול בה.
87. לגבי חוו"ד של הפסיכיאטרית ד"ר ב' א', טען ב"כ המתנגד כי הבדיקה של המנוחה על ידה נערכה יום למחרת יום עריכת הצוואה ועל כן וזו גם אישרה בעדותה ד"ר ב' א', חוות דעתה חסרת כל משמעות ביחס למועד עריכת הצוואה, שכן וזאת על פי עדותו של מומחה בית המשפט, התנודות במצבה של המנוחה היו יכולות לנוע משעה לשעה.
88. מעבר לכך, מוסיף ב"כ המתנגד כי הבדיקה הפסיכיאטרית עצמה שנערכה ע"י ד"ר ב' א' הייתה לקויה לחלוטין, שכן לא זיהתה את המנוחה באמצעות הצגת ת.ז. אלא באמצעותו של ד"ר ק', שהעיד, בסתירה לדבריה של ד"ר ב' א', כי לא זכר שגורם חיצוני הגיע לבדוק את המנוחה, כי טענה כי זומנה לבדוק את המנוחה ע"י עוה"ד א', כאשר האחרון הכחיש זאת, כי הודתה שלא עיינה בתיק הרפואי של המנוחה וזאת בניגוד לאמירתו המפורשת של מומחה ביהמ"ש לפיה היה על הפסיכיאטר במצב כזה לדעת מה מצבה הגופני של המנוחה (עמ' 78 ש' 18 ואילך לפרוטוקול מיום 30.6.15), כי לא בדקה האם העובדות שהמנוחה מסרה לה הן נכונות, כאשר הוכח כי המנוחה התבלבלה וציינה בפני ד"ר ב' א' כי אחד מנכסי העיזבון הוא נכס המצוי ברח' ______ – פרט שאיננו נכון וכי מומחה ביהמ"ש העיד כי הבדיקה הייתה חסרה, שכן התמקדה בעיקר בנושא של התוכן של הצוואה אך נעדרת פירוט לגבי כל הבדיקה הקוגניטיבית – של השיפוט, הזיכרון לטווח קצר, זיכרון לטווח ארוך (עמ' 67 ש' 6 ואילך לפרוטוקול מיום 30.6.15) ואף לא נערכה בדיקה יסודית עם המנוחה, האם מבינה את ההשלכות של הענקה לאחד מהבנים והדרה של הבן השני (עמ' 78 ש' 1 – 13 לפרוטוקול מיום 30.6.15).
89. בסיכומיה, דוחה ב"כ המבקש את האמור בסיכומיו של ב"כ המתנגד, בטענה שמדובר בניסיון לפזר מסך ערפל בעיני בית המשפט הן באמצעות שימוש במצבים רפואיים תלושים מן המקרה דנן והן באמצעות ציטוטים מגמתיים וחתוכים, שמוצאים מהקשרם במכוון, את עדות המומחה. ב"כ המבקש עומדת על כך כי הוכח, באמצעות כל חוות הדעת הרפואיות שהונחו בפני בית המשפט, כמו גם מעדויות הרופאים שהעידו בפניו, שהינם בלתי תלויים ובלתי מושפעים זה מזה, כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את צוואתה.
90. את שאלת כשירותה של המנוחה יש לבדוק אך ורק במועד עריכת הצוואה – לא יום לפני כן ולא יום אחרי כן, טוענת ב"כ המבקש ועל כן, כל האמור בסיכומי ב"כ המתנגד לעניין מצבה של המנוחה בימים הסמוכים ליום עריכת הצוואה איננו רלוונטי ואף חסר כל אחיזה בחומר הראיות הרפואי.
91. ב"כ המבקש דוחה את הטענות לגבי הפגמים כביכול שנפלו בבדיקה הפסיכיאטרית של המנוחה ע"י ד"ר ב' א' ולשיטתה, הבדיקה כללה את כל הפרמטרים הנדרשים, באופן המעיד כי המנוחה ידעה היטב להבחין בטיבה של צוואתה; המנוחה הייתה זו שנבדקה ע"י ד"ר ב' א' וזוהתה על ידה באמצעות הצוות הרפואי, בדיוק כפי שכתבה ד"ר ב' א' בתרשומת שערכה וכל טענה אחרת הינה אבסורד; מאותן עובדות כביכול, שלגביהן בלבלה המנוחה במסגרת בדיקתה של ד"ר ב' א', אין להסיק כי המנוחה לא הייתה כשירה, שכן הטעות לגבי הכתובת שבה מצוי הנכס שבבעלות המנוחה מקורה, ככל הנראה, בטעות שמיעה של ד"ר ב' א' היות ואופן הגיית המילים "_____" ו – "______" נשמע דומה; כך גם, נפלה טעות אצל הצוות הרפואי בעת ביצוע הרישום בגיליון הרפואי לפיו "יש לציין שלא רוצא לראות בן השני – עמור להגיעה מX" (הטעויות במקור), שכן ברי כי המנוחה התכוונה לז', בעלה ולא לבנה א'; הבן החלש, בהתאם לתפיסתה של המנוחה, הוא ח' ולא א', שכן הקריטריון של המנוחה לפיו הבדילה בין ילדיה נוגע ליחסו של האב אליהם.
92. ב"כ המבקש מאזכרת את העדים עוה"ד א', צ' והגב' _____ (להלן: "חברתה של המנוחה"), שהצהירו והעידו על כשירותה של המנוחה וציינו דוגמאות פרטניות לאמירות וביטויים של המנוחה, שמעידים על צלילותה וכן מפנה לשיחה טלפונית שניהל הבן א' עם המנוחה, במעמד פגישתה עם עו"ד א' לצורך עריכת הצוואה, שעיקריה צוינו ע"י עוה"ד א', בתרשומת שערך. מהתרשומת שהוצגה בפני בית המשפט עלה כי הבן א' התעמת עם המנוחה בנוגע לכספים שהעבירה לידיו של ח', מאחורי גבו, בסך של למעלה מ – 100,000 ₪. המנוחה ניהלה עם בנה א' שיחה עניינית, שבה הביעה את עמדתה בצורה קוהרנטית ועמדה על רצונה, אשר מעידה על צלילותה המלאה של המנוחה באותו מעמד, צלילות שהבן א' היה מודע לה היטב ולכן הרשה לעצמו לומר לאמו דברים קשים ובוטים. אמנם הבן א' הכחיש ו/או טען שאיננו זוכר שיחה זו, טוענת ב"כ המבקש, אולם קיומה של השיחה הנ"ל הוכח באמצעות צו למסירת פלטי שיחות וברי כי הניסיון של א' להכחיש את קיומה נבע אך ורק מהידיעה שקיומה עומד בניגוד גמור לגרסתו בהליך זה.

סיכומי תשובה מטעם ב"כ המתנגד

93. ב"כ המתנגד עומד על כך כי כתבי היד של המנוחה, אותם כתבה מס' שבועות טרם אשפוזה האחרון, הינם תיאור מדויק של תופעות הלוואי שמהם סבלה המנוחה ועל כן ציינה את התסמינים "בלבול", "כאבים קשים", "חולשה" ו "ירידה קוגניטיבית חדה" כמופיעים אצלה בשעות אחה"צ תחת הכותרת "מה קורה לי" ולא מדובר בקטעי מאמרים שהעתיקה המנוחה, כפי שטענה ב"כ המבקש.
94. גם לעניין הרישום בגיליון הרפואי של המנוחה שבו צוין כי "לא רוצה לראות את הבן השני – אמור להגיע מX", טוען ב"כ המתנגד כי לא מדובר בטעות רישומית אחרת היה מזמן ח' לעדות את מי שערך את הרישום אלא כי האמור, עפ"י מומחה ביהמ"ש, מהווה תמיכה למסקנה כי המנוחה סבלה מפגיעה בזיכרון לטווח קצר.
95. לעניין הבדיקה שערכה ד"ר ב' א' למנוחה, טוען ב"כ המתנגד כי אין בטענות ב"כ המבקש להכשיר את הבדיקה, שכן חובה היה על ד"ר ב' א' לבדוק האם העובדות שמסרה המנוחה, שהייתה במצב סופני והחליטה לערוך צוואה קיצונית, שמדירה בן אחד לחלוטין, הן נכונות ואמיתיות וזאת כאשר הוכח כי נפלו טעויות בפרטים שמסרה המנוחה (למשל ציינה ד"ר ב' א' כי א' לומד לבגרות בעוד שלמד לימודי תואר ראשון).
96. ב"כ המתנגד דוחה גם את הסברה לפיה הטעות בכתובת של אחד מהנכסים שבבעלות המנוחה מקורה בטעות שמיעה של ד"ר ב' א' היות ואין כל הסתברות לפיה ד"ר ב' א' לא שמעה היטב הן את שם הרחוב והן את מס' הבניין, שבו נמצאת הדירה.
97. לעניין שיחת הטלפון בין המנוחה לבין א', במעמד הפגישה של המנוחה עם עוה"ד א' – ב"כ המתנגד טוען כי מתדפיסי השיחות, "השיחה" האמורה בין המנוחה לבין בנה א' התקיימה ביום 15.3.11, בשעה 17:42 ועל כן, לא ייתכן כי במועד שיחת הטלפון בין המנוחה לבין א', היה נוכח עוה"ד א' וזאת משתי סיבות עיקריות:
    • א. לפי תדפיסי השיחות, עלה כי ח' וצ' דיברו ביניהם ביום 15.3.11 בשעה 13:32 ואילו צ' העיד כי מרגע ששוחח עם ח' ועד להגעתו של עוה"ד א' לביה"ח, חלפו יום יומיים. מעדותו זו של צ', עולה כי לא ייתכן שביום 15.3.11 בשעה 17:42, נכח עוה"ד א' בחדרה של המנוחה בביה"ח אלא אך ורק יום או יומיים לאחר מכן.
    • ב. בנוסף, עוה"ד א' העיד כי הגיע אל המנוחה בסביבות השעה 17:00 אחה"צ וכי שהה בחדרה בין 20 דקות לחצי שעה. דהיינו, לכל היותר – שהה עוה"ד א' בחדרה של המנוחה עד השעה 17:30 ועל כן, לא ייתכן כי היה נוכח בחדרה בשעה 17:42 – זמן השיחה.

המסגרת הנורמטיבית

כשרות המנוחה לצוות

98. סעיף 26 לחוק הירושה, אשר כותרתו "כשרות לצוות", קובע כי: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה- בטלה".
99. מהותה של הטענה בדבר אי כשרות המצווה לפי סעיף 26 הנ"ל היא במצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה לעת עריכת הצוואה. 'שעת עשייתה של הצוואה' זוהי נקודת הזמן המסוימת הרלוונטית לבחינת כושרו של המצווה להבחין בטיבה של צוואה. לכן, צוואה תהא תקפה אם נעשתה בנקודת זמן שבה ידע המנוח להבחין בטיבה, אף אם השתנה מצבו לפני כן או אחרי כן (ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח (3) 705 (1994); שוחט, פינברג ופלומין, דיני ירושה ועיזבון, מהדורה שביעית, בעמ' 121 (להלן: "דיני ירושה")).
100. מן המצווה 'היודע להבחין בטיבה של צוואה' נדרשת מודעות לעובדה שהוא עורך צוואה, להיקף רכושו, מי הם הזוכים על פי הצוואה, את מי הוא מבקש להדיר מן הירושה וכן מודעות לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. על המצווה להתייחס למציאות הסובבת אותו ולגבש רצון חופשי (ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 101 (1981); דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813 (להלן: "פס"ד מרום")).
101. לצורך שלילת הכשרות לא די בהעלאת ספקות בלבד. הנטל להוכחת קיומה של ההגבלה מוטל על מי שרוצה להיבנות ממנה ובצוואה תקינה מבחינה צורנית - על המתנגד לה. כמות ההוכחה אינה עניין של מה בכך (ע"א 851/79 בעניין בנדל, לעיל). להוכחת הטענה ניתן להסתייע במסמכים רפואיים אודות המצווה נכון למועד עריכת הצוואה או בסמוך לאותו מועד; בחוות דעת רפואית או אחרת באשר למצבו של המצווה לעת עשיית הצוואה (ע"א 7019/94  לפיבסקי נ' עמליה דן (פורסם בנבו, 6.1.97); בעדויות של מי שערך את הצוואה ו/או             מי ששימש כעד לה (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל, פ"ד נד (2) 215 (2000); ת"ע 5922/86 ברזבסקי נ' רובינשטיין, תש"נ (2) 089; ע"א 1212/91 בעניין קרן ליב"י לעיל); וכן בעדויות אחרות (דיני ירושה בעמ' 121).

מן הכלל אל הפרט

102. בענייננו, לאחר בחינת מכלול חוות הדעת הרפואיות שהוגשו אודות מצבה הקוגניטיבי של המנוחה ולאחר שמיעת עדויות מומחה ביהמ"ש, הפסיכיאטרית ד"ר ב' א', ד"ר ק' ועורך הצוואה – לא הוכח בפניי כי הצוואה נעשתה בזמן שהמנוחה לא הייתה בעלת כשרות שכלית והכרתית לערוך צוואה.
103. כאמור לעיל, במסגרת חוות דעתו וכן בעדותו בביהמ"ש, קבע מומחה ביהמ"ש פרופסור ק' כי אין אינדיקציה או ראיה, על יסוד החומר הרפואי שהיה בפניו לכך שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה במועד עשייתה.
104. גם אם סבור היה מומחה ביהמ"ש, כפי שטוען ב"כ המתנגד, כי ייתכן ובימים הסמוכים למועד עריכת הצוואה, קודם לעשיית הצוואה ולאחריה, לא הייתה המנוחה כשירה, הרי שנקודת הזמן המסוימת (מסוימת מאוד) הרלבנטית לבחינת כושרו של המצווה להבחין בטיבה של הצוואה הינה אך ורק במועד ובשעת עשייתה.
105. לא מצאתי כי יש בטענות ב"כ המתנגד לעניין הערכים בבדיקות הדם של המנוחה לרבות ערכי המלחים, הקריאטינין, השתן והסטורציה בדם בכדי לסתור מסקנה זו, שכן לא רק שמומחה ביהמ"ש בחן גם בחן נתונים אלו, אשר פורטו ושוקללו במסגרת חוות דעתו אלא שגם נחקר לגבי כל אחד ואחד מהפרמטרים הנ"ל באריכות ודחה את הסברות שהועלו כאילו ניתן ללמוד מהם שהמנוחה סבלה מדיליריום, מבלבול ו/או מכל מצב קוגניטיבי אחר שעלול היה לפגוע בצלילותה וכשרותה לצוות.
106. כידוע וככלל, מקום שמינה בית המשפט מומחה מטעמו, מהווה חוות דעתו תשתית נתונים מקצועית ואובייקטיבית לצורך ההכרעה בסוגיה שבמחלוקת ועל כן סביר שבית המשפט יאמץ את ממצאי המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין וכבדת משקל שלא לעשות זאת (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (פורסם בנבו, 12.88)).
107. חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש מצאה תימוכין בחוות הדעת הפסיכיאטרית של ד"ר ב' א', אשר בדקה את המנוחה. אמנם הבדיקה הפסיכיאטרית נערכה יום לאחר עריכת הצוואה ולא יכול להיות חולק על כך כי מוטב היה אילו הבדיקה הייתה נערכת במועד עריכת הצוואה. קל וחומר לנוכח עדותו של מומחה ביהמ"ש לפיה בימים הסמוכים למועד עריכת הצוואה, קרוב לוודאי כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה.
108. אולם ולפי ד"ר ב' א', המנוחה ידעה להסביר, במועד קיום הבדיקה, את רצונה, כוונתה ואומד דעתה, כפי שבאו לידי ביטוי בצוואתה, גם אם לא אומתה מול התוצאות של צוואתה – דהיינו נישול בנה האהוב א' מעיזבונה, ועל כן, אין נפקות לכך שהמנוחה חתמה על צוואתה יום לפני הבדיקה ומבחינתה, בלשונה של ד"ר ב' א', "זה כמו שהיא חתמה עכשיו".
109. לא חמקו מעיני טענותיו של ב"כ המתנגד לפיהן היה על ד"ר ב' א' לערוך בדיקה מקיפה ומלאה מזו שעשתה, לעיין בתיק הרפואי של המנוחה טרם עריכת הבדיקה, לבדוק את תעודת הזהות של המנוחה לצורך זיהויה, לבדוק את אמיתות העובדות שציינה בפניה המנוחה, שכן נפלה טעות בתרשומת שערכה ד"ר ב' א' לגבי הכתובת של אחד מהנכסים שבבעלות המנוחה (טעות שבנקל יכולה הייתה ד"ר ב' א' לאתרה מאחר ולא תאמה את האמור בצוואה) ואף לבדוק עם המנוחה את השלכותיה של צוואתה.
110. אך, מקובלות עלי טענותיה של ד"ר ב' א' כי התרשמה מצלילותה של המנוחה ועל כן, ערכה את הבדיקה בהיקף שערכה ולא מצאה לנכון לעיין בתיק הרפואי של המנוחה, היות ונוהגת לעשות זאת רק במצבים שבהם הנבדק מבולבל ולעניין היקף הבדיקה, ב"כ המתנגד בחר שלא לחקור את ד"ר ב' א' לגבי נקודה זו אלא אך ורק לטעון זאת בסיכומיו.
111. לפיכך, לסיכום סוגיה זו אקבע כי לא הוכח בפניי כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה במועד בו נערכה, וזאת בעיקר לאור חוות דעת המומחה, גם אם הייתה מסויגת כמפורט לעיל, כפי שהוצגה בפניי.

פרק ב'

סוגיית השפעה בלתי הוגנת ומעורבותו של ח' בעריכת הצוואה

אציין כבר עתה כי אדון בשתי סוגיות אלה במאוחד, בהיותן קשורות זו לזו במקרה שבפניי.

הקשרים בין בני משפחת ש' בראי העדויות שהיו בפניי

112. לנוכח ההבדלים בין העדויות, אשר הוצגו מטעם כל אחד מהצדדים, אני רואה לנכון, להקדים לפירוט העדויות, "מבט על" על העובדות שהובאו בפניי.

תיאור המערכת המשפחתית על ידי א' ועדיו

113. א', אשתו מ', ז' אביו, שכנתה של המנוחה, נ' בעלה של שכנתה של המנוחה ואף גיסו של ז', י' ו', תיארו מערכת משפחתית, שבה יש קשר בין ז' לאשתו המנוחה למרות שהייתו של ז' במשך שנים ארוכות בX.
114. כל העדים מטעמו של א' תיארו כי א' היה בן אהוב של המנוחה, לו דאגה במיוחד, כי המנוחה שמחה מביקוריו של ז' בארץ, כי הקשר הזוגי נשמר במשך כל השנים וגם לאחר שהתגלתה מחלתה של המנוחה, כאשר ז' בדק וחיפש עבור המנוחה טיפולים חדשניים אשר יסייעו לה במאבקה במחלתה, ואף צורפו מכתביה של המנוחה לבעלה לביסוס טענות אלה.
115. כמו כן, טענו כולם ליחסים קשים בין ח' לבין אמו במהלך השנים, א' טען לאלימותו של ח' כלפיו וכלפי אמו, ז' העיד כי נאלץ להתערב מחו"ל בשל אלימותו של ח' כלפי אמו ואחיו, ודחו טענות של ח' לגבי אלימותו של אביו כלפיו וכלפי המנוחה.
116. א' ועדיו אף התייחסו להתנהלותו של ח' לאחר פטירת המנוחה, כאשר ח' "השתלט" על מסע הלוויה, התעלם מהם – בעלה ובנה של המנוחה, בהספד שקרא לזכרה ואף כינה את אמו בשם נעוריה.
117. מכאן, מסיקים א' ועדיו כי ההסבר לתוכן הצוואה, המנשלת הן את ז' והן את א' מעיזבון המנוחה, הינו כי ח' השפיע על אמו השפעה בלתי הוגנת והיה מעורב בעריכת הצוואה.

תיאור המערכת המשפחתית על ידי ח' ועדיו

118. חברתה של המנוחה, ובעיקר השופטת בדימוס ט' העידו על מערכת יחסים קשה בין ז' לבין המנוחה, על פירוד דה-פקטו ביניהם מזה שנים, על אלימות קשה של ז' כלפי ח' בילדותו, ויחס מנוכר לאחר שעזב את הבית, כאשר סירב לתמוך בח' כלכלית, תוך דחיית הטענה כי היו בין ח' לבין אמו מערכת יחסים קשה או אלימה, אלא כי היה מדובר במריבות סטנדרטיות בין הורה לילדו.
119. מכאן, לדעת ח' ועדיו – ניתן להבין את הגיונה של הצוואה, לאחר שהיה ברור למנוחה כי ז' לא ידאג לבנו ח' אך ללא ספק ידאג לא' ולכן נערכה הצוואה המנשלת את ז' – לנוכח מערכת היחסים הקשה בין בני הזוג, ומנשלת את א', לאור ההנחה כי אביו ידאג לו ועל כן, על המנוחה לדאוג לח'.

תצהירו ועדותו של המתנגד – מר א' ש'

120. בתצהירו, טען א' כי משפחתו הינה משפחה, ככל המשפחות האחרות, וכי האופן שבו תיאר ח' את מערכת היחסים המשפחתית בכלל ובין הוריו בפרט, הוא נבזי ומנותק מהמציאות.
121. א' הצהיר כי בין הוריו – ז' והמנוחה – התקיימו לכל אורך השנים, יחסי נישואין תקינים לחלוטין של בעל ואשה וכי הם נהגו לחגוג ביחד ימי הולדת ואירועים, לצאת לטיולים משפחתיים וכו' ואף צירף קטעי וידאו, כתימוכין. בעדותו, הסכים א' כי קטעי הווידאו שצירף הינם קטעים בלבד שערך (שכן הקלטות המלאות אורכות מספר שעות, לטענתו) וכי מדובר בקטעי וידאו עד לשנת 1997 (השנה שבה עזב האב את הארץ ועבר להתגורר בחו"ל לצורכי עבודתו (עמ' 41 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
122. יחד עם זאת, ציין א' ואף טען כי צירף תמונות בהליך שהתנהל בביה"ד לעבודה, כי לכבוד יום הולדתו ה – 60 של אביו, שחל ביום 4.9.10, התלווה לאימו ורכשו ביחד לאביו ספר על השייטת ואף יצא לחגוג עם הוריו וחברתו את יום ההולדת של אביו במסעדה בתל אביב (עמ' 46 ש' 5 – 20 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
123. א' טען כי ח' עצמו, במסמכים שהגיש בעת שירותו הצבאי, ציין כי הוריו נשואים, כי אביו מתגורר הן בX והן בבית המשפחה בארץ וכי הסיבה בגינה אימו לא הייתה יכולה לטוס לבקר את אביו בחו"ל הינה מאחר וסבלה מבעיות ברגליים.
124. א' שלל את הטענה כי אביו תומך בו כלכלית באופן גורף וטען כי אביו מסייע לו כלכלית אך ורק בכך שמאפשר לו ולאשתו לגור בבית המשותף לו ולמנוחה מבלי שגובה ממנו שכה"ד וכן נושא בתשלומי הארנונה על הבית (עמ' 4 ש' 5 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16). גם לגבי חשבון הבנק המשותף – שלו ושל אביו – העיד א' כי מדובר בחשבון שנפתח בשנת 2012, לאחר פטירתה של המנוחה, וכי הוא אינו עושה שום שימוש בחשבון, שנועד לסייע לו אך ורק במידה ויקרה משהו (חו"ח) לאביו (עמ' 5 ש' 3 – 19 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
125. א' הצהיר והעיד על תמיכתו הכלכלית של אביו בח' לאורך השנים, תמיכה שאף הייתה משמעותית יותר מזו שא' קיבל וכי אביו מימן עבור ח' הוצאות רבות וסייע לו במתן דמי כיס, תשלומי שכ"ד, רכישת רהיטים ומעבר דירות וכו' (עמ' 49 ש' 7 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
126. א' הצהיר והעיד כי לאורך השנים, התקיים קשר רופף בין ח' לבין אימו וכי הוא ואימו סבלו רבות מאלימותו הקשה של ח' והתעללותו בהם (עמ' 15 ש' 18 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16) ואף מציין אירועים ספציפיים שזכורים לו, שבהם פצע ח' את אימו והיא נאלצה להזעיק את אחיה ז"ל ש' ט', על מנת שירגיע את הרוחות ויטיל מרותו על ח'.
127. בשנת 2000, כך העיד א', החליטו הוריו להוציא את ח' מהבית לתל אביב בגלל אלימותו, כך שעד שנת 2006, ח' היה בנתק מהמשפחה. בשנת 2006, נעשה ניסיון נוסף למגורים משותפים עם ח' בבית אולם הניסיון לא צלח, שכן האם חששה מח', שנהג לאיים עליה ועל כן, הוריו העבירו את ח' לדירה ברח' _______ – מקום מגוריו העכשווי. היות וח' נהג באם בזלזול ובבוטות, האם לא הצליחה לתקשר עמו באופן ישיר וכל התקשורת ביניהם התקיימה דרך מכתבים, ששמה לו האם בתיבת הדואר (עמ' 17 ש' 15 – עמ' 18 ש' 10 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
128. למרות שלא הוצגה ראיה לכך, טען א' כי בשנת 2001, אימו אף הגישה תלונה במשטרה כנגד ח' בגין אלימותו (עמ' 20 – 21 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
129. בנוסף, א' צירף מכתבים שמהם עולה כי גם בתקופת לימודיו של ח' ב______, חשדה המנוחה כי ח' איננו נוהג בכנות וביושר עימה וכי היה זה ח' שיזם את הנתק והריחוק מבני משפחתו – הן מאימו (א' מפנה למכתב שכתב ח' למנוחה לכבוד יום האם) והן מאביו (עמ' 3 ש' 14 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
130. לעומת זאת, הכחיש א' את הטענה כאילו אביו ז', היה אלים (עמ' 16 ש' 8 – 16 לפרוטוקול מיום 31.1.16) והצהיר כי אביו היה זה שנקט בגישה מתונה כלפיו וכלפי ח', באותם מקרים, שבהם ביקשה אימו את התערבותו.
131. א' אף דחה את טענותיה של דודתו, השופטת בדימוס ט', לפיהן אביו נהג באימו באלימות והוסיף כי גם בין אימו לבין השופטת בדימוס ט' היה ויכוח גדול בנוגע לחוב כספי וכי השופטת בדימוס ט' לא הייתה במשך שנים בביתם ואף לא הזמינה אותם לחגים, כך שידיעותיה הינן מאוד מצומצמות אם בכלל (עמ' 48 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
132. כמו כן, הכחיש א' את טענותיה של חברתה של המנוחה בתצהירה לפיהן היו מריבות איומות בינו לבין אימו ואף ציינה שני אירועים, שבהם המנוחה הזעיקה אותה לביתה, שכן חששה כי א' יהיה אלים כלפיה לאחר שהשתולל וקילל. א' טען כי חברתה של המנוחה הייתה פעם אחת בביתם, וזאת כאשר הייתה תקרית בין האם לבין ח'.
133. גם את דבריה של דודתו, השופטת בדימוס ט', שטענה כי אכן היו ריבים בין האם לבין ח' בדיוק כפי שהיו בין האם לבין א', הכחיש א' וטען כי בחרה שלא לפרט את האלימות הקשה של ח'. לגבי היחסים עם אימו, טען א' כי אמנם היו בינו לבין אימו ריבים, כפי שיש בין כל אמא לבן אולם הריבים ביניהם מעולם לא התדרדרו לפסים אלימים והוא מעולם לא נהג כלפי אימו בגסות ובקללות, כפי שנהג ח' ולא סחט את את אימו כלכלית (עמ' 22 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
134. א' עומת עם השיחה כביכול שניהל עם המנוחה ותוכנה נרשם ע"י עוה"ד א', במסגרת התרשומת שעשה בפגישתו עם המנוחה בעניין הצוואה. א' הכחיש כי השיחה הנ"ל התקיימה, טען כי איננו זוכר אותה והוסיף כי במהלך אשפוזה האחרון של אימו, הטלפון הנייד שלה היה אך ורק אצל ח' ותחת שימושו (עמ' 6 ש' 16 ואילך ועמ' 52 ש' 1 – 20 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
135. א' הצהיר והעיד כי הבין מאימו (וכך גם שמע מחברותיה לעבודה של האם), שלאור הייעוץ של אחיו ח', החליטה שלא לספר לו תחילה על דבר מחלתה (במיוחד כאשר חשבה כי מדובר בפוליפים בלבד וכי תבריא במהרה) וכן לאור העובדה שהינו אדם מאוד רגיש, חששה לשלומו ולא רצתה להעמיס עליו, שכן באותה תקופה, התמודד עם פרידה קשה מחברתו לשעבר (עמ' 14 ש' 5 – 18 ועמ' 15 ש' 10 – 17 לפרוטוקול מיום 31.1.16). אולם, מרגע שנודע לו על דבר מחלתה של האם, תמך הוא באימו, יומם וליל, פיסית ונפשית בעוד שאחיו ח', שהתעקש כי האם לא תספר דבר על מחלתה לא' ולאביו, הלך והתרחק מהאם ומיעט לסייע. א' העיד כי היו מריבות רבות בינו לבין ח' על כך שלטענתו ח' לא עזר מספיק בטיפול באם ורק בחודש האחרון טרם פטירתה, שב ח' לחייה (עמ' 9 ש' 3 ואילך וכן עמ' 29 ש' 7 – 21 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
136. א' נחקר על התצהיר של ד"ר ק', הרופא שטיפל במנוחה לאורך מחלתה, שבו נטען כי ח' ליווה את האם בהתמודדות עם מחלתה לאורך כל שלבי המחלה וכי דברים אלה עומדים בסתירה לטענתו. א' הסביר כי איננו יודע על איזו תקופה ד"ר ק' מדבר ובכל מקרה, כאשר האם הגיעה לקבל טיפולים כימותרפיים, היא כלל לא פגשה בד"ר ק' (עמ' 30 ש' 10 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
137. א' הודה כי אין ביכולתו ליתן הסבר לכתוב בדיווח הסיעודי מיום 18/3: "היא יותר רגועה כשבנה הבכור נמצא בסביבתה" אולם שלל בתוקף את האמור בתצהירה של חברתה של המנוחה לפיו "המנוחה הייתה מאוד גאה בבנה ח' על טיפולו המסור בה", בטענה כי חברתה של המנוחה כלל לא הייתה בקשר עם אימו בשנתיים טרם פטירתה ואף לא ידעה, בחקירתה בביה"ד לעבודה, מתי אימו נפטרה (עמ' 33 ש' 3 לפרוטוקול מיום 31.1.16). א' הוסיף כי המסמכים הרפואיים של האם, שבהם מצוין שמו של ח', כ"איש קשר" וכמי שנלווה לאם לבדיקות ולטיפולים, הינם עד לתאריך יוני 2010, המועד שבו סיפרה לו האם על מחלתה והוא החל לקחת על עצמו את הטיפול בה (עמ' 36 ש' 13 – 22 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
138. א' הצהיר כי כחודש טרם פטירתה, הייתה אימו במצב פיסי ירוד – כמעט ולא יצאה ממיטתה, סבלה מתופעות לוואי קשות של חוסר צלילות בלילה, קשיי ריכוז אחה"צ ותשישות ואף תיעדה אותן בכתב ידה (התיעוד צורף על ידו).
139. באשפוזה האחרון של האם בביה"ח, טוען א', הייתה אימו על סף ייבוש ובמצב קשה מאוד. ועל כן, הוא וח' חילקו ביניהם את השהייה לצידה.
140. בדיעבד, הבין א' כי נודע לח' ביום 15.3.11 מהרופא המטפל שמצבה של אימו סופני, ועל כן החל ח' בתהליך של בידוד האם והפעלת לחץ נפשי עליה, התעקש, בבוקר עריכת הצוואה, כי א' לא יגיע לביה"ח אלא רק לאחר שיסיים את לימודיו וניצל את שעת הכושר הזו, בכדי להחתים על צוואה, שמנוגדת לכל מסכת חייה ולעובדה כי אהבה אותו מאוד ודאגה לו ללא הרף.
141. הדבר מקבל משנה תוקף, הוסיף א', לנוכח היחסים הטעונים ונעדרי האמון ששררו בין המנוחה לבין ח', שאף אפיין אותם היעדר אמון ולראיה צירף א' מייל שכתב ח' לאימו, כחודש טרם פטירתה ובו כתב: "אני מבקש ממך היום פעם אחת, לעמוד במילה שלך ולתת הרגשה שאפשר לבטוח ולהאמין בך, כי עד היום ההרגשה היא בדיוק ההיפך".
142. א' הצהיר כי אימו לא הבינה על מה היא חותמת במצבה הרפואי הקשה במועד הצוואה וראיה לכך מצא בכך שבצוואה, צוין הרכב מסוג _______, בעוד שהרכב שהיה בבעלותה היה רכב מדגם _______. בעדותו, נחקר א' לגבי מסמך שצורף ע"י ח' לתגובתו להתנגדות, שבו מצוין כי הרכב, שהיה בבעלות האם, הינו _______ מסוג SW, קרי Sport Wagon, אולם א' טען כי בכל פניותיה לחברת הביטוח, נהגה אימו לרשום את הרכב כ"________" וכי לא סביר כי בצוואתה, הייתה מציינת את הרכב בצורה אחרת. מה עוד, הוסיף א', שאימו כלל לא ידעה מה זה SW וכי למיטב ידיעתו, ייתכן ומה שמצוין כ – SW עשוי להיות Station Wagon (עמ' 39 ש' 4 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
143. כמו כן, א' נחקר לגבי הפתק, אשר נמצא בספר תהילים של אימו. בפתק, שצורף לתגובה להתנגדות, נכתב "צוואה בפני רשות, צוואה בעדים, הפקדה בלשכת רשם לענייני ירושה, צילום וידיאו". א' אישר כי מדובר בכתב ידה של אימו אך ציין כי לא מופיע תאריך על הפתק ולטענתו הפתק לא נכתב בימיה האחרונים שכן בימים הללו, אימו לא הייתה מסוגלת לעשות שום פעולה ואף לא לכתוב (עמ' 53 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
144. א' התייחס לעובדה כי ח' לקח על עצמו את כל סידורי הפטירה והלוויה של המנוחה ומאחורי גבם – שלו ושל אביו - דאג ח' כי הכיתוב על המצבה ישמיט את שם משפחתו של אביו ויאזכר את שם משפחתה של האם מנעוריה בלבד (עמ' 38 ש' 4 – 23 לפרוטוקול מיום 31.1.16).

תצהירו ועדותו של ז' ש'

145. ז' טען הן בתצהירו והן בעדותו כי הוא והמנוחה ניהלו חיי נישואין תקינים כבעל ואשה עד יום פטירתה של המנוחה, ללא שהיה פירוד ביניהם (עמ' 88 ש' 18 – 24 לפרוטוקול מיום 30.6.15).
146. ז' פירט בתצהירו "תחנות דרך" מרכזיות בחייו המשותפים עם המנוחה ומאזכר, בין היתר, את התפתחותו המקצועית, שהצריכה גם מגורים של משפחתו בחו"ל, רכישה משותפת של בית מגורים וכן את מאבקה של המנוחה במחלת הסרטן.
147. ז' עומד על כך כי ההחלטה לפיה הוא יתגורר בחו"ל ואף יאריך את שהותו שם, התקבלה במשותף על ידו ועל ידי המנוחה לא רק מטעמים כלכליים אלא בכדי לזכות את ילדיהם באזרחות אמריקאית. ז' חוזר ומדגיש כי למרות העובדה שהתגוררו בארצות אחרות, הוא והמנוחה היו בקשר קבוע, שוטף ורציף וכי היה מעורב בענייני הילדים, הרכישות המשמעותיות לבית, התיקונים והאחזקה השוטפת וכו'.
148. ז' מצהיר כי אוהב את שני בניו אולם הוא והמנוחה נתקלו בבעיות התנהגותיות קשות מצידו של בנם ח', שאף הפעיל אלימות מילולית ופיסית כלפי המנוחה וכלפי אחיו א'. ז' מוסיף כי למרות ששהה בX, נאלץ באחד מהמקרים להזמין משטרה לבית המשפחה היות ואלימותו של ח' יצאה מכלל שליטה.
149. המנוחה, טוען ז', חששה מאוד מח' ואף על פי תמיכתו הרבה בח' והמאמצים שהשקיע בכדי לסייע לו, המשיך ח' לנהוג במנוחה ובא' באופן מכפיר ואלים, גם לאחר שחרורו מהצבא, והמנוחה והוא נאלצו לממן עבורו שכ"ד של דירה בתל אביב, וזאת בהתאם לרצונה של המנוחה, שביקשה כי ח' יעזוב את בית המשפחה.
150. ז' ממשיך ומתאר בתצהירו, מערכת יחסים מאוד מורכבת בין המנוחה לבין ח', לאורך השנים, שלוותה במריבות קשות, וויכוחים וצעקות, ולעיתים אף בנתק בין השניים.
151. לגבי מערכת היחסים עם בנו ח', העיד ז' כי תמך בח' כלכלית (שילם את שכר הדירה עבורו כאשר התגורר בשכירות בת"א) וגם במהלך לימודיו ב______ ואף הגיע לבקר אותו וזאת בניגוד למערכת היחסים בין ח' לבין המנוחה, שכן הייתה זו המנוחה שהחליטה לסלק את ח' מהבית, בניגוד לדעתו וח' כלל לא דיבר עם אימו, לא רצה שתבוא לבקרו וכו' (עמ' 101 ש' 23 ואילך וכן עמ' 114 ש' 13 - 18 לפרוטוקול מיום 30.6.15).
152. יחסיו עם ח' החלו להתערער בעקבות קשר שניהל ח' עם גבר ____, שהגיע לארץ. ז' מציין כי התנגד למפגש בין ח' לאותו גבר אך ורק מתוך חשש ודאגה לבריאותו של ח' אולם הדבר יצר קרע ביחסים, שהלך והעמיק.
153. לסיכום תצהירו, טען ז' כי אותה צוואה הנטענת ע"י ח', שבמסגרתה מורישה המנוחה את כל רכושה לו, איננה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה וזאת לנוכח העובדה שבמהלך חייה, לא רחש ח' לאימו המנוחה כבוד בסיסי.
154. כתימוכין לטענותיו בתצהירו, צירף ז' מכתבים שכתבה אליו המנוחה לאורך השנים ובהם מביעה המנוחה את אהבתה כלפיו והגעגועים העזים שחשה, מפרטת על התנהגותו האלימה של ח' ועל חששותיה מפניו וכו'.
155. בעדותו, ז' התעקש כי למרות שעוד בשנת 1997, עבר להתגורר בX לצורכי עבודתו, בפועל, מרכז חייו היה מאז ומתמיד בישראל וכך גם הצהירה המנוחה לטענתו במכתב שכתבה לביטוח הלאומי בשנת 2010 (עמ' 116 ש' 5 ואילך לפרוטוקול מיום 30.6.15).
156. ז' שלל בתוקף את טענתה של גיסתה של המנוחה, השופטת בדימוס ט', לפיה הוא והמנוחה היו פרודים והוסיף כי טענתה זו של השופטת בדימוס ט' עומדת בסתירה ליתר העדויות וכי השופטת בדימוס ט' לא ביקרה בביתם החל משנת 2000 כך שאין לייחס לעדותה משקל (עמ' 97 ש' 4 ואילך לפרוטוקול מיום 30.6.15).
157. גם לגבי תצהירה של חברתה של המנוחה, שבו נכתב על ידה כי משיחותיה הרבות עם המנוחה, ידוע לה כי היה ברור לחלוטין שהמנוחה וז' אינם מנהלים חיי נישואין של בעל ואשה, כי המנוחה לא רצתה שז' יגיע לארץ וכי השיח היחיד ביניהם הוא אך ורק בכל מה שקשור לילדיהם, השיב ז' כי מדובר בעדה בלתי אמינה, אשר העידה כזב במהלך עדותה בביה"ד לעבודה וכי הקשר בינה לבין המנוחה נוצר בעקבות דוחות חנייה ועבירות תנועה שעשה ח', ברכב שרשום על שמו. לשיטתו, עצם העובדה כי המנוחה הייתה מוטרדת ודאגה לטפל בנושא העבירות והדוחות, שכן היו על שמו, אך ורק מוכיחה את האכפתיות של המנוחה כלפיו (עמ' 103 ש' 1 ואילך לפרוטוקול מיום 30.6.15).
158. ז' הכחיש את הטענה כי נהג במנוחה ובילדים באלימות ודחה את התצהירים שהוגשו ע"י ח' מטעמן של שלוש השכנות שהתגוררו בסמוך למשפחה טרם מעברו לX, בטענה כי מדובר בשמועות בלבד וכי אף אחת מהן לא ראתה במו עיניה כי היה אלים. גם את התרשומת שערך עוה"ד א', שבה כתב כי שמע מהמנוחה שמעוניינת להוריש את כל רכושה לח' היות ומדובר בילד ש"אבא שלו היכה אותו והרביץ לו", דחה ז' וטען כי ייתכן ועוה"ד א' שמע דברים אלה מח' (ולא מהמנוחה) וכי מי שהיה אלים בבית היה הבן ח', וכי הדבר עולה במפורש מהמכתבים שכתבה אליו המנוחה וצורפו על ידו, ובהם מתלוננת על אלימותו של ח' (עמ' 118 ש' 4 ואילך ועמ' 127 ש' 19 ועד עמ' 128 ש' 22 לפרוטוקול מיום 30.6.15).
159. ז' התייחס גם למסמכים מביה"ח, ובהם תיעוד על חבלות שמהן סבל ח' ובעטיין ניגש לחדר מיון. לטענתו של ז', באף אחד מהמסכים שהוצגו, אין אזכור כי החבלות מקורן באלימות וכי ח' נחבל עת נפל או שיחק בביה"ס וכיוצ"ב ועושה בהם שימוש לרעה כעת בהליך המשפטי (עמ' 125 ש' 13 ואילך לפרוטוקול מיום 30.6.15).
160. לעניין הטענה כי לא התקיים שיתוף כלכלי ומשק בית משותף בינו לבין המנוחה, שכן על פי התדפיסים של החשבון המשותף, לא העביר כספים בכלל (למעט העברה חד פעמית) החל משנת 1997 ועד לפטירת המנוחה, העיד ז' כי כאשר עזב את הארץ, נותרה יתרה בחשבון הבנק המשותף בסך של 800,000 ₪, אשר נחסכה כולה מעבודתו ושימשה את המנוחה ומימנה את ההוצאות וכי בשלב מאוחר יותר, אף הופקדו כספי הפנסיה שלו לחשבון. ז' טען כי המנוחה חסכה את מלוא משכורתה בחשבון הבנק האישי שהיה על שמה, חשבון שנפתח על ידה כאשר נישאו ועל כן, הצליחה לצבור בו מיליוני שקלים בעוד שאת כל הוצאות המשפחה, לרבות הוצאות בגין הבית מומנו מהכספים בחשבון המשותף. ז' הוסיף כי מימן עבור המנוחה את ההוצאות בגין בית האבות שבו שהתה אימה, וככל שהייתה זקוקה המנוחה לכספים נוספים והייתה פונה אליו, היה מעביר לה ללא שום בעיה (עמ' 105 ואילך לפרוטוקול מיום 30.6.15).
161. לשיטתו של ז', הצוואה שבה המנוחה בחרה לנשלו ולא להותיר לו דבר הינה מפוברקת ונעשתה בניגוד לרצונה של המנוחה (עמ' 92 ש' 13 – 18 לפרוטוקול מיום 30.6.15).

תצהירה ועדותה של שכנתה של המנוחה

162. הגב' ______ (להלן: "שכנתה של המנוחה") הגישה תצהיר מטעמו של א', המתנגד לצוואה.
163. שכנתה של המנוחה הצהירה כי הינה חברת ילדות של המנוחה, אשר התגוררה באותה השכונה של המנוחה, בית מול בית, עד אשר עזבה המנוחה את בית הוריה ועברה להתגורר עם בעלה, בדירתם המשותפת.
164. לטענתה של שכנתה של המנוחה, היא והמנוחה היו בקשר ידידותי חם לאורך השנים והיו מתראות, כאשר המנוחה הייתה מגיעה לבית אימה ז"ל, שכן שכנתה של המנוחה ובעלה בנו את ביתם, מתחת לבית הוריה.
165. שכנתה של המנוחה הצהירה כי המנוחה סיפרה לה בשלב מסוים כי היא ומשפחתה עוברים להתגורר בX לצורכי עבודתו של בעלה ובתום התקופה, חזרה המנוחה לארץ עם הילדים והחליטה שלא להישאר בX בעיקר בשל דאגתה לאימה, שהייתה עוד בחיים ובכדי לשמור על רציפות עבודתה ב________.
166. שכנתה של המנוחה הוסיפה כי ידוע לה שלאורך השנים היו המנוחה וז' בקשר שוטף, המנוחה נהגה לעדכן אותו ולבקש את מעורבותו בעניינים שונים שקשורים לילדים וכי יודעת מידיעה אישית כי ז' היה מגיע לארץ מס' פעמים בשנה, ולפחות פעמיים, שכן הייתה פוגשת אותו, עת היה מגיע לבקר את אימה של המנוחה, כאשר באותה הזדמנות, נהג לבקר גם אותה ואת אימה.
167. גם לאחר פטירתה של אימה של המנוחה, טענה שכנתה של המנוחה, המשיכו ז' והמנוחה להגיע ביחד לבקר אותה אולם בתדירות יותר נמוכה.
168. לטענת שכנתה של המנוחה, סיפרה לה המנוחה על דבר מחלתה ועדכנה אותה כי רק בנה ח' יודע על מצבה וכי החליטה שלא לשתף את בנה א' בכך, שכן תיארה אותו כילד מאוד רגיש ופגיע ולא רצתה להדאיגו ללא סיבה. כמו כן, המנוחה סיפרה לה כי בעלה ז' בודק עבורה אפשרות שתקבל טיפול רפואי בגרמניה, טיפול שז' מאוד רצה שתעבור אך ולמרבה הצער, המנוחה נפטרה ולא הספיקה לקבל את הטיפול.
169. באשפוזה האחרון של המנוחה בביה"ח, ביקשה שכנתה של המנוחה מח' להגיע ולבקר את המנוחה אולם ח' טען בפניה כי המנוחה איננה רוצה במבקרים. במהלך עדותה בביהמ"ש, אישרה שכנתה של המנוחה כי התקשרה באותה עת לטלפון של המנוחה וכי מי שענה במקומה היה ח' (עמ' 11 – 13 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
170. לבסוף, ביום שישי האחרון לחייה של המנוחה, אישר ח' לשכנתה של המנוחה ולבעלה להגיע לבקר את המנוחה. הביקור בחדרה של המנוחה, סיפרה שכנתה של המנוחה, היה קצר מאוד (מספר דקות בלבד), היות והמנוחה הייתה מאוד חלשה ולא הייתה מסוגלת לדבר. שכנתה של המנוחה, כך הצהירה, ניגשה למנוחה ושאלה אותה אם ברצונה לומר לה משהו ושמעה ממנה בקושי את המילה "לא".
171. עוד הוסיפה שכנתה של המנוחה כי המנוחה אהבה את שני בניה וניהלה מערכת יחסים קרובה וטובה עם כל אחד מהם.
172. בעדותה בביהמ"ש, נחקרה שכנתה של המנוחה לגבי שיחה שניהל נ' בעלה עם ח', שיחה שהוקלטה ע"י ח' ותמלול שלה הוגש מטעמו לביהמ"ש. במסגרת השיחה, נשמע נ' בעלה מספר לח' על סיטואציה, שבה ז' הגיע לאשתו, שכנתה של המנוחה, ואמר לה כי מעוניין לנשל את ח' מירושתו ואילו אשתו, שכנתה של המנוחה, אמרה לו בתגובה כי איננה מעוניינת לקחת חלק בכך ולהיות מעורבת.
173. בתשובתה, טענה שכנתה של המנוחה כי אכן פנה אליה ז', זמן קצר לאחר פטירתה של המנוחה, וביקש כי תהא עדה לצוואה שלו ועל פי בקשתו, חתמה על צוואתו אולם טענה כי איננה זוכרת מה נאמר לה ע"י ז' והדבר היחיד שזוכרת הוא שהביא לאותה פגישה את צוואתו והיא חתמה עליה (עמ' 64 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
174. לנוכח תשובה זו, נעתרתי לבקשתה של ב"כ המתנגד לחקור את נ', בעלה של שכנתה של המנוחה ולעמת אותו בנוגע לנקודה זו.

חקירתו של נ', בעלה של שכנתה של המנוחה

175. מר נ' נחקר לגבי השיחה שניהל עם ח' ביום 25.7.11, אשר כאמור תומללה והוגשה לביהמ"ש.
176. נ' אישר כי זהו קולו, אשר נשמע בהקלטה, שבה אמר לח' כי אביו הגיע לאשתו שכנתה של המנוחה ואמר לה כי ברצונו לנשל את ח' מכל הירושה (עמ' 66 ש' 7 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16). נ' טען כי איננו זוכר שאמר לח' את הדברים שיוחסו לו ויחד עם זאת, טען כי אם אכן אמר את הדברים, אזי ככל הנראה שהם נכונים.
177. נ' נשאל האם אשתו שכנתה של המנוחה חתמה בסוף על הצוואה של ז' והשיב כי למיטב ידיעתו, אשתו, שכנתה של המנוחה, לא חתמה על הצוואה וגם הוא עצמו לא חתם (עמ' 68 ש' 5 – 12 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
178. מעבר לכך, ציין נ' כי הקשר בינו לבין המנוחה התמצה בכך שהייתה מגיעה אחת לשבוע לבית אימה והיו מתראים אבל אין בידיעתו פרטים לגבי מערכות היחסים במשפחת המנוחה (עמ' 69 ש' 1 – 8 לפרוטוקול מיום 31.1.16).

תצהירו ועדותו של מר י' ו'

179. מר י' ו' (להלן: "י'") הינו גיסו של ז' מנישואיו רבות השנים לאחותו של ז', עד לפטירתה והגיש תצהיר מטעמו של א'.
180. י' הצהיר כי הוא ומשפחתו היו בקשרים טובים עם משפחת ש' ובחקירתו הנגדית אישר כי כאשר היה בשליחות בחו"ל במשך 7 שנים, לא היה קשר עם משפחת ש' אולם כאשר היו בארץ, היה קשר טוב והם חגגו אירועים משפחתיים ביחד והמשפחה אף הקפידה להתכנס, בכל פעם ז' הגיע לארץ (עמ' 17 ש' 12 – 18 לפרוטוקול מיום 18.6.14).
181. יחד עם זאת, הודה י' כי מאז פטירתו של אביהם ז"ל של ז' ואשתו בשנת 2008, הקשר בין המשפחות הלך והצטמצם והפסיקו לעשות חגים משותפים, כפי שנהגו לעשות בעבר (עמ' 18 ש' 9 ואילך לפרוטוקול מיום 18.6.14) וכי הוא באופן אישי, לא היה בקשר עם המנוחה ולא פגש אותה החל משנת 2007, השנה שבה אשתו נפטרה (עמ' 23 ש' 13 – 15 לפרוטוקול מיום 18.6.14).
182. י' הכחיש כי אי פעם שמע על אלימות של ז' כלפי אשתו וילדיו והוסיף כי האלימות היחידה שעליה שמע מאשתו או מאביה של אשתו הייתה אלימות של ח' כלפי המנוחה (עמ' 17 ש' 19 – 23 לפרוטוקול מיום 18.6.14). י' אישר כי לפני שנים רבות, הוא ואשתו הוזעקו לבית משפחת ש' בעקבות ריב גדול שהיה בין ח' לבין המנוחה (עמ' 18 ש' 1 – 8 לפרוטוקול מיום 18.6.14) וכי אף שמע, מספר שנים טרם פטירתה של המנוחה, כי ח' ניסה לדרוס את המנוחה (עמ' 29 ש' 5 – 10 לפרוטוקול מיום 18.6.14).
183. י' הצהיר כי המנוחה חזרה להתגורר בארץ בשנות ה – 80, בעוד שז' נותר להתגורר בX, וזאת לאור געגועיה לאימה. בעדותו, הסביר י' כי לאחר שאימה של המנוחה נפטרה בשנת 1997, נשארה המנוחה להתגורר בארץ ולא הצטרפה לז' בעלה בX הייתה העובדה כי בנתה קריירה בארץ, שהייתה משמעותית עבורה וכי המנוחה וז' בחרו לעצמם מתכונת שונה של חיי נישואין, שבה הם חיים בארצות נפרדות וכל אחד מהם משקיע בקריירה שלו ובעבודתו (עמ' 19 ש' 9 ואילך לפרוטוקול מיום 18.6.14).
184. י' הצהיר כי בהחלטה משותפת, הסכימו המנוחה וז' כי האחרון יוותר להתגורר בX לאור התגמול הכספי שעבודתו שם מניבה למשפחתו. י' העיד כי אמנם לא היה מעורב בחשבונות הבנק של משפחת ש' אולם נהג לשמוע מז' כי מרוויח מאוד טוב בX ועל כן, היה ביכולתו לממן דברים שונים עבור משפחתו לרבות נסיעה של הבנים לפולין, לגרמניה וכו' (עמ' 21 ש' 3 – 11 לפרוטוקול מיום 18.6.14).
185. י' הצהיר והעיד כי שוחח עם ז', שסיפר לו שרצה להיות לצידה של המנוחה בתקופת מחלתה אולם האחרונה רצתה להתמודד עם מחלתה לבד ולא רצתה אף אחד לידה ולכן נותר ז' בX, אולם המשיך להיות בקשר שוטף איתה, ידע על כל הטיפולים שעברה ואף השיגו עבורה את הטיפולים הטובים ביותר (עמ' 21 ש' 12 – 18 לפרוטוקול מיום 18.6.14).
186. י' נשאל כיצד ייתכן שבעל שאוהב ודואג לאשתו, גם אם נותר להתגורר בX, לא דאג להגיע לביקורים תכופים בארץ על מנת לסייע לה והסתפק בביקורים מעטים וקצרים כל כך. יאיר הסביר והעיד כי המנוחה וז' ניהלו חיי נישואין אחרים, שונים ולא הקונבנציונאליים, המוכרים אולם היו ביניהם יחסים של בעל ואישה, ואף לקראת גיל 40 של המנוחה, שקלו היא וז' להביא ילד נוסף לעולם. י' הוסיף כי ייתכן והעובדה שהמשפחה הזו ניהלה חיי משפחה לא סטנדרטיים היא זו שהובילה לכל כך הרבה כעסים ובעיות לא פתורים (עמ' 22 ש' 3 – 11 לפרוטוקול מיום 18.6.14).
187. לגבי מערכת היחסים בין המנוחה לבין ח', העיד י' כי לאורך השנים ועד לשחרורו של ח' מהצבא, שמע הן מאשתו והן מאביהם של אשתו וז' כי היחסים בין המנוחה לבין ח' היו יחסים גרועים וקשים, היו ביניהם מריבות איומות, שהגיעו גם לאלימות פיסית ונסובו גם סביב דרישותיו הכספיות של ח' מהוריו ולבסוף ח' נאלץ לעזוב את הבית, שכן לא היה מסוגל להמשיך ולחיות עם אימו תחת אותה קורת גג (עמ' 24 ש' 12 ואילך ועמ' 25 ש' 1 - 2 לפרוטוקול מיום 18.6.14).
188. לגבי מערכת היחסים בין המנוחה לבין א', העיד י' כי אמנם היו ביניהם ריבים רגילים לגבי הלימודים של א', שכן לא השקיע מספיק אולם מעולם לא שמע כי מערכת היחסים ביניהם הגיעה לפסים אלימים. כמו כן, הוסיף י' כי א' היה הבן שדאגו לו יותר מלח', שכן בעוד שהיה ברור כי ח' שהיה פיקח, יסתדר בחיים, א' היה תמים וחששו לגביו כי יתקשה למצוא מקצוע, להתפרנס ולהיות עצמאי (עמ' 24 ש' 12 – 22 לפרוטוקול מיום 18.6.14).
189. י' הביע שאט נפש מהתנהגותו של ח' בלוויה של המנוחה. ח', העיד י', השתלט על הלוויה, כינה את המנוחה בשם נעוריה ולא רק שלא ציין את שם משפחתה "ש'" אלא גם לא הזכיר את אחיו ואת אביו. מדובר היה במפגן שהותיר טעם רע ולא כיבד את זכרה של המנוחה (עמ' 25 ש' 13 – 22 לפרוטוקול מיום 18.6.14).
190. י' דחה גם את הטענה שלפיה אין בין ח' לבין ז' מערכת יחסים של אב ובן אלא שיש מערכת יחסים ביניהם לא טובה, שנובעת מכך שלשניהם אופי מאוד דומה – אופי קשה ועל כן, מתנגחים ביניהם (עמ' 26 ש' 2 – 9 לפרוטוקול מיום 18.6.14). י' אישר כי לז' מאוד קשה לקבל את הנטיות המיניות של בנו ח' אבל, הוסיף י', הוא סבור שז' לבסוף ולאחרונה קיבל זאת (עמ' 26 ש' 10 – 23 לפרוטוקול מיום 18.6.14).

תצהירה ועדותה של הגב' מ' ט' ש'

191. הגב' מ' ט' ש' (להלן: "מ'") הינה אשתו של א', בנה של המנוחה והגישה את תצהירה, כתצהיר הזמה של תצהירה ועדותה של חברתה של המנוחה.
192. מ' העידה כי מתגוררת ביחד עם בעלה א' בבית ברח' _______, הבית המשותף למנוחה ולז', כי היא וא' מצויים בקשר שוטף עם ז' וכי אינם משלמים עבור מגוריהם בבית שכה"ד וכי ז' לא ציין בפניהם מועד, שבו עליהם לעזוב את הבית (עמ' 46 ש' 10 – 20 לפרוטוקול מיום 21.4.16).
193. מ' העידה כי עברה להתגורר בבית ברח' ______, כחצי שנה טרם פטירתה של המנוחה והצהירה כי בעקבות המגורים המשותפים תחת קורת גג אחת, נרקמו בינה לבין המנוחה יחסים קרובים וטובים. כמו כן, מ' העידה כי בתקופת מגוריה בבית ועד לפטירתה של המנוחה, פגשה את ז' פעמיים (עמ' 47 ש' 16 – ועד עמ' 48 ש' 1- 3 לפרוטוקול מיום 21.4.16) וכי בביקוריו, התגורר ז' וישן עם המנוחה באותו חדר, אכל איתם ביחד ארוחות סביב שולחן האוכל וניהלו חיי משפחה רגילה (עמ' 48 ש' 4 – 22 ועמ' 49 ש' 10 – 13 לפרוטוקול מיום 21.4.16).
194. מ' הצהירה כי המנוחה הייתה מתרגשת לקראת ביקוריו של ז' ודאגה לטפח את הבית והגינה לכבודו ולקראת יום הולדתו, הלכה ביחד עם א' והמנוחה לקנות לז' מתנה בקניון ואף הלכו לחגוג במסעדה, שאליה הזמינה המנוחה מקומות מראש. כמו כן, זכור לה אף השעון שהביא ז' במתנה למנוחה.
195. מ' העידה כי אמנם ז' לא היה נוכח לצידה של המנוחה, בעת מאבקה במחלת הסרטן אולם לטענתה ובמהלך מגוריה בבית משפחת ש', נחשפה לשיחות יומיומיות עם ז' בנוגע למחלה של המנוחה, להתקדמות שלה, ואף בירר עבורה על טיפולים (עמ' 50 ש' 3 – 15 ועמ' 51 ש' 3 – 8 לפרוטוקול מיום 21.4.16).
196. לגבי מערכת היחסים בין ח' לבין המנוחה, העידה מ' כי ח' כמעט ולא היה נוכח בבית וכי ראתה אותו בבית פעמיים בלבד (עמ' 58 ש' 14 – 21 לפרוטוקול מיום 21.4.16) והוסיפה כי משיחות שהתנהלו בין המנוחה לבין א', שיחות שהייתה עדה להן, למדה כי ח' התרחק מבני משפחתו אולם ציינה כי לא שמעה זאת מהמנוחה ישירות (עמ' 52 ש' 5 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.169.
197. מ' העידה כי מעולם לא שמעה מהמנוחה על חברתה של המנוחה ומעולם לא ראתה אותה בבית. בעדותה, מ' הסבירה כי אמנם לא הייתה צמודה למנוחה 24/7 וכי עבדה באותה תקופה, אולם המנוחה נהגה לספר לה על חברות שעימן שוחחה או נפגשה ואת השם של חברתה של המנוחה - מעולם לא שמעה ואף מעולם לא ראתה (עמ' 55 ש' 14 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.16). כמו כן, העידה מ' כי למיטב ידיעתה, באשפוז האחרון של המנוחה בביה"ח, לא ביקרה אותה חברתה של המנוחה (עמ' 60 ש' 15 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.16).
198. כמו כן, נחקרה מ' לגבי הצהרתה כאילו המנוחה הסתירה תחילה מא' ומז' את דבר מחלתה לאחר שח' שכנע אותה שלא לספר והשיבה כי בניגוד לאמור בתצהירה, איננה יכולה לומר בוודאות כי הייתה זו יוזמה של ח' להסתיר את דבר המחלה מא' ומז'. עוד הוסיפה מ' כי המנוחה הביעה פעמים רבות את צערה על כך שהסתירה מא' את דבר מחלתה והיה עליה לשתף אותו בכך קודם לכן אולם סברה כי תצליח להתגבר על המחלה ולא רצתה לפגוע בא' ולהקשות עליו (עמ' 57 ש' 16 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.16).
199. מ' הרחיבה בתצהירה על מצבה הגופני הקשה של המנוחה, שהלך והתדרדר בחודש פברואר 2011. המנוחה, כך הצהירה מ', בקושי הייתה מסוגלת לצאת מהמיטה מרוב כאבים, כמעט ולא אכלה והייתה כל כך חלשה שהתקשתה, באחת מהפעמים שחזרה מטיפול בביה"ח, לצאת מהאוטו ולהיכנס לבית. לאחר שח' לא ענה לשיחתו, נאלץ א' לקרוא לאחד מחבריו בכדי שיסייע לו להרים את המנוחה לחדרה.
200. בנוסף, ציינה מ' כי היא וא' תכננו לעבור לדירה משלהם אולם נותרו להתגורר ביחד עם המנוחה בביתה לאור בקשתה המפורשת. מ' הוסיפה כי בניגוד לבקשתה של המנוחה ובחודש האחרון לחייה, הגיע ח' ליחידת הדיור שבה התגוררו היא וא' ודרש מהם בצעקות לעזוב מיד את הבית בטענה שהם מפריעים ומציקים למנוחה.
201. כמו כן, ציינה מ' כי ח' תפס את הפיקוד על המנוחה, כאשר אושפזה בביה"ח – אשפוז שממנו לא חזרה. מ' העידה כי בעוד שא', ז', השופטת בדימוס ט' וכמובן ח', נכנסו ויצאו לחדרה של המנוחה כרצונם, אסר ח' עליה ועל יתר החברים להיכנס לחדרה של המנוחה (עמ' 59 ש' 12 ואילך ועמ' 64 ש' 1 – 4 לפרוטוקול מיום 21.4.16).
202. בחקירתה החוזרת, העידה מ' כי בחצי השנה שבה התגוררה ביחד עם בן זוגה א', בבית עם המנוחה, נהג א', מדי לילה, לעלות לחדרה של המנוחה, ללוות אותה ולסייע לה אחרי הטיפולים הקשים שעברה וסבלה בגינם מבחילות, הקאות וכו'. מ' סיפרה כי הייתה זו תקופה קשה ביותר וכי א' היה במשבר נפשי לנוכח מצבה של אימו (עמ' 62 ש' 1 – 17 לפרוטוקול מיום 21.4.16).

              עדויות מבקש הקיום ועדיו

תצהירו ועדותו של ח' ש'

203. בתצהירו, חזר ח' על טענותיו בכתב ההתנגדות – הן לעניין היותו מושא גאוותה ואהוב ליבה של המנוחה והן לעניין היחסים המשפחתיים הקשים – הטענה כי הוריו היו פרודים ונותרו נשואים אך ורק על הנייר, אלימותו הקשה של אביו כלפיו וכלפי אימו וכן כי אביו מתכחש לו ומתנכר לו היות ואיננו מסוגל לקבל את עובדת היותו הומוסקסואל.
204. על רקע יחסים משפחתיים אלה, יש להבין, טוען ח', את הגיונה של הצוואה ואת העובדה כי אימו לקחה על עצמה משימה חשובה אחרונה טרם פטירתה והינה לדאוג לו, ביודעה כי אביו – ידאג אך ורק לבנם א'.
205. בתצהירו, מרחיב ומפרט ח' על הקשר החם והקרוב שהיה בינו לבין אימו, מציין כי הייתה ביניהם מעין שותפות גורל בהיותם קורבנות האלימות של אביו ז' ומסביר כי המכתבים שצורפו לתצהירו של ז' ובהם מלינה המנוחה עליו הינם מכתבים משנות ה – 90, שבהם היה ילד מתבגר וכי אין ביכולתם להשליך על מערכת היחסים בינו – הבוגר לבין אימו, שנים לאחר מכן. ח' ממשיך ומציין כי המנוחה שימשה עבורו עוגן רגשי ומקור לתמיכה וסיוע, כי נהגו לשתף אחד את השנייה בכל פרט חשוב בחייהם וכי הוא היה מי שליווה את אימו והתייצב לצידה לכל אורך תקופת מחלתה.
206. לעומת זאת, טוען ח' כי אין לו ספק כי המנוחה אהבה את אחיו א' אולם לא רוותה נחת ממנו, שכן לא לקח אחריות על חיו והוסיף כי המגורים המשותפים של א' עם המנוחה יצרו חיכוכים רבים ביניהם, שאף הובילו לגילויי אלימות של א' כלפי המנוחה.
207. כמו כן, מקדיש ח' חלק ניכר מתצהירו ליחס הקשה והאלים שהיה מנת חלקו מצד אביו, שסירב לקבל את נטיותיו המיניות ובחר להתכחש לו. ח' טוען כי נאלץ לעזוב את בית המשפחה לאחר שאביו הורה על סילוקו, שולל כמעט כל טענה על תמיכה כלכלית של אביו בו (למעט תשלום חלקי וקצוב בזמן עבור שכ"ד בתקופת לימודיו ומגוריו ב______) ואף טוען כי בגין אלימותו של אביו, נאלץ לפנות לבית חולים לשם קבלת טיפול רפואי.
208. בניגוד לתיאוריו "המשתפכים" של ז', טוען ח', בפועל הוריו חיו כ"פרודים" לכל דבר ועניין במשך 20 שנים ועובדה זו הייתה ידועה לכל המקורבים למשפחה ולמנוחה. ח' מבטל את התצהירים שהגישו עדים מטעמו של א' בטענה כי מסרו פרטים לא מדויקים ואף שגויים (למשל, המועד שבו עזב ז' את הארץ, תכיפות ביקוריו של ז' בארץ, המועד שבו עזבה אימה של המנוחה את ביתה ועברה להתגורר בבית אבות, דבר ששולל את הטענות על ביקורים של ז' אותה בביתה במהלך השנים ועוד), המעידים על כך שלא היו בקשרי קרבה הדוקים עם המנוחה וכי מטעמי בושה, הסתירה המנוחה ממכריה את האמת לגבי נישואיה והאלימות שסבלה.
209. בתצהירו, דוחה ח' את כל העילות לפסילת צוואתה של המנוחה, כפי שהועלו ע"י א' וחוזר על טענותיו בכתב התשובה להתנגדות, כאמור לעיל, בנוגע לכך שהמנוחה הייתה כשירה וצלולה בעת עריכת הצוואה, דוחה טענות על טעויות בצוואה והשפעה בלתי הוגנת, מכחיש כי היה מעורב בעריכת הצוואה.
210. לטענתו, המנוחה הייתה כשירה וצלולה בעת עריכת הצוואה וברשותו שתי חוות דעת רפואיות – הן של הפסיכיאטרית ד"ר ב' א', אשר בדקה את המנוחה יום לאחר עריכת הצוואה והן של ד"ר _____ – רופאה במחלקה בה הייתה מאושפזת המנוחה, אשר מאשרות את כשירותה של המנוחה בזמן אמת – יום 16.3.11, יום לאחר עריכת הצוואה.

עדותה של השופטת בדימוס ט'

211. עדותה של השופטת בדימוס ט' נשמעה בהתאם לפרוצדורה המקובלת במקרים שכאלה.
212. השופטת בדימוס ט' הינה אלמנתו של אחיה ז"ל של המנוחה והיכרותה עם המנוחה הייתה רבת שנים, עוד כאשר הייתה המנוחה בחורה צעירה בת 11 או 12 שנה (עמ' 85 ש' 18 – 24).
213. על פי עדותה, מערכת היחסים בינה לבין המנוחה הייתה מצוינת והיא אף הלכה לעיתים, במקום הוריה של המנוחה, לאספות הורים בבית ספרה של המנוחה. כך גם, היה קשר קרוב וחם בין המנוחה לבין אחיה ז"ל, כאשר המנוחה נהגה לשתף את אחיה וכן גם אותה, בכל נושא ובכל בעיה לרבות גם במצבים של בעיות בזוגיות עם בעלה, ז' (עמ' 86 ש' 5 – 15 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
214. השופטת בדימוס ט' העידה כי ז' נהג הן במנוחה והן בבן ח' באלימות מילולית ופיסית קשה. כלפי הבן א', אלימותו של ז' הייתה מילולית בלבד. המנוחה, כך טענה השופטת בדימוס ט', הייתה מתקשרת בעצמה ו/או ביקשה מהבן ח' כי יתקשר אל אחיה ש', על מנת שיגיע לביתם וירגיע את ז'. היות וח' נהג להתערב וניסה להגן על המנוחה, סבל הוא מיחס קשה מאוד של אביו (עמ' 87 ש' 6 – 16 לפרוטוקול מיום 31.1.16). העדה הודתה כי לא ראתה במו עיניה את ז' נוהג באלימות כלפי המנוחה אולם כאשר המנוחה התקשרה לאחיה ש', בעלה של השופטת בדימוס ט', וביקשה כי יבוא לעזור לה, שמעה את המנוחה צועקת: "הוא מכה אותי" (עמ' 98 ש' 11 – 20 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
215. השופטת בדימוס ט' סיפרה על מקרה בו ז' נתן לח' בוקס וכתוצאה מכך, שבר לח' את האף. לטענתה, לאחר שח' קיבל טיפול בביה"ח _______, הביאה המנוחה את ח' אליה הביתה וכך גם עשתה במקרים נוספים שבהם ז' היה אלים כלפי ח'. המנוחה, טענה השופטת בדימוס ט', מאוד סבלה מהיחס הקשה והאלים של ז' כנגד ח' והיו פעמים שאף רצתה להגיש נגדו תלונה במשטרה אולם אחיה ז"ל של המנוחה עצר בעדם, שכן הדבר לא היה נהוג ומבייש באותה תקופה. המנוחה עצמה לא הייתה מסוגלת לסייע לח' מאחר וגם היא הייתה נתונה תחת אלימות מילולית ופיסית מצד ז', שהטיל עליה אימה (עמ' 88 ש' 4 – 11 ועמ' 96 ש' 11 – 23 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
216. בשנת 1992 לערך, ז' החליט לעזוב את הארץ ולעבור להתגורר בX משיקולים מקצועיים וכדי לקדם את הקריירה שלו. מאז, חיו ז' והמנוחה בנפרד והיו למעשה פרודים – עובדה שהייתה ידועה לכל. גם מבחינה כלכלית, נתקלה המנוחה בקשיים, שכן בעלה ז' היה קשה בענייני כספים ולא תמך במשפחתו ועל כן, המנוחה עבדה ללא הפסקה ב_______ והיא נאלצה לכלכל את ילדיה לבדה, דבר שהצריך ממנה לחיות בצמצום ותחת תקציב מחושב (עמ' 88 ש' 16 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
217. היות ולטענת השופטת בדימוס ט', מערכת היחסים בין ח' לבין ז' הייתה מתוחה וקשה מאוד, גם על רקע הנטיות המיניות של ח', סירב ז' לסייע לו כלכלית והיא זו שרכשה עבור ח' ציוד בסיסי לדירתו ב______, שאליה עבר לצורך לימודיו ב_______ (עמ' 90 ש' 1 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16). אמנם מערכת היחסים בין א' לאביו הייתה רגועה יותר אולם, גם א', נהג לפנות אליה בכל פעם שהזדקק לעזרה, אפילו בארגון חתונתו שנקלעה לקשיים, ולא לאביו (עמ' 93 ש' 3 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
218. ז' והמנוחה, ציינה השופטת בדימוס ט', היו פרודים, ללא ספק. אמת שז' נהג להגיע לארץ לביקורים והתגורר במהלכם בבית המשותף לו ולמנוחה אולם המנוחה פחדה מאוד מז' ועובר לביקוריו, החביאה ניירות ומסמכים ממנו, בביתה של השופטת בדימוס ט' (עמ' 90 ש' 20 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16). ביקוריו של ז' בארץ, טוענת השופטת בדימוס ט', היו בעיקר בשביל לפגוש את אביו, שהתאלמן מאימו וכאשר הגיע ז', כל בני הבית לרבות המנוחה הלכו על קצות האצבעות סביבו. גם לאירועים המשפחתיים הוא הגיע, כאשר היה בארץ, מבלי שהוזמן אולם המנוחה חששה לעמוד על שלה מולו ולמנוע את הגעתו (עמ' 93 ש' 17 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
219. המנוחה, מוסיפה השופטת בדימוס ט', ידעה שלז' יש את חייו הנפרדים בX ואילו עליה לדאוג לעצמה, להישרדותה, כאן בארץ (עמ' 92 ש' 12 – 18).
220. גם כאשר חלתה המנוחה, ציינה השופטת בדימוס ט', היא בשום פנים ואופן לא רצתה שז' יידע על מחלתה ועל כן, נמנעה גם מלספר לבנה א' על דבר מחלתה, שכן חששה כי ישתף בכך את אביו (עמ' 91 ש' 15 ואילך). רק כאשר שמעה על תרופה חדשה ניסיונית בX, עדכנה את ז' במחלתה, בכדי שיבדוק עבורה את העניין (עמ' 92 ש' 1 – 11 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
221. המנוחה, עמדה על כך השופטת בדימוס ט', אהבה מאוד את שני בניה ודאגה לשניהם. יחד עם זאת, היא ראתה כי א' זוכה להגנה ודאגה מצידו של אביו, בניגוד לח', שאיננו. קל וחומר, לאחר יציאתו הגלויה מהארון (עמ' 97 ש' 1 – 10 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
222. בעניין הצוואה, טענה השופטת בדימוס ט' כי המנוחה לא שיתפה אותה ולא סיפרה לה כי ערכה צוואה (עמ' 97 ש' 11 – 19 ועמ' 112 ש' 10 – 19 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
223. במהלך חקירתה ע"י ב"כ המתנגד, טענה השופטת בדימוס ט' כי עיקר הקשר בינה לבין המנוחה התנהל באמצעות שיחות טלפון בתדירות של לפחות פעם או פעמיים בשבועיים וזאת בניגוד לפגישות וביקורים פנים מול פנים (עמ' 98 ש' 21 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
224. השופטת בדימוס ט' נחקרה והשיבה כי לא שמעה על מערכת יחסים בעייתית בין המנוחה לבין ח' וכי שמעה וידעה כי הן ח' והן א', בגיל ההתבגרות, נקלעו לריבים אחד עם השני ועם המנוחה ודיברו אליה בצורה חצופה. אולם, מדובר במריבות רגילות וסטנדרטיות, אשר מתרחשות עם ילדים מתבגרים בכל הבתים (עמ' 100 ש' 6 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).

תצהירה ועדותה של חברתה של המנוחה

225. חברתה של המנוחה העידה כי הייתה חברה טובה של המנוחה וכי ניהלה איתה קשר טלפוני רציף וקבוע, למרות שביקרה אותה פעם אחת בלבד בביה"ח, עת הייתה המנוחה מאושפזת (עמ' 55 ש' 14 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
226. חברתה של המנוחה הסבירה כי הכירה את המנוחה, לאחר שסייעה לה בטיפול בדוחות חנייה, שקיבל ח' וכי הן התקרבו, כך שהמנוחה פנתה אליה גם בהמשך, בשתי פעמים, שבהן השתולל א', בנה של המנוחה, בחצר הבית וחברתה של המנוחה הגיעה בכדי לסייע (עמ' 54 ש' 18 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
227. חברתה של המנוחה הצהירה כי המנוחה סיפרה לה שאין שום קשר בינה לבין בעלה ז' וכי היא מעדכנת אותו בענייני הילדים בלבד. בנוסף, טענה חברתה של המנוחה כי היה ברור שהמנוחה וז' אינם חיים כבני זוג ואינם מקיימים חיים של בעל ואישה ואפילו את הבית שהיה מוזנח, נמנעה המנוחה מלשפץ, שכן הדבר היה כרוך בדיאלוג עם ז', שרצתה להימנע ממנו.
228. בחקירתה הנגדית, נשאלה חברתה של המנוחה האם ידעה כי המנוחה וז' ניהלו עשרות, אם לא מאות, שיחות דרך הסקייפ, שבהן עדכנה אותו המנוחה על מחלתה וכו', והשיבה בשלילה (עמ' 57 ש' 21 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
229. כמו כן, נשאלה חברתה של המנוחה האם ידעה על אלימות של ח' כלפי המנוחה אולם זו השיבה בשלילה וטענה כי המנוחה לא עדכנה אותה לגבי דברים שקרו, ככל שקרו, טרם תקופת החברות ביניהן (עמ' 58 ש' 3 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
230. חברתה של המנוחה העידה כי המנוחה, שיתפה אותה בכך שלבנה א', יש מי שדואג – אביו ז' ואילו לח' – אין ולכן, כך אמרה לה המנוחה, אני אדאג לח' וז' ידאג לא' (עמ' 59 ש' 17 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
231. בהמשך לכך, העידה חברתה של המנוחה, סיפרה לה המנוחה כי "אני עושה צוואה" ולאחר מכן, אף עדכנה אותה המנוחה כי עשתה צוואה (עמ' 61 ש' 4 – 18 לפרוטוקול מיום 14.2.16).
232. חברתה של המנוחה נחקרה לגבי הזמנים, שבהם שמעה מהמנוחה את האמירות הללו לגבי עריכת צוואה והשיבה כי לכל אורך השנים, אמרה לה המנוחה כי בכוונתה לעשות צוואה לרבות כאשר ביקרה את המנוחה בביה"ח, 7 חודשים לפני פטירתה אולם חברתה של המנוחה לא זכרה מתי דיברה עם המנוחה, לאחר שהאחרונה אמרה לה כי ערכה את צוואתה (עמ' 62 ש' 3 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
233. חברתה של המנוחה נחקרה לגבי עדותה בביה"ד האזורי לעבודה וכן לגבי פסק הדין שניתן בהליך זה. לטענתה, קביעתו של ביה"ד האזורי לעבודה שלפיה עדותה לא מהימנה עשתה לה עוול (עמ' 53 ש' 12 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
234. ברצוני להתעכב על עניין זה לנוכח האמור בסע' 3 בעמ' 6 לפסק הדין של בית הדין לעבודה, שלפיו לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך חלק מעדויותיהן של עדותיו של ח', לרבות חברתה של המנוחה:

"למרות שברור שהעדות שוחחו על מערכת היחסים בין המנוחה לתובע בחרו העדות: ____, _____ ו_______ להכחיש זאת. עד אשר בוחר שלא לומר את האמת בעדותו, לא ניתן להסתמך על העובדות המוצהרות על ידו..."

235. אמנם חברתה של המנוחה טענה במסגרת עדותה בפניי כי עת המתינה מחוץ לאולם בית הדין לעבודה, לא שוחחה עם יתר העדות על המנוחה וז' והתעקשה כי בניגוד לעדותה של אחת מהשכנות, הגב' _______, בפני בית הדין לעבודה, השיח ביניהן היה אך ורק על ח' (עמ' 54 ש' 5 לפרוטוקול מיום 14.2.16).
236. לא השתכנעתי מטענותיה של חברתה של המנוחה וסמוכה ובטוחה אני כי ביה"ד, לא קבע בנקל את שקבע לגבי אמינותן של העדות. כמו כן, בעדותה בפניי, התרשמתי כי חברתה של המנוחה ניסתה להסתיר מידע ולכן סירבה להשיב לשאלת ב"כ המתנגד כיצד הגיעה לדיון בבית המשפט. רק לאחר שהוריתי לה לענות, השיבה חברתה של המנוחה כי הגיעה עם ח' (עמ' 60 ש' 10 – 17 לפרוטוקול מיום 14.2.16).
237. גם באשר לשאלות בעניין המועדים שבהם אמרה לה המנוחה, שבכוונתה לערוך צוואה וכי ערכה צוואה, תשובותיה של חברתה של המנוחה לא שכנעו לגבי דיוקן.
238. כידוע, המנוחה ערכה את הצוואה ביום 15.3.11 ו – 5 ימים לאחר מכן, נפטרה. קשה לי לקבל את טענתה של חברתה של המנוחה כי "איננה זוכרת" מתי המנוחה אמרה לה כביכול כי ערכה צוואה קל וחומר כאשר השיחה הנ"ל הייתה יכולה להתקיים ימים ספורים בלבד טרם פטירתה של המנוחה. סבורה אני כי אילו אכן המנוחה הייתה אומרת לחברתה של המנוחה כי ערכה צוואה, באותם ימים ספורים עובר לפטירתה, אזי מצופה היה שתזכור פרט כה חשוב וכה רגיש, שנאמר לה, סמוך לפטירת המנוחה. קל וחומר, כאשר חברתה של המנוחה, וכך הצהירה, ידעה היטב לצטט משפטים מפורשים שאמרה לה המנוחה, בלשונה, בעניינים שונים, במהלך כל שנות היכרותן.
239. לאור כל האמור לעיל, מצאתי לייחס משקל נמוך, אם בכלל, להצהרותיה ועדותה של חברתה של המנוחה.

עדותה של הגב' מ' ו'

240. הגב' מ' ו' (להלן: "האחיינית") הינה אחייניתו של ז', הבת של אחותו ז"ל ושל י', אשר הגיש תצהיר מטעמו של א'. האחיינית הוזמנה למתן עדות ע"י ב"כ מבקש קיום הצוואה וזאת בעניין הדברים, שנאמרו מטעמה בשיחה שניהלה עם ח', אשר הוקלטה ותומללה על ידו.
241. האחיינית חזרה ואמרה במהלך עדותה, באופן עקבי, כי כמעט ואין קשר בינה לבין משפחת ש' (עמ' 78 ש' 17 – 19) וכי כל עוד אימה ז"ל הייתה בחיים, נהגה אימה לשוחח עם אחיה ז' לעיתים תכופות אולם ולאור העובדה שז' התגורר בחו"ל, מעטות הפעמים, שבהן פגשה את ז' ואת הילדים. לאחר פטירתה של אימה ז"ל בשנת 2007, הקשר אף הלך והתרחק (עמ' 79 ש' 21 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16). האחיינית הוסיפה כי לא דיברה לא עם ז' ולא עם א' והם אף לא פגשו מעולם את שני ילדיה (עמ' 74 ש' 20 – 24 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
242. כמו כן, טענה האחיינית כי כל המידע שיש בידה הינו בגדר רכילות ושמועות, שכן איננה קשורה למשפחה זו (עמ' 81 ש' 8 – 11 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
243. האחיינית אישרה כי אמרה את הדברים המיוחסים לה בהקלטה אולם התכחשה לאמיתות תוכנם. לשיטתה, לא פגשה את ח' זמן רב טרם השיחה ובשביל ליצור עימו חיבור ולהתחבב עליו, במחשבה כי הדבר יסייע לה להשכין שלום בינו לבין א', אמרה את שאמרה (עמ' 71 ש' 12 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
244. האחיינית הכחישה כי אי פעם ז' שוחח עימה בענייני ירושה וטענה כי ייתכן והיא באמת חשבה, באותו מועד, כי ז' ינשל את ח' מכל עיזבונו מאחר וידעה כי ז' איננו מקבל את הנטיות המיניות של בנו ח' אולם איננה יכולה לומר זו בביטחון (עמ' 78 ש' 24 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
245. לגבי מערכת היחסים בין המנוחה לבין ז', העידה האחיינית כי כאשר אמרה בשיחתה עם ח', כי "כולם ידעו שהם פרודים" התכוונה לכך שהמנוחה וז' לא חיו ביחד, שכן ז' התגורר בX והמנוחה – בארץ (עמ' 77 ש' 3 – 18 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
246. האחיינית נשאלה והשיבה לגבי המשפט שאמרה בשיחתה עם ח' "לז' הייתה אישה, כאילו היה סטודנטית שלא זוכרת שמעתי מ______ או ממישהו שהיה יוצא עם סטודנטית ועוד סטודנטית" כי אכן שמעה פעם כי לז' היה קשר עם סטודנטית אולם לא ידעה לומר מעבר לכך פרטים נוספים (עמ' 77 ש' 21 – 24 ועמ' 78 ש' 1 - 11 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
247. כמו כן, נחקרה האחיינית על אודות ידיעותיה לגבי מערכת היחסים בין המנוחה לבין ח'. גם בעניין זה, טענה האחיינית כי היו במשפחה סיפורים על אלימות של ח' כלפי אימו וכי אחד מהסיפורים היה כי ח' ניסה לדרוס את אימו ברכבו (עמ' 82 ש' 21 ואילך לפרוטוקול מיום 31.1.16).
248. בהקשרה של עדה זו, אציין כי ב"כ המבקש הטיחה בעדה כי עולה מתשובותיה, שקיבלה הנחיות עובר לעדותה.
249. בתגובה לטענה זו, טען ב"כ המתנגד כי הוא מוכן שהעדה תעבור בדיקת פוליגרף, אשר תבחן האם אכן העדה קיבלה הנחיות. העדה עצמה נתנה גם היא את הסכמתה המידית לעבור בדיקת פוליגרף.
250. בהתאם לאמור, הצעתי כי העדה אכן תעבור בדיקת פוליגרף, בכפוף לכך שח' יפקיד סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט על מנת להבטיח את הוצאות העדה, ככל שיתברר כי עברה את בדיקת הפוליגרף בהצלחה. אולם, ח' סירב להצעת ביהמ"ש ובאת כוחו חזרה בה מאמירתה (עמ' 75 – 77 לפרוטוקול מיום 31.1.16).
251. לאור האמור לעיל, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מאמינותה ומכנותה של העדה והנני סבורה כי גם אם גרסתה בעדותה איננה תואמת את האמור בשיחתה עם ח', הדבר נובע מכך, כפי שהעידה האחיינית, כי בשיחתה עם ח', רצתה "להתחבב" עליו ולרכוש את אמונו ועל כן, אמרה לו "מה שחשבה שרוצה לשמוע".
252. כמו כן, הובהר לי כי ידיעותיה של האחיינית בנוגע למשפחת ש' והיחסים בין בני המשפחה הינן מועטות, מבוססות בעיקר על שמועות וכי אין ברשותה מידע רלוונטי ואמין, שעשוי לסייע בהכרעה בסוגיות שבמחלוקת.

סיכום עדויות לגבי המערכת המשפחתית של משפחת ש'

253. לסיכום עדויות אלה, אציין כי שוכנעתי, כמו ברוב המקרים, כי האמת איננה נמצאת כולה בצד אחד. מצאתי כי הקשרים בין ז' לבין המנוחה ידעו עלויות ומורדות אולם היו הרבה יותר מורכבים, ממה שבחר ח' לצייר בעדותו ועדות עדיו.
254. אין ספק כי בני הזוג חיו בפירוד שנים רבות, אך מבחינתם ראו את עצמם כנשואים לכל דבר, והמכתבים שצורפו על ידי ז', העדויות שנשמעו, העובדה כי בכל ביקוריו בארץ, ללא יוצא מן הכלל, התגורר ז' בבית המשפחה, ביחד עם המנוחה ואף פקדו יחדיו אירועים משפחתיים וכו', מעידים על קשר זוגי שבין בני הזוג, שאין מתפקידו של בית המשפט לתמצת.
255. חיזוק לקביעה זו ניתן לקבל מהכרעתו של בית הדין לעבודה, אשר קיבל את תביעתו של ז', דחה את טענותיהם של קרן הפנסיה ושל ח' וקבע כי יש להכיר בז' כבעלה של המנוחה בכל הקשור לזכויותיה.
256. ניתן לתמצת את התרשמותו של ביה"ד לעבודה לעניין מערכת היחסים בין המנוחה לבין ז' כאמור בסע' 53 בעמ' 19 לפסק דינו:

"אמנם מערכת היחסים בין ז' למנוחה לא הייתה מערכת יחסים זוגית רגילה.... אולם בצורת החיים דימינו קיימים סגנונות שונים של חיי זוגיות שנשמרת באמצעות הטכנולוגיה, המאפשרת קיום קשר יום יומי לרבות קשר ויזואלי".

257. כפי שאני מקבלת את תיאוריה של השופטת בדימוס ט' לגבי התנהגותו של ז' כלפי ח' בילדותו מנקודת מבטו של ח' ושל דודתו, לא אוכל להתעלם מהמכתבים שצירף ז' ומתיאוריהם של שכנתה של המנוחה ובעלה וכן של י' בדבר אלימותו של ח' כלפי אמו וחששה מפניו.
258. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר אהבתה של המנוחה לא', ועדותה של מ' – אשתו של א' בנוסף לעדותו של א' עצמו, לגבי התמיכה של א' באמו, בזמן מחלתה, הייתה אמינה בעיניי.
259. מכאן, שעל בית המשפט לבחון היטב את הצעדים אשר הביאו לעריכת הצוואה, המנשלת לא רק את ז' אלא גם את א'.
260. לפיכך, אעבור לדון בנסיבות עריכת הצוואה.

חקירת עוה"ד א' – עורך הצוואה

261. עוה"ד א' הוזמן לחקירה על נסיבות עריכת הצוואה, והעיד כי פנה אליו צ' בן דודו, אשר שאל אותו האם יכול להגיע ולערוך צוואה למישהי, שמאושפזת בבית חולים ומצבה הגופני איננו טוב.
262. עוה"ד א' ציין כי לא הייתה לו היכרות מוקדמת – לא עם המנוחה ולא עם אף אחד מהבנים. עוה"ד א' העיד כי הגיע לבית החולים תל השומר ונפגש עם המנוחה פעמיים. בפגישה הראשונה, שוחח עימה, לבד וקיבל ממנה את הפרטים. במהלך הפגישה, ערך עוה"ד א' תרשומת, שהוגשה לביהמ"ש, שבמסגרתה ציין כל מי נקודות, שיעזרו לו, במידה וייקרא להעיד בביהמ"ש, על מנת להוכיח את צלילותה (עמ' 5 ש' 8 – 13 לפרוטוקול מיום 14.2.16).
263. כחלק מאותן "נקודות" שאזכר עוה"ד א', היו העובדה כי המנוחה ציינה את המיטלטלין, את הרכבים ואף אמרה לגביהם כי "אתם קוראים לזה ניידי" ואף מסרה את מספר תעודת הזהות שלה. עוה"ד א' התרשם, כך העיד, כי מדובר באישה, שלמרות שמצבה הגופני היה בכי רע, היא בהחלט צלולה ושידרה נחישות ורצון ברור (עמ' 5 ש' 14 – 24 ועמ' 8 ש' 18 – 24 לפרוטוקול מיום 14.2.16 וכן עמ' 22 ש' 22 ואילך לפרוטוקול מיום 25.2.16), למרות שלא שוחח עם אף אחד מהצוות הרפואי שטיפל במנוחה בכדי לברר את מצבה וכשירותה (עמ' 25 ש' 18 – 24 לפרוטוקול מיום 25.2.16).
264. נקודה נוספת שהתעכב עליה עוה"ד א', הינה שיחת הטלפון, שניהלה המנוחה עם בנה א', במהלך הפגישה הראשונה ביניהם. שיחה זו, טען עוה"ד א', נרשמה על ידו באותה תרשומת, שכן לא רק שמוכיחה את צלילותה של המנוחה אלא גם את ההכרה בכך של הצד השני, שאפשר לנהל עימה שיחה עניינית (עמ' 6 ש' 4 – 10).
265. עוה"ד א' העיד כי בסיומה של הפגישה הראשונה עם המנוחה, נסע עם בן דודו צ', שהינו העד השני לצוואה, למשרדו של בן דודו בתל אביב. שם, ערך עוה"ד א' את הצוואה, בהתאם לשיחה שניהל עם המנוחה, הדפיס אותה וחזר ביחד עם בן דודו לבית החולים, לחדרה של המנוחה, שאליו נכנסו רק שניהם. במהלך פגישה זו, ווידא עם המנוחה כי הכתוב בצוואה משקף את רצונה, המנוחה חתמה על הצוואה ושילמה לו את שכרו – סך של 5,000 ₪ במזומן (עמ' 6 ש' 11 – 18 לפרוטוקול מיום 14.2.16).
266. עוה"ד א' נשאל לגבי התרשומת שערך במסגרת הפגישה הראשונה שקיים עם המנוחה, שבה ציין כי כאשר שאל את המנוחה מדוע את מורישה את כל רכושך רק לבן ח' ולא לבן א', השיבה המנוחה, את מה שכתב לעצמו בתרשומת, כי "הבן ח' סבל כל החיים מאבא שלו. אבא שלו היכה אותו והרביץ לו. היא רוצה להחזיר לו את החיים ואת החיוך על הפנים." (עמ' 6 ש' 19 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
267. כמו כן, ציין עוה"ד א', כי שאל את המנוחה על מצב שבו תזדקק לאפוטרופוס. המנוחה השיבה לו כי לא חשבה על כך ולא החליטה אולם ידעה להגיד שאיננה מעוניינת כי בעלה ו/או בנה א' יהיו אפוטרופוסים שלה (עמ' 8 ש' 6 – 17 לפרוטוקול מיום 14.2.16) ואף לא אמרה "אני רוצה את ח'" (עמ' 24 ש' 11 – 13 לפרוטוקול מיום 25.2.16).
268. עוה"ד א' ציין כי בפגישה הראשונה עם המנוחה – נכח הוא בלבד ואילו בפגישה השנייה עם המנוחה, נכח, בנוסף אליו, גם העד השני לצוואה וכי בשתי הפגישות, הדלת של החדר בבית החולים, הייתה סגורה (עמ' 7 ש' 15 –20 לפרוטוקול מיום 14.2.16).
269. בחקירה הנגדית, נשאל עוה"ד א' כמה זמן עבר בין שיחת הטלפון שקיבל מצ' בן דודו ועד שהגיע לבית החולים, ותשובתו הייתה כי איננו זוכר אולם זה היה באותו יום וסבור היה כי הגיע לבית החולים בשעות אחה"צ, בסביבות השעה 17:00 (עמ' 9 ש' 23 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
270. עוה"ד א' נחקר והשיב כי כאשר הגיע לבית החולים, פגש בח' ובצ', בלובי הכניסה של בית החולים וניהל עימם שיחת נימוסין קצרה ולאחר מכן נכנס לחדרה של המנוחה. עוה"ד א' לא זכר מי הציג אותו בפני המנוחה, מי ליווה אותו לחדרה של המנוחה וכיצד הגיע לשם אולם חזר וטען כי איננו זוכר ששלושתם, קרי הוא, צ' וח' נכנסו לחדר המנוחה ולמיטב זכרונו, הוא בלבד היה נוכח בפגישה הראשונה עם המנוחה (עמ' 11 ש' 19 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
271. עוה"ד א' נחקר והשיב כי לאחר ששהה כחצי שעה בחדרה של המנוחה, יצא החוצה ופגש, בלובי הכניסה של בית החולים, בח' ובצ' ועדכן אותם כי עליו לנסוע ולערוך את הצוואה (עמ' 15 ש' 10 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
272. עוה"ד א' נשאל מדוע נסע, ביחד עם צ', למשרדו של צ' בתל אביב בשביל לערוך את הצוואה וזאת בניגוד למשרדו שלו – שממוקם ב_______, שאף קרוב יותר לביה"ח ______. עוה"ד א' טען כי איננו זוכר מה היו השיקולים לכך שהחליט לנסוע למשרדו של צ' דווקא ולא ייחס לכך חשיבות (עמ' 16 ש' 10 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).
273. עוה"ד א' טען כי איננו זוכר פרטים רבים – למשל, היכן היה צ' כאשר ערך את הצוואה במשרדו (עמ' 17 ש' 12 ואילך), מה מידת הקרבה בין ח' לבין צ' (עמ' 18 ש' 13 ואילך) היכן היה ח' עת חזרו לביה"ח לצורך פגישתם השנייה עם המנוחה וחתימתה על הצוואה (עמ' 19 ש' 12 ואילך), האם הותיר עותק מהצוואה למנוחה (עמ' 22 ש' 19 ואילך) אולם, זכר היטב כי בסיומה של הפגישה השנייה, שערכה זמן קצר ממש, המנוחה שלפה מתוך החזה, חבילה של כסף, עבור שכר טרחתו (עמ' 21 ש' 4 ואילך לפרוטוקול מיום 14.2.16).

עוה"ד א' נחקר לגבי הקשר שקיים עם ח', לאחר עריכת הצוואה.

274. תחילה, טען עוה"ד א' כי הקשר בינו לבין ח' נוצר אך ורק לאחר פטירתה של המנוחה, כאשר ח' ביקש ממנו כי ייצגו בהליכי קיום הצוואה (עמ' 23 ש' 15 – 19 לפרוטוקול מיום 14.2.16) וכי ממועד עריכת הצוואה, ועד לפטירתה של המנוחה, לא קיים שום סוג של קשר עם ח' (עמ' 26 ש' 6 – 9 לפרוטוקול מיום 14.2.16 ועמ' 3 ש' 16 – 19 לפרוטוקול מיום 25.2.16) וגם לא עם צ' (עמ' 4 ש' 14- 21 לפרוטוקול מיום 25.2.16).
275. אולם, בניגוד להצהרותיו ובאמצעות צו שניתן לחברת הסלולר, עלה כי התקיימה תקשורת מסוג שיחות והודעות טקסט בין עוה"ד א' לבין ח' ביום עריכת הצוואה וכן ביום שלאחר מכן. כאשר נשאל על שיחת טלפון שקיים עם ח' ביום עריכת הצוואה בשעה 23:15, השיב עוה"ד א' כי איננו זוכר את תוכן השיחה (עמ' 11 ש' 15 – 21 לפרוטוקול מיום 25.2.16). גם לגבי השיחה שהתנהלה ביום למחרת עריכת הצוואה בשעה 9:29 בבוקר, לא זכר עוה"ד א' את תוכנה (עמ' 11 ש' 22 – 24 ועמ' 12 ש' 1 – 2 לפרוטוקול מיום 25.2.16) וכך גם לגבי השיחה שהתנהלה מאוחר יותר, באותו יום, בשעה 10:19 בבוקר (עמ' 12 ש' 3 -9 לפרוטוקול מיום 25.2.16) וכן לגבי יתר השיחות וההודעות (עמ' 12 ש' 10 ואילך לפרוטוקול מיום 25.2.16).
276. עוה"ד א' נשאל גם לגבי הקשר בינו לבין הרופאה, ד"ר ב' א'. לטענתו, צ' היה זה שעדכן אותו כי בכוונתו לדאוג לכך שתהיה חוות דעת פסיכיאטרית בנוגע למצבה של המנוחה וכי מי שתיתן את חוות הדעת תהיה ד"ר ב' א'. כמו כן, הוסיף עוה"ד א' כי יום למחרת עריכת הצוואה, יצרה עימו ישירות ד"ר ב' א' קשר טלפוני וביקשה ממנו כי יפקסס לפקס של בית החולים העתק מן הצוואה שערך וכך עשה (עמ' 24 – 26 לפרוטוקול מיום 14.2.16 וכן עמ' 14 ש' 19 ואילך לפרוטוקול מיום 25.2.16).
277. כמו כן, נחקר עוה"ד א' לגבי התרשומת שערך, במסגרת הפגישה הראשונה עם המנוחה ונשאל למי התכוון כאשר כתב "אל תדבר בקול רם שלא ישמע, השתיקה אותי" והשיב כי התכוון לא', שכן המנוחה חששה שיגיע לבית החולים (עמ' 18 ש' 2 – 16 לפרוטוקול מיום 25.2.16). בנוסף, נשאל לגבי המשפט שציין "ח' ש', הוא ייתן לך תעודת זהות" והשיב כי איננו זוכר מאיפה קיבל את תעודת הזהות, שאותה צילם במשרד של צ', ובספח שלה, מופיע מס' ת.ז. של ח' (עמ' 19 ש' 3 ואילך לפרוטוקול מיום 25.2.16).
278. לשאלה - האם לאחר שהסבירה לו המנוחה מדוע מעוניינת להוריש את כל רכושה לח', עימת את המנוחה עם התרחישים השונים, שלפיהם בנה השני א', לא יירש את אביו ויישאר ללא כלום – השיב עוה"ד א' בשלילה (עמ' 21 – 22 לפרוטוקול מיום 25.2.16).
279. עוה"ד א' נשאל מדוע הבדיקה הפסיכיאטרית למנוחה לא נעשתה ביום עריכת הצוואה אלא אך ורק יום לאחר מכן. עוה"ד א' הסביר כי הייתה דחיפות לערוך את הצוואה לנוכח מצבה הגופני הקשה של המנוחה וכי לא היה רצון לקחת סיכון ולהמתין עם עריכת הצוואה עד לבואה של הפסיכיאטרית (עמ' 26 – 27 לפרוטוקול מיום 25.2.16).

עדותו של מר צ' ז' – העד לצוואה

280. מר צ' ז' (להלן: "צ'") העיד כי באותה תקופה, ח' והוא היו חברים, בקשר טוב וח' פנה אליו, סיפר לו על מצבה הרפואי של המנוחה ושאל אותו האם מכיר עורך דין, שכן אימו מעוניינת לערוך צוואה. בתגובה, צ' סיפר לח' על עוה"ד א' והמליץ עליו ואף קישר ביניהם. ח', הוסיף צ', ביקש ממנו כי יגיע לבית החולים, ויפגוש אותו שם, כאשר יגיע עוה"ד א'.
281. צ' המשיך וסיפר כי נפגש עם ח' ועוה"ד א' בבית החולים וכי לפני שנכנסו הוא ועוה"ד א' לחדרה של המנוחה, שוחח עוה"ד א' עם אחד הרופאים ושאל האם המנוחה כשירה לחתום על צוואה. לאחר שאותו מומחה אישר, נכנסו לחדרה של המנוחה, שהיה מול עמדת האחיות. צ' הופתע, כך סיפר, מהצלילות של המנוחה ומחוש ההומור שלה, לנוכח העובדה כי מחלתה הייתה כבר בשלבים מתקדמים. המנוחה, טען צ', התווכחה עם עוה"ד א' על שכר טרחתו ואמרה לו כי ביררה והסכום שביקש ממנה – סך של 3,500 ₪, הינו מוגזם. עוה"ד א' בתגובה הסביר לה מדוע דורש את הסכום שדורש והמנוחה הסבירה לו כי היא לא מתווכחת בשבילה היות ו – "אין לי כיסים בתכריכים" אלא שהיא צופה כי "הם יעשו צרות לח' והוא יצטרך כל כסף לייעוץ משפטי, אני עושה את זה בשבילו".
282. לבסוף, המשיך צ', המנוחה ועוה"ד א' סיכמו על סכום מסוים, שלא הובא לידיעתו והוא יצא מהחדר והותיר את עוה"ד א' לבדו עם המנוחה.
283. לאחר מכן, קרא לו עוה"ד א' בחזרה לחדר והקריא למנוחה את צוואתה בנוכחותו. המנוחה אישרה שזו צוואתה, חמתה עליה בפניו ושניהם חתמו.
284. כמו כן, אמר צ' כי זכור לו כי עוה"ד א', ביקש ממנו, לאחר שיצאו מחדרה של המנוחה, כי אם יגיעו לבית משפט, חשוב שיזכור ואף ירשום לעצמו את העובדה שהמנוחה התבדחה על מצבה והתבדחה על הכספים.
285. בחקירתו הנגדית, הוסיף צ' כי עוד טרם שקישר בין עוה"ד א' לבין ח', הוא בירר עבור ח' מול עוה"ד א', את גובה שכ"ט שידרוש האחרון עבור הגעתו לבית החולים ועריכת הצוואה. לאחר שמסר לח' כי מדובר בסכום של 3,500 ₪, ח' עדכן את צ' כי יבדוק את הנושא ויחזור אליו. ואכן, כעבור מס' ימים, יצר ח' קשר טלפוני עם צ' וביקש כי ישוחח עם עוה"ד א', שיגיע לבית החולים לצורך עריכת הצוואה. לטענת צ', חלפו בערך כיומיים מאז שדיבר עם עוה"ד א' וסיכם עימו כי יערוך עבור המנוחה את הצוואה ועד שהגיעו, צ' ועוה"ד א', לביה"ח בשביל לפגוש את המנוחה (עמ' 47 ש' 10 ואילך לפרוטוקול מיום 25.2.16).
286. צ' המשיך ותיאר כי פגש את ח' ואת עוה"ד א' מחוץ למחלקה, על הספסל, ליד הכניסה. לאחר שצ' הכיר בין ח' לבין עוה"ד א', ניגשו שלושתם לחדרה של המנוחה בתוך בית החולים, וח' הציג אותם בפני המנוחה (עמ' 50 ש' 4 ואילך לפרוטוקול מיום 25.2.16). המנוחה, ציין צ', ביקשה מח' כי יישב מחוץ לחדר ויעדכן אותה אם מישהו מגיע ואילו עוה"ד א' וצ' נותרו בחדר, ביחד עם המנוחה, צחקו קצת ואז יצא צ' מהחדר והמתין עם ח', במסדרון (עמ' 52 לפרוטוקול מיום 25.2.16).
287. צ' לא זכר האם הוא ועוה"ד א' היו פעמיים בביה"ח או שמא פעם אחת בלבד ואף לא זכר האם עוה"ד א' הביא עימו את הצוואה כבר לפגישה הראשונה עם המנוחה או האם דיבר איתה לפני כן ואף לא זכר האם הלכו ביחד למשרדו וכו' (עמ' עמ' 62 ש' 10 ואילך לפרוטוקול מיום 25.2.16) אולם זכר כי ח' לא היה נוכח בזמן החתימה על הצוואה (עמ' 59 ש' 6 - 20 ואילך לפרוטוקול מיום 25.2.16).
288. צ' הוסיף כי התרשם מכך שהמנוחה קראה בקפידה את הצוואה, התמצאה היטב בתאריך והפגינה אומץ רב במצבה. כמו כן, זכר צ' כי המנוחה אמרה בפירוש ש"היא לא רוצה שום דבר יגיע לאקס" (עמ' 62 ש' 1 – 2 לפרוטוקול מיום 25.2.16).
289. צ' אישר כי מכיר את הפסיכיאטרית ד"ר ב' א', אולם היכרותו עימה נעשתה בשלב מאוחר יותר, מעבודתו במשרד עורכי דין ומתיקים אחרים, כאשר במועד עריכת הצוואה, לא הכיר אותה (עמ' 68 ש' 19 ואילך לפרוטוקול מיום 25.2.16) והתוודע אליה, אך ורק שנים לאחר מכן (עמ' 75 ש' 10 – 15 ועמ' 76 ש' 6 – 9 לפרוטוקול מיום 25.2.16). יחד עם זאת, אישר צ' כי מתוקף עבודתו כמתמחה במשרד עורכי דין, הכיר את שמה של הפסיכיאטרית מתיקים שבהם נעשה שימוש בשירותיה (עמ' 76 ש' 14 ואילך לפרוטוקול מיום 25.2.16).
290. צ' טען כי כלל לא היה מעורב, לאחר עריכת הצוואה, בהזמנתה של ד"ר ב' א' לבית החולים ולצורך העניין, גם לא בהזמנתו של כל רופא אחר (עמ' 70 ש' 7 – 19 לפרוטוקול מיום 25.2.16).

סיכומי ב"כ הצדדים

סיכומי ב"כ המתנגד

291. טוען ב"כ המתנגד כי לא רק זו שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה אלא שבאמצעות סתירות רבות בעדויות שנשמעו ע"י עוה"ד א', צ' וח' בנוגע לנקודות קריטיות הנוגעות לנסיבות עריכת הצוואה, הוכחה אי אמיתותה של הצוואה ומעורבותו הפסולה של ח' בעריכתה.
292. בהקשר זה, אזכר ב"כ המתנגד את פסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב שניתן ביום 11.10.15 ובמסגרתו, קבע ביה"ד לעבודה, לאחר ששמע את עדותם של עוה"ד א', ח' וד"ר ב' א' כי התרשם מכך שהמנוחה חששה מאוד מח', כי ח' נטל חלק פעיל בעריכת הצוואה וכי למרות ששאלת תוקפה של הצוואה איננה בסמכות בית הדין אלא אך ורק מהווה ראיה, יש ליתן משקל נמוך אם בכלל לצוואה זאת נוכח נסיבות החתימה ומועדה.
293. עילה נוספת בגינה יש לפסול את הצוואה, טוען ב"כ המתנגד, הינה שהתקיימה השפעה בלתי הוגנת של ח' על המנוחה.
294. הוכח, לטענת ב"כ המתנגד, כי מתקיימים בנסיבות המקרה דנן, המבחנים שנקבעו בפס"ד מרום לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
295. במועד עריכת הצוואה, הייתה המנוחה מאושפזת בבית החולים, במצב סופני, מוגבלת בתנועה, מרותקת למיטת חוליה וזו גם הסיבה בגינה המנוחה לא הגיעה למשרדו של עוה"ד א' אלא האחרון נאלץ להגיע לבית החולים בכדי לערוך אותה עבור המנוחה.
296. המנוחה, מוסיף ב"כ המתנגד, הייתה בלתי עצמאית בעליל ותלויה לחלוטין בח', אשר השתלט על הטיפול בה והיה לצדה כל הזמן. יומיים טרם מועד עריכת הצוואה, מציין ב"כ המתנגד, לקח ח' את המנוחה לבנק, כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים, על מנת למשוך כספים בסך של למעלה ממיליון ₪ אליו ואף המתין מחוץ לחדרה של המנוחה בביה"ח, בעת עריכת הצוואה, על מנת לשמור, בלשון העד צ', "שאף אחד לא יגיע ויפריע". גם א' העיד כי באותו יום של עריכת הצוואה, דאג ח' להרחיקו מבית החולים בתואנות שווא.
297. לסיכום, מאוזכרת הלכה חדשה של בית המשפט העליון, לטענתו של ב"כ המתנגד, הלכת "החוטים השזורים", לפיה יש לבחון את קיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת מתוך בחינה כוללת ורחבה, כך שגם אם לא מתקיימות עילות פסלות נוספות כגון היעדר כשרות ומעורבות בעריכת צוואה, אשר יכולות לבסס עילה עצמאית לפסול את הצוואה "חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים מסקנת בית המשפט המחוזי."

סיכומי ב"כ המבקש

298. לטענת ב"כ המבקש, הצוואה משקפת את רצונה העצמאי, המפורש, שאיננו תוצאה של השפעה בלתי הוגנת, של המנוחה, אלא מבוסס על מארג היחסים במשפחה. הן באמצעות עדויות שנשמעו – השופטת בדימוס ט', חברתה של המנוחה, האחיינית והן באמצעות דבריה של המנוחה עצמה, כפי שבאו לידי ביטוי בתרשומות שערכו עוה"ד א' וד"ר ב' א' במהלך פגישותיהם עם המנוחה, הוכח כי ז' הינו אדם אלים, שנהג במנוחה ובח' באלימות פיסית ומילולית, כי למעשה המנוחה וז' חיו כפרודים במשך שנים רבות וכי ז' מתנכר לבנו ח' נוכח נטייתו המינית.
299. על בסיס מסד נותנים משפחתי זה, טוענת ב"כ המבקש, החליטה המנוחה לערוך את צוואתה שבמסגרתה הורתה על נישולו של ז' מעיזבונה; על הדרתו של א' ועל הורשת מלוא רכושה לבנה ח' בלבד למרות שאהבה את שני בניה ואף ציינה זאת במסגרת צוואתה. המנוחה הסבירה את שיקוליה בעריכת צוואתה בפני עוה"ד א' "זה ילד שסבל כל החיים מאבא שלו. אבא שלו היכה אותו והרביץ לו והיא רוצה להחזיר לו את החיים. רוצה להחזיר לו את החיוך לפנים" ובפני ד"ר ב' א' "הבעל דחה אותו בגלל ספק לנטייה מינית לגברים... הבעל לא דואג לו כלל, לכן היא צריכה לדאוג לו, .... א' הוא הבן המועדף על בעלה והוא ידאג לא'. .... היא מורישה הכל לח' מפני שלא יקבל דבר מאביו".
300. הוכח, מציינת ב"כ המבקש, באמצעות עדותה של שכנתה של המנוחה וכן כפי שעלה מתמלולי השיחות של ח' עם י' ובתו האחיינית, שאישרה בעדותה את האמור בהקלטת השיחה עימה, כי ז', שיש לו רכוש לא מבוטל, נישל את ח' מכל זכות כלכלית ותומך אך ורק בא', כך ששיקולי המנוחה בהעדפת בן אחד, הגם שאוהבת את שני בניה – הינם בעלי אחיזה במציאות.
301. ב"כ המבקש דוחה גם את הטענות בדבר מעורבות פסולה בעריכת צוואה וטוענת כי המנוחה היא זו אשר ניהלה את מערך עריכת הצוואה; כי עוה"ד א', צ' וח' העידו כולם על כך שלא הייתה היכרות מוקדמת בין ח' לבין עוה"ד א' וכי מי שיצר עם עוה"ד א' את הקשר היה בן דודו, עוה"ד צ'; כי ח' לא שמע מאימו על תוכן צוואתה; כי עוה"ד א', צ' וח' העידו כי ח' כלל לא היה נוכח בחדר באף אחת מהפגישות עם עוה"ד א' וחיכה מחוץ למחלקה וכי המנוחה שילמה לעוה"ד א' את שכר טרחתו.
302. טענותיו של ב"כ המתנגד בעניין סתירות כביכול בין העדויות של עורך הצוואה, העד לצוואה וח', טוענת ב"כ המבקש, הינן בגדר ניסיון להיתפס לזוטות, כאשר מדובר בפרטים חסרי משמעות, שלא ניתן לצפות מהעדים כי יזכרו אותם לאחר שחלפו 5 שנים ממועד התרחשות האירועים וכי על רקע זה, יש להבין את השוני בתשובותיהם באותם עניינים חסרי חשיבות – למשל, המקום המדויק שבו הוקלדה הצוואה; מי מבין השניים (עוה"ד א' או צ') היה זה שיצר קשר עם ד"ר ב' א'; מה הסכום ששולם לידי עוה"ד א' (3,500 ₪ או 5,000 ₪), את מספר השיחות ו/או המסרונים שהוחלפו בין ח' לבין עוה"ד א', שנגעו לעניינים טכניים בלבד, מוסיפה ב"כ המבקש וכד'.
303. אין בעובדה שח', טוענת באת כוחו, ידע את הצורך באישור רפואי ביחס למצבה של המנוחה, כי מסר את פרטיה של המנוחה (מסיבה שאיננה זכורה לו), כי הלווה מחברו ד' כספים עבור התשלום בגין עריכת הצוואה לאור בקשתה של המנוחה כי יוציא עבורה סכום כסף נוסף; כי לא זכר בעדותו מי ניסה ליצור קשר עם משרדו של עוה"ד ג' (בעוד שבתצהירו כתב שהיה זה הוא); כי ד"ר ב' א' טעתה בכך שהעידה כי ח' נכנס במהלך פגישתה עם המנוחה ומסר לאחרונה מעטפה ועוד, כדי להצביע על מעורבותו בעריכת הצוואה.
304. לעניין הטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת, מאזכרת ב"כ המבקש גם היא את פסה"ד מרום וטוענת כי אמנם המנוחה הייתה מאושפזת בחדרה ומוגבלת התנועה אולם המשיכה לנהל ביד רמה את מערך הטיפול הרפואי בה ממיטת חוליה תוך ניהול שיחות ישירות עם כל הצוות הרפואי, כי המנוחה נשאה עמה טלפון נייד והוכח כי הטלפון היה ברשות המנוחה באמצעות הצו לפלט השיחות וזאת בניגוד לטענת א' כי ח' החזיק בנייד של המנוחה; כי א' לטענתו היה המטפל העיקרי באמו בזמן מחלתה והעיד כי הייתה תלויה בו, כי המנוחה לא הייתה מבודדת מאנשים אחרים (מפנה לעדותה של מ'); כי העברת תיק ני"ע שהיה בבעלות המנוחה – אליו, נעשה בהתאם לרצונה של המנוחה והיה על ב"כ המתנגד לזמן לעדות את פקיד הבנק, ככל שרצה לסתור זאת וכי הסיבה בגינה ערכה המנוחה את צוואתה 5 ימים בלבד טרם פטירתה נבעה מכך שעד הרגע האחרון, ביקשה המנוחה לבדוק אופציות טיפוליות וסירבה להיכנע למחלתה עד לרגע שבו החלה המנוחה לעכל שאכן אלו ימיה האחרונים.
305. לעניין נטל השכנוע, טוענת ב"כ המבקש כי לאור העובדה שלא נפל פגם פורמאלי/צורני בצוואה, היא בחזקת כשרה והנטל להוכחת הטענה כי צוואה זו דינה להיפסל – כולו על הטוען לכך. בנסיבות המקרה דנן, ומשנטל הראיה לא הורם ע"י ב"כ המתנגד במסגרת ההליך, על ביהמ"ש להורות על קיומה של הצוואה ולחייב את א' בהוצאות ההליך.
306. בסיכומי התשובה, טען ב"כ המתנגד כי על ביהמ"ש להתעלם מעדותן של חברתה של המנוחה ושל השופטת בדימוס ט' לעניין מערכת היחסים המשפחתית בכלל ולהסברים שנתנו ל"הגיונה" של הצוואה בפרט. לגבי חברתה של המנוחה, טוען ב"כ המתנגד כי ביה"ד לעבודה מצא את עדותה כלא אמינה ואילו לגבי עדותה של השופטת בדימוס ט', התרשם ביה"ד לעבודה שלא הייתה מקורבת למנוחה וכי ח' עשה שימוש ציני במעמדה על מנת להביאה לעדות. כמו כן, בבית משפט זה, העידה השופטת בדימוס ט' ברורות כי אין לה כל ידיעה לגבי הצוואה וכי היה זה ח', כפי שעלה מתמליל השיחה שצירף עם בת דודו, האחיינית, אשר טען כי השופטת בדימוס ט' "שונאת גם את ז' באופן שאת לא מתארת לעצמך".

דיון והכרעה

307. אקבע כבר עתה כי דין הבקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 15.3.11 להידחות ודין ההתנגדות לקיום הצוואה להתקבל ואפרט.
308. הצוואה נערכה ימים ספורים לפני פטירתה של המנוחה, כאשר הינה במצב גופני ונפשי קשה, ואולם בסוגיה זו כבר קבעתי כי הנני מקבלת את קביעת המומחה – המסויגת ללא ספק – כי אין ראיה ברורה לפיה הייתה פגיעה ביכולת הקוגניטיבית של המנוחה במועד עריכת הצוואה.

השפעה בלתי הוגנת

309. השפעה "בלתי הוגנת" מהווה פגם מהותי בצוואה שיש בו כדי להביא לבטלות הצוואה. הטעם לכך הוא שפגם זה שולל את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה באופן שתוכנה של הצוואה לא מהווה ביטוי לרצונו של המצווה עצמו אלא ביטוי לרצונו של המשפיע עליו
310. הצוואה שלפני תקינה על פי מראה ולא נפל בה פגם צורני כלשהו. הנטל להוכחת הטענה של השפעה בלתי הוגנת מונח לפתחו של הטוען לקיומה של אותה השפעה (שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, עמ' 270). הוכחת טענה של השפעה בלתי הוגנת אינה קלה ולא אחת דרך ההוכחה היא על ידי סתירת החזקה שהצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה והעברת הנטל לטוען לקיום הצוואה (שילה, עמ' 271).
311. בספרם דיני ירושה, עומדים על כך המחברים כי יש להבחין בין שאלת ההשפעה העובדתית (אם הייתה השפעה אם לאו) ובין שאלת ההשפעה הערכית – נורמטיבית (אם הייתה השפעה שהינה בלתי הוגנת). על בית המשפט לקבוע אם הייתה השפעה בלתי הוגנת על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי בכוונו לרצונו האמיתי של המצווה (ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, פ"ד מט (2) 441 (1995)). עניין לנו בהשפעה בלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (פס"ד מרום; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי, פ"ד נד (2) 337 (2000)).
312. השופט מצא בפס"ד מרום, מסכם את אבני בוחן שיש בהן לדעתו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואלו הם:
     • א. תלות ועצמאות – זהו מבחן של מידה המבוסס על שני מושגים הפוכים כאשר השאלה שבית המשפט צריך לתת עליה תשובה במסגרתו היא, האם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה השכלית-הכרתית והן מהבחינה הפיזית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר באותה תקופה מכל אחת משתי הבחינות האמורות תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה ולהיפך. הדגש הוא על העצמאות השכלית-הכרתית. ייתכן שעצמאותו מבחינה שכלית-הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה כי חוסר העצמאות/התלות הפיזית לא גרע כלל מעצמאותו;
     • ב. תלות וסיוע – מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו: אם היה זה הנהנה אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. בהקשר זה יש לבחון, אם מבחינה עובדתית הסתייע המצווה גם באחרים. הדעת נותנת, שכאשר אנשים אחרים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת התלות של המצווה בכל אחד מהם היא מטבע הדברים קטנה יותר ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להיות פתח להשפעה בלתי הוגנת;
     • ג. קשרי המצווה עם אחרים – מבחן משנה זה מסייע לבית המשפט לאמוד את מידת התלות של המצווה בנהנה. ככל שיתברר, כי בתקופה הרלבנטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה ללא קשר לגורם או לסיבה שהביאו לבידודו. עצם הבידוד של המצווה מן העולם יש בו כדי להגביר את תלותו בנהנה;
     • ד. נסיבות עריכת הצוואה – היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, בנסיבות בהן המעורבות לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה יהיה במעורבות זו כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת או למצער שיקול רלבנטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.

313. השימוש במבחנים הנ"ל, צריך שייעשה בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. הוא הדין בכל המבחנים האחרים. תלותו של המצווה בסיועו של האחר, אינה בהכרח שוללת את רצונו החופשי. כך הוא גם ביחס לבחינת קשריו של המצווה עם אחרים ואף בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה. כן נקבע כי לצורך הכרה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל. למעשה, די בקיומם של חלק מהמבחנים האמורים כדי להצביע על קיומה של השפעה כאמור ובמקביל רשאי בית המשפט לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו.
314. בהתקיים המאפיינים של המבחנים הנ"ל במקרה נתון, מוקמת חזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת. חזקה זו מעבירה את נטל הבאת הראיות על שכמו של מבקש הקיום לסתור את אותה חזקה תוך שלילת קיומם של אותם מאפיינים שהקימו את החזקה או תוך שלילת קיומה של "אי ההגינות" בהשפעה חרף קיומם של אותם מאפיינים. עם זאת נטל השכנוע, בסופו של דבר, מוטל כל כולו על שכמו של המתנגד. הוא זה שצריך לשכנע את בית המשפט שהמצווה עשה את צוואתו לא מתוך רצון חופשי אלא על ידי השפעה בלתי הוגנת והוא זה שחייב לעמוד בנטל זה גם אם כשל מבקש הקיום ב'הבאת ראיותיו לסתור', נטל שעבר אליו עם הקמתה של החזקה (פס"ד מרום וכן דיני ירושה עמ' 126).

עדותו של צ' ומעורבותו של ח' בעריכת הצוואה

315. במקרה דנן, לאחר בחינת מכלול הנסיבות הן בראייה רחבה, כאמור בעמ"ש (מחוזי ת"א) 45610-09-12 צ' ג' א' נ' נ' ג' א' (פורסם בנבו, 19.5.14) וכן בפסק הדין של ביהמ"ש העליון בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 6.5.15), אשר אישר את האמור בו והן באופן פרטני בשים לב למבחנים שהותוו בפס"ד מרום – סבורה אני כי המתנגד הצליח להרים את הנטל להוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת של ח' על המנוחה.

מבחן התלות והעצמאות - 

316. כאמור לעיל, הדגש במבחן זה הוא על עצמאות המצווה מבחינה שכלית הכרתית.
317. במועד עריכת הצוואה, המנוחה הייתה מאושפזת בביה"ח, במצב סופני, מרותקת למיטת חוליה ומתניידת בכיסא גלגלים, כך שאף לא הייתה מסוגלת לגשת למשרדו של עוה"ד א' והיה עליו להגיע לביה"ח לשם עריכת צוואתה. גם בשביל שתוכל להגיע לבנק, על מנת להעביר את חשבון ני"ע שבבעלותה לחשבונו של ח', נאלצה המנוחה להסתייע בח', אשר העיד כי הסיע אותה לבנק ברכבו ודחף את כיסא הגלגלים של המנוחה מהרכב אל פתח סניף הבנק.
318. על המשמעות שיש לייחס למהלך זה, בו ח' לקח את אמו בדרך לבית החולים לסניף הבנק על מנת להעביר לבעלותו כ- 600,000 ₪ אתייחס בהמשך.

מבחן התלות וסיוע -

319. בפסיקה קיימת חשיבות מיוחדת לשאלה האם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו או שהמצווה הסתייע גם באחרים.
320. ד"ר ק' הצהיר והעיד כי בכל פעם שפגש את המנוחה וגם בערוב ימיה, ח' ליווה אותה (עמ' 42 ש' 9 – 16 לפרוטוקול מיום 14.2.16) וכך גם עולה מהתיעוד הרפואי כי היה זה הבן ח', אשר התלווה בעיקר למנוחה לטיפולים והבדיקות שעברה.
321. יחד עם זאת, היה זה א', שהצהיר והעיד כי הוא היה המטפל העיקרי במנוחה והמעיט בסיועו של ח' בטיפול במנוחה, בזמן מחלתה וגם לא ניתן להתעלם מכך כי לאורך תקופת מחלתה של המנוחה וכן באופן עקבי במהלך כל השנים, התגורר א' עם המנוחה בבית המשפחה בעוד שח' התגורר בנפרד.
322. אולם, שוכנעתי כי בתקופה הקובעת, היינו לאורך 6 הימים שבהם הייתה מאושפזת המנוחה בביה"ח ועד לפטירתה, השתלט ח' על הטיפול במנוחה והיה לצידה כל הזמן, בזמנים הקריטיים לעריכת הצוואה. אמנם א' העיד כי במהלך אשפוזה האחרון של המנוחה בביה"ח, חילקו ביניהם, ח' והוא, את זמני השהות לצידה של המנוחה. ואולם, החלוקה נעשתה בדרך בה יוכל ח' לדאוג כי דבר חתימת אמו על הצוואה וביקורה בבנק על מנת להעביר את כספי ניירות הערך לחשבונו, לא יהיו בידיעתו של א'.
323. דווקא השיחה הקשה עליה העיד עוה"ד א', בין המנוחה לא', בדבר העברת סך של 100,000 ₪ לח', מחזקת קביעה זו. משיחה קשה בין האם לבין א', שאני קובעת כי למרות דברי א' אני מקבלת כי התקיימה, עולה כי ח' החל לפעול בכדי שכספי אמו יועברו לידיו, עוד לפני ביקורה של האם בבנק בדרך לבית החולים, וכי א' חש ממודר ונבגד מהתנהלות אמו כלפיו.

מבחן קשרי המצווה עם אחרים

324. א' טוען כי במועד עריכת הצוואה, פעל ח' על מנת להרחיקו מבית החולים ומאזכר גם את עדותו של צ' לפיה בעת עריכת הצוואה, ח' המתין מחוץ לחדר של המנוחה כדי "לשמור שאף אחד לא יגיע ויפריע".
325. ההמתנה של ח' מחוץ לחדרה של המנוחה, בכדי להבטיח "שלא יפריעו" למנוחה בזמן עריכת הצוואה, מצביעה כאלף עדים על מעורבותו של ח' בעריכת הצוואה ועל השליטה והפיקוח שלו באשר לקשרים של אמו עם אחרים.
326. התרשמתי כי המנוחה הייתה אישה מופנמת וסגורה באישיותה אולם בפועל וכאמור לעיל, שוכנעתי כי במהלך אשפוזה בבית החולים, למרות ששני בניה של המנוחה היו לצידה, במשמרות שחילקו ביניהם, השליטה בטיפול ובקשריה של המנוחה עם אחרים הייתה בידיו של ח', אשר העיד כי המנוחה ביקשה תחילה להימנע מביקורים אולם לבסוף הגיעו אליה מבקרים וכך העידו בפניי גם מ' אשתו של א' והשופטת בדימוס ט', כי ביקרו את המנוחה טרם פטירתה. אולם, אין בכך בכדי לשלול את שליטתו של ח' במבקרים ובביקורים אצל אימו– ר' עדותה של שכנתה של המנוחה שלפיה, כאשר התקשרה לטלפון הנייד של המנוחה, היה זה ח' שענה לטלפון.

נסיבות עריכת הצוואה ומעורבותו של ח' בעריכתה

327. יש לבחון את נסיבות עריכת הצוואה ושאלת מעורבותו של ח' בעריכתה הן במסגרת מבחן המשנה לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת והן כעילה העומדת בפני עצמה.

המסגרת הנורמטיבית

328. ביסוד הוראת סעיף 35 לחוק הירושה מונחת חזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת (ע"א 2500/93 בעניין שטיינר לעיל; ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה (3) 837 (2001)). הסעיף קובע שלושה מצבים חלופיים בהם תיפסל הצוואה בגין מעורבות הזוכה בעריכתה, ואלו הם: הוראת הצוואה מזכה מי שערך אותה; הוראת צוואה מזכה מי שהיה עד לעשייתה; הוראת הצוואה מזכה את מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה.
329. בפסיקה נמצאה אבחנה בפרשנות אשר ניתנה לחלופות השונות בסעיף 35 לחוק הירושה. בעוד שהביטוי "מי שערך את הצוואה" פורש באופן דווקני ומצמצם כמתייחס לתהליך העריכה הלשונית של המסמך ויצירתה תוך שנקבע כי פעולות הזוכה, ככל שהיו קודם לעריכת הצוואה או לאחר עריכת הצוואה, לא יפלו בגדרו (ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד (1) 19, 30 (2000) (להלן: "פרשת בוטו")), הרי שהביטוי "לקח חלק באופן אחר בעריכתה" פורש באופן רחב ובפרשת בוטו הגדיר אותו בית המשפט כ"עילת עוללות". במסגרת זו הרחיב בית המשפט את הביטוי והחילו גם על השלבים שקדמו לתחילת הליך ניסוח המסמך. כך, נקבע, כי גם מי שנטל חלק בהכנה ובתכנון של הצוואה יכול וייחשב כמי שנטל חלק באופן אחר בעריכתה (ש' שוחט, פגמים בצוואות, בעמ' 354-355).
330. יצוין, כי הביטוי "לקח חלק באופן אחר בעריכתה" של הצוואה הינו ביטוי גמיש ומתמלא תוכן על פי נסיבות המקרה והמבחן – אם פלוני לקח חלק בעריכת הצוואה אם לאו – הוא, בסופו של דבר, מבחן השכל הישר (ע"א 160/80 עניין בנדל לעיל). השאלה האם הזוכה נטל חלק בעריכת הצוואה, תיבחן לפי מידת המעורבות וחומרתה. ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה יותר, גסה יותר, עמוקה יותר – תיפסל הצוואה. הצטברותם של אירועים וזיקות שכל אחד מהם כשלעצמו אין בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, עשויה ליצור את אותה מעורבות בעריכת הצוואה שיש בה כדי לפסלה (ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, פ"ד נט (3) 1, 9 (2004)).
331. לא תוכנה של הצוואה הוא שקובע את קיומה של אי ההגינות שהשפעה, אלא הליכי עריכתה. השפעה אפשרית נלמדת מהשתתפות בהליכי עריכת הצוואה. באין השתתפות, אין להסיק השפעה אפשרית ממה שכתוב בצוואה עצמה, אפילו הוגדל בה חלקו של הנהנה (ע"א 750/90 כולל בית יהודה נ' גוטר, פ"ד מה (1) 498, 502 (1991)).

דיון

332. לטענת א', מעורבותו של ח' בעריכת הצוואה באה לידי ביטוי בכך שח' למעשה "הפיק" את אירוע עריכת הצוואה וכי היה מעורב בכך "מכף רגל ועד ראש".
333. מוכנה אני להניח כי היוזמה לעשיית הצוואה הייתה של המנוחה. כך הצהירה חברתה של המנוחה כי המנוחה שוחחה עימה על רצונה לערוך צוואה, וכך גם עלה מהפתק שכתבה המנוחה בכתב ידה, בתוך ספר תהילים שהיה ברשותה, שבו ציינה המנוחה את הצורות שבהן ניתן לערוך צוואה על פי חוק הירושה. אולם, בין קביעה זו לבין דרך עריכת הצוואה - פעורה תהום.
334. לאחר ששמעתי את שלוש העדויות של ח', עוה"ד א' וצ', ניתן לקבוע בביטחון כי הקשר בין עוה"ד א' עורך הצוואה לבין המנוחה נעשה באמצעות צ', שהינו בן דודו של עוה"ד א' וחברו של ח'. לא הוכחה היכרות מוקדמת בין ח' לבין עורך הצוואה, והדבר אף לא נטען ע"י א'.
335. אולם, עצם העובדה כי קיימים קשרי משפחה – צ' ועוה"ד א' וקשרי חברות – צ' וח', בין עורך הצוואה – עד לצוואה – נהנה, יש בה טעם לפגם והלכה למעשה, מהווה פתח למעורבותו של ח' והשפעתו בעריכת הצוואה.
336. ב"כ המתנגד טוען ובצדק כי קיימות סתירות רבות בין עדותו של עוה"ד א' לבין עדותו של צ', לעניין השתלשלות האירועים בעריכת הצוואה, שאותן אפרט, אשר יש בהן בכדי להצביע על כך שח' היה מעורב בעריכת הצוואה:
337. כך למשל בעוד שעוה"ד א' העיד כי במהלך פגישתו הראשונה עם המנוחה, לא נכח בחדר, מלבדו ומלבד המנוחה, אדם נוסף, העיד צ' כי באותה פגישה, נכנס ביחד עם עוה"ד א' לחדרה של המנוחה ולאחר ששוחחו עימה מספר דקות, יצא מהחדר ועוה"ד א' נותר עימה לבדו;
338. כך למשל, בעוד שעוה"ד א' העיד כי ח' המתין, ביחד עם צ', בלובי הכניסה של בית החולים, בזמן פגישתו הראשונה עם המנוחה, העיד צ' כי ח' המתין מחוץ לחדרה של המנוחה בכדי "לשמור שאף אחד לא יפריע";
339. כך למשל, בעוד שעוה"ד א' העיד כי באותו יום שבו שוחח עימו צ', הגיע לביה"ח לערוך את הצוואה עבור המנוחה, העיד צ' כי חלפו יום או יומיים מהרגע שיצר קשר עם עוה"ד א' ועד שהגיעו לביה"ח;
340. כך למשל, בעוד שעוה"ד א' העיד כי פגש את המנוחה באותו היום, יום 15.3.11, פעמיים, העיד צ' כי התקיימה פגישה אחת בלבד, שבה עוה"ד א' לקח את הפרטים מהמנוחה ובסופה החתים אותה על הצוואה;
341. כך למשל, בעוד שעוה"ד א' העיד כי לאחר שנסתיימה פגישתו הראשונה עם המנוחה, נסעו הוא וצ' למשרדו של האחרון, בו ערך עוה"ד א' את הצוואה, שלל צ' כי נסעו למשרדו לשם כך;
342. כך למשל, בעוד שעוה"ד א' העיד כי היה זה צ' אשר יצר את הקשר עם הפסיכיאטרית ד"ר ב' א' ואזכר את שמה כמי שתבדוק את המנוחה, טען צ' כי באותו מועד, לא הכיר את ד"ר ב' א' ולא היה מעורב בהזמנתה לערוך בדיקה למנוחה.

וכך הלאה.

343. לגבי ח', העדויות היו זהות ועל פיהן הוכח כי ח' לא היה נוכח בעת שמסרה המנוחה את תוכן צוואתה אולם עמידתו מחוץ לדלת "על מנת שלא יפריעו לה" אומרת דרשני.
344. התרשמתי כי הן בתצהירו והן בעדותו בבית המשפט, ניסה ח' להצניע עד כדי לבטל את מעורבותו באירוע "הפקת" הצוואה ואף בחר שלא לדבר אמת בנוגע להתנהלותו, ובמה דברים אמורים?

העברת הכספים בסך של כ  - 590,000 ₪ ע"י המנוחה לחשבון הבנק של ח', יומיים לפני מועד עריכת הצוואה

345. אין מחלוקת כי בדרכה של המנוחה לבית החולים ויומיים לפני מועד עריכת הצוואה על ידה, ניגשו ח' והמנוחה לסניף הבנק של המנוחה והאחרונה נתנה הוראה להעביר את חשבון ני"ע שהיה בחשבונה בסך של כ – 589,000 ₪ לחשבון הבנק של ח'.
346. בכתב ההתנגדות לצוואה, טען א' כי ביום 13.3.11, הורידו הוא ואחיו ח' את המנוחה, שהייתה ללא כל יכולת להתנייד לבדה, לרכבו של ח', כדי שייקח אותה לבית החולים.

ממשיך א' וטוען כי בחלוף כשעתיים, ניסה ליצור קשר הן עם המנוחה והן עם ח' אולם, ללא הצלחה. לבסוף, נסע א' לבית החולים ופגש את ח' והמנוחה במגרש החנייה. א' ניסה לברר עם ח' היכן היו עד כה, אולם לא קיבל ממנו תשובה ברורה וגם שאלותיו למנוחה נותרו ללא מענה, שכן לטענתו של א', המנוחה, בשלב זה, כבר בקושי הייתה יכולה לדבר.

347. לבסוף ורק לאחר פטירתה של המנוחה, טוען א', גילה כי באותו יום, לקח ח' את המנוחה לסניף הבנק, על מנת שתוכל למכור ני"ע, המוחזקים על ידה.
348. בתשובתו לכתב ההתנגדות, אישר ח' כי הסיע את אימו לסניף הבנק, "על פי בקשתה ועל מנת שתוכל לבצע פעולות בנקאיות, כפי רצונה".
349. אולם ובחוסר תו"ל, בחר להסתיר את העובדה כי אימו העבירה לו למעלה מחצי מיליון ₪ באותו מעמד. רק לאחר שניתנה החלטה מפורשת על ידי במסגרת הדיון שנתקיים ביום 21.2.12, לפיה על ח' להגיש תצהיר לגבי העברות כספים שבוצעו במהלך חודשיים שקדמו לפטירה של המנוחה, חשף ח' את עובדה זו.

עדותו של ח'

350. ח' נשאל כיצד הגיעה המנוחה לסניף הבנק בשביל לבצע את העברת הכספים, היות ובשלב זה, המנוחה התניידה בכיסא גלגלים.
351. תשובותיו של ח' היו בגדר היתממות ברורה, שכן כאשר טען כי איננו זוכר מי היה זה שדחף את כיסא הגלגלים של אימו מפתח הכניסה לבנק לתוך הבנק (וגם זאת, לאחר שהודה בקושי רב כי הוא זה שדחף את כסא הגלגלים של אימו מהרכב אל פתח הכניסה לבנק) ואף השיב כי אינו זוכר אם היה נוכח לצידה של אימו, כאשר שוחחה עם פקיד הבנק (עמ' 67 ש' 15 ואילך לפרוטוקול מיום 12.4.16).
352. לעומת זאת, בהמשך החקירה וכדי לחזק את טענתו לפיה אימו העבירה לו את הסך של כ – 600,000 ₪, בעודה צלולה לחלוטין וכאשר הבינה היטב את משמעות מעשיה, טען ח' כי בעת ביצוע הפעולה (עמ' 75 ש' 15 – 16 לפרוטוקול מיום 12.4.16) "הגיעו לשם כמה פקידים, הסבירו, הייתה שם סיטואציה..."
353. מכך, אני לומדת כי ח' בהחלט היה לצידה של המנוחה כאשר ביצעה את העברה לחשבונו וכי הוא נלווה למנוחה, שהתניידה כאמור בכיסא גלגלים, בכל פעולותיה הן בדרך אל הבנק והן בתוך הבנק.
354. גם לגבי השיחה שקיים עם אימו, בעניין ביצוע ההעברה בסך של כ – 600,000 ₪ לחשבונו, טען ח' כי איננו זוכר מה היה בשיחה עם אימו, לא זכר איפה היו כאשר אימו אמרה לו כי העבירה לו את הסכום הזה, לא זכר מה אמר לה בתגובה וכו' (עמ' 73 ש' 12 - 17, עמ' 74 ש' 1 – 4 ועמ' 75 ואילך לפרוטוקול מיום 12.4.16).
355. ח' גם לא זכר להגיד איזה סכום קיבל, לאחר פטירתה של אימו, כמוטב. ח' אישר הן בעדותו והן בתצהירו כי המנוחה שינתה את הוראת המוטבים בביטוחים שהיו על שמה וציינה את שמו כמוטב בלעדי. ח' טען כי הדבר נודע לו אך ורק לאחר פטירתה של המנוחה ובאת כוחו טענה לפרוטוקול כי מדובר היה ב"כמה מאות אלפי שקלים" (עמ' 80 ש' 1 ואילך לפרוטוקול מיום 12.4.16).
356. עם כל הכבוד, אינני יכולה לקבל את חוסר הזיכרון הסלקטיבי של ח' מאחר ולא מדובר בסיטואציה יומיומית, שגרתית אלא ייחודית והייתה כרוכה בהעברת סכום כספי משמעותי של כ – 600,000 ₪ לחשבונו, כאשר ח' העיד כי אימו מעולם לא העבירה לו סכום של כ – 600,000 ₪ ואף לא קרוב לכך, קודם לכן (עמ' 70 ש' 20 ואילך, עמ' 73 ש' 12 – 17 ועמ' 74 ש' 1 – 4 לפרוטוקול מיום 12.4.16).
357. באופן דומה, מצאתי הוכחה למעורבותו בעריכת הצוואה בכך שמסר הצהרות לא כנות לביהמ"ש בנוגע לכך.
358. תחילה, טען ח' כי מעורבותו בעריכת הצוואה התמצתה בשיחתו עם צ', שבה סיפר לו כי אימו רוצה לעשות צוואה וצ' לקח על עצמו את הטיפול בנושא ועל כן, היה מנותק לחלוטין מכל השתלשלות האירועים, שהובילה לעריכת הצוואה (עמ' 15 ש' 1 – 11 ועמ' 16 ש' 1 – 18 לפרוטוקול מיום 12.4.16).
359. אולם, כאשר נשאל ח', שאלות ספציפיות באשר לאותן נקודות ציון בעריכת הצוואה, התגלתה מעורבותו:
     • א. לגבי הניסיון ליצור קשר עם עוה"ד ג' לצורכי הצוואה, השיב ח' כי איננו זוכר מי – הוא או אימו, יצר קשר עם עוה"ד ג' (עמ' 9 ואילך לפרוטוקול מיום 12.4.16), מי חייג למשרדו של עוה"ד ג' ומי שוחח עם המשרד (עמ' 11 ואילך לפרוטוקול מיום 12.4.16) וזאת בניגוד לאמור בתגובתו להתנגדות, שבה ציין כי הוא זה שניסה ליצור קשר עם עוה"ד ג';
     • ב. בתגובתו להתנגדות, הצהיר ח' כי לא שוחח ולא קיים שום סוג של קשר עם עוה"ד א' בעניין עריכת הצוואה. אולם ולאחר שבאמצעות צו ביהמ"ש, נחשפו פלט השיחות וההודעות של מכשירי הטלפון, שהיו ברשותם של ח', צ' ועוה"ד א', התגלה כי ח' קיים קשר טלפוני ואף התכתב באמצעות הודעות טקסט עם עוה"ד א' הן ביום עריכת הצוואה והן ביום לאחר מכן.

כאשר נשאל ח' לפשר הסתירה, ציין כי עד שלא ראה את פלט השיחות, לא זכר כי שוחח עם עוה"ד א' (עמ' 30 ש' 12 ואילך לפרוטוקול מיום 12.4.16).

• ג. כך גם, טען ח' כי איננו זוכר מדוע כתב לעוה"ד א' בשעה 23:15 בלילה, ביום שבו נערכה הצוואה, כי ייצור עימו קשר ומה היה תוכן השיחה (עמ' 31 ש' 13 ואילך לפרוטוקול מיום 12.4.16). הדבר היחיד, שח' הצליח לזכור מאותה שיחה הוא כי דובר על סוגית האפוטרופסות, במידת הצורך, לאימו.
• ד. גם בהמשך, כאשר נחקר על שיחה טלפונית נוספת שניהל עם עוה"ד א', טען ח' תחילה כי שוחח עם עוה"ד בעניין אישור רפואי שהיה על ד"ר _____, רופאה במחלקה שבה הייתה מאושפזת המנוחה, לשלוח לו אולם ולאחר שנשאל ספציפית לגבי כך, שינה ח' את גרסתו וטען כי אפילו אינו זוכר "בערך" את השיחה שניהל עם עוה"ד א' בנוגע לד"ר _____ ואף סירב לאשר כי שוחח עם עוה"ד א' בנוגע לד"ר ______ (עמ' 33 ש' 4 ואילך לפרוטוקול מיום 12.4.16).
• ה. לעניין בדיקת המנוחה ע"י רופא, שיקבע את כשירותה, נשאל ח' האם נאמר לו שצריך להגיע רופא לשם כך והשיב בשלילה אך הסתבך עת נדרש להסביר כיצד אם כן, ידע על הצורך ברופא, אשר יאשר את מצבה של אימו - תחילה טען ש"הניח" שצריך לבוא רופא, לאחר מכן שינה את גרסתו וטען ש"איננו זוכר" אם מישהו אמר לו לגבי הצורך ברופא ולבסוף טען כי ייתכן והדבר נאמר לו ע"י צ' (עמ' 36 ש' 11 ואילך לפרוטוקול מיום 12.4.16).
• ו. בהמשך חקירתו בעניין ההתכתבויות בינו לבין עוה"ד א' לגבי הגעתו של רופא, התברר כי לא רק שח' יזם תקשורת ישירה בינו לבין עוה"ד א' בנושא הגעת הרופא אלא פעל בכדי לקדם ולזרז את הגעתו (עמ' 43 ש' 18 ואילך לפרוטוקול מיום 12.4.16) וזאת בניגוד לתשובותיו של ח' כי רק "הניח" שמדובר ברופא שיבוא לבדוק את אימו לצורכי הצוואה (עמ' 38 ואילך לפרוטוקול מיום 12.4.2016).
• ז. גם לגבי שיחות נוספות שקיים ח' עם עוה"ד א' (כפי שעלה מהצו השיפוטי שניתן לחברות הסלולר), השיב ח' כי "איננו זוכר" את תוכנן (עמ' 48 ש' 13 – 19 ועמ' 49 ש' 5 - 10 לפרוטוקול מיום 12.4.16) וכאשר נשאל לגבי פשרה של הודעת טקסט ששלח לעוה"ד א' ובה ציין את שמה מנעוריה של המנוחה וכן את כתובת דירתה, שוב "לא זכר" ח' מדוע ביקש עוה"ד א' את הפרטים הללו וזאת כאשר עוה"ד א' העיד כי פרטים אלה נמסרו לו ע"י המנוחה (עמ' 49 ש' 21 – 24 ועמ' 50 ש' 1 – 5 לפרוטוקול מיום 12.4.16).
• ח. ח' אף נחקר לגבי התשלום לעוה"ד א' בגין עריכת הצוואה ותשובותיו, גם בעניין זה, לא היו אמינות. תחילה, טען ח' כי איננו יודע כיצד אימו שילמה לעוה"ד א' (עמ' 51 ש' 20 – 24), בהמשך טען כי אימו אמרה לו שצריכה כסף אך לא אמרה לו לשם מה והוא "הניח" שזה עבור התשלום בגין הצוואה (עמ' 52 ש' 1 – 13) ולבסוף טען כי סבור שמשך את הכסף מחשבון הבנק שלו אך איננו "זוכר" (עמ' 52 ש' 22 ואילך). וכאשר הקשה עליו ב"כ המתנגד וביקש לדעת האם הלך ח' לבנק כדי למשוך כסף או שמא הלך לביתו בכדי להביא את הסך הדרוש, שינה ח' גרסתו וטען כי ביקש מחברו בשם ד' ל' את הכסף (עמ' 53 ש' 21 ואילך).
• ט. בהקשר זה יצוין כי חברו של ח', מר ד' ל', הגיש תצהיר לביהמ"ש מטעמו של ח' אולם בתצהירו, לא נכתבה מילה לגבי הכסף כביכול ששולם על ידו לידי ח'. גם כאשר ביקש ב"כ המתנגד את רשותו של ח' כי ייצור קשר טלפוני כעת עם מר ל' על מנת לבדוק את אמיתות גרסתו, טען ח' כי מר ל' נמצא בחו"ל וב"כ המבקש, התנגדה לכך (עמ' 58 ש' 4 – 18 לפרוטוקול מיום 12.4.16).
• י. בנוסף, טען ח' כי "איננו זוכר" את הסכום ואפילו לא "בערך" שהלווה לו חברו ד' (עמ' 57 ש' 11 – 20) ואפילו לא זכר מתי ואיך (במזומן, בהעברה בנקאית וכו') החזיר לו את הכספים (עמ' 57 ש' 23 ואילך).
• יא. באופן דומה, נשאל ח' לגבי התשלום לפסיכיאטרית, ד"ר ב' א', ולא רק שניסה להצניע את מעורבותו בעניין (עמ' 58 ש' 18 -24) אלא ששוב, זכרונו תעתע בו ולא "זכר" האם הוא זה שנתן את הכסף לאימו, מאיפה משך את הכסף, מה היה הסכום ששילם, ובניגוד ליתר תשובותיו שנענו ב "אני לא זוכר", ידע ח' להכחיש, באופן תמוה, חד משמעית דווקא את הסיטואציה, שלגביה, לטענת ב"כ המתנגד, העידה הפסיכיאטרית בפני ביה"ד לעבודה, כי נכנס לחדר עם המעטפה, נתן אותה לאימו, וזו המעטפה שהאם נתנה לה בסיום הבדיקה (עמ' 59 - 64 לפרוטוקול מיום 12.4.16).

ד"ר ב' א', נחקרה גם היא לעניין תשלום שכר טרחתה והעידה כי ח' שהה בחדר ונתן בידיה של אימו מעטפה, שככל הנראה, הכילה את שכר טרחתה ולאחר מכן, יצא ח' מהחדר, על פי בקשתה (עמ' 14 ש' 2 – 21 לפרוטוקול מיום 21.4.16).

• יב. גם טענתו של ח' לפיה לא ידע, עד לאחר פטירתה של אימו, את תוכן צוואתה (עמ' 14 ש' 2 – 5 לפרוטוקול מיום 12.4.16) איננה מקובלת עלי כאשר ד"ר ב' א' ולאחר שעיינה בהעתק הצוואה שהיה ברשותה, ועליו צוין התאריך והשעה בה פוקסס, העידה כי שטר הצוואה פוקסס לבית החולים, עובר לפגישתה עם המנוחה וכי ח' נתן לה את ההעתק שפוקסס (עמ' 44 ש' 7 – 22 לפרוטוקול מיום 21.4.16).
• יג. ד"ר ב' א' העידה כי לאחר בדיקתה את המנוחה, יצאה מהחדר, מסרה לח' את חוות דעתה המקורית והיה לה ברור כי ח' יעביר אותה לעוה"ד א' היות ו - "יש לו אינטרס להעביר את זה" (עמ' 18 ש' 3 ואילך לפרוטוקול מיום 21.4.16).
• יד. מכאן, שהוכח כי בניגוד להצהרתו, ידע גם ידע ח' את תוכנה של הצוואה טרם פטירתה של אימו, כאשר היה בקשר עם עו"ד א', עם צ' ועם ד"ר ב' א' וסביר להניח כי אף עוד קודם לכן.

360. בדומה להתרשמותי, גם ביה"ד לעבודה סבר בסע' 58 בעמ' 20 לפסק דינו כי "נסיבות עריכת הצוואה מעוררות תמיהות". ביה"ד ממשיך ומציין את קשרי החברות – משפחה בין עורך הצוואה, העד לצוואה והנהנה; כי לא ברור מדוע לא נסע עוה"ד א' למשרדו לשם עריכת הצוואה אלא נסע למשרדו של צ'; כי עוה"ד א' פגש את ח' לפני שפגש את המנוחה; כי עוה"ד א' לא היה נחרץ בתשובתו לפיה לא דיבר על הצוואה עם ח'; כי הדעת נותנת שח' היה זה שהביא למנוחה את הכסף עבור שכ"ט עוה"ד א' כפי שהביא את הכסף עבור שכ"ט הפסיכיאטרית ד"ר ב' א'; כי הצוואה נערכה כאשר ח' ממתין בחוץ; כי קיימות סתירות מהותיות בין עדותו של עוה"ד א' – העיד כי לא פנה אל ד"ר ב' א', לעומת עדותה של ד"ר ב' א' שהעידה כי עוה"ד א' פנה אליה;
361. אמנם, ביה"ד מציין כי ד"ר ב' א' העידה כי "המנוחה אמרה לה שהיא והתובע פרודים וכי לא התגרשו בשביל לשמור על מסגרת משפחתית" אולם, התרשמותו של ביה"ד בסע' 63 בעמ' 21 לפסק הדין הייתה כי : "אנו סבורים כי בנסיבות העניין שהנתבע 2 (ח' – הוספה שלי – ר.מ.) ממתין מחוץ לחדר וככל הנראה הטיל עליה הנתבע 2 אימה, אמרה המנוחה דברים אלו".
362. ביה"ד מסכם וקובע כי ח' נטל חלק פעיל בעריכת הצוואה, לרבות מעורבות בהזמנת חוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר העידה כי ח' היה בעת שהיא שהתה שם ועל כן, קובע ביה"ד, למרות שהדבר איננו בסמכותו, כי "משקלה של הצוואה נמוך אם בכלל יש לה משקל, זאת נוכח נסיבות החתימה ומועדה".
363. אם נצרף יחדיו את כל האמור לעיל, יחד עם פעולותיו של ח' להעברת כספים של אמו לידיו, יש בכך לטעמי להביא למסקנה כי ח' היה מעורב בשלבים המכריעים של עשיית הצוואה וכי יש חשד ממשי לגבי רצונה החופשי של המנוחה לחתום על הצוואה.
364. לכך נוסיף את קביעתו המסויגת של המומחה לעניין כשירותה של הצוואה כפי שתוארה לעיל, כך שברי כי בנסיבות אלה, הייתה המנוחה "כר נוח להשפעה"; את תוכנה החריג של הצוואה, המדירה לחלוטין את בנה האהוב א'; את נסיבות עריכת הצוואה, המלמדות על מעורבותו של ח' – גם אם אינה עולה כדי מעורבות פסולה לפי סעיף 35 לחוק הירושה; את ניסיונותיו של ח' להעלים את טביעות אצבעותיו בקשר לעריכת הצוואה וכן את מסכת הקשרים המשפחתיים והחבריים בין עורך הצוואה – העד לצוואה – הנהנה מהצוואה. על רקע כל אלה, הגעתי לכדי מסקנה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת של ח' על המנוחה, אשר בכוחה לפסול את הצוואה.
365. לקראת סיום, אציין כי טענותיו של א' בנוגע להיקף העיזבון וכי על ביהמ"ש להורות לח' להשיב לידי העיזבון את הכספים שהועברו אליו, בסך של כ – 589,000 ₪ מני"ע שהיו בבעלות המנוחה ועוד כ – 500,000 ₪ מקופות גמל שהיו על שם המנוחה, תידונה, ככל שיוגש הליך מתאים.

הכרעה

366. בנסיבות אלו, מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה כדלקמן –
     • א. ההתנגדות לבקשה למתן צו קיום צוואה והבקשה למתן צו ירושה אחר המנוחה – מתקבלות;
     • ב. הבקשה למתן צו קיום צוואה וההתנגדות לבקשה למתן צו ירושה – נדחות.

הוצאות משפט

• ג. לאור הממצאים אליהם הגעתי, ההתנהלות במסגרת ההליך, הליך בו הוגשו אין ספור בקשות, תצהירים ותגובות, דרך ניהול ההליך והקביעות שבפסק הדין, אני מחייבת את מבקש קיום הצוואה בהוצאות משפט של המתנגד בסך של 60,000 ₪.
• ד. המזכירות תסגור את התיקים.

ניתן היום,  כ"ה סיוון תשע"ז, 19 יוני 2017, בהעדר הצדדים.