החלטה הדוחה על הסף התנגדות לצו ירושה - פסקדין

לפניי בקשה להורות על דחיית התנגדות לקיום צו ירושה מהטעם שהמשיב חסר מעמד ואין יריבות בין הצדדים.

לעמדת המבקשת, המשיב, אחיו של המנוח, אינו נמנה על מעגל היורשים כאשר קיימים צאצאים ובני

זוג. בנסיבות אלו, ושעה שאינו נפגע מקיום הצוואה או הירושה, הוא אינו צד מעוניין בדבר, אין לו כל זכות להתנגד להליך ומשכך, דין ההתנגדות להידחות.

מנגד, טען המשיב, כי דין הבקשה להידחות. לעמדתו, הוא מבקש לממש את רצונו של אחיו המנוח ולהבטיח שכל כספיו יועברו לילדיו. משכך, ביקש למצוא מנגנון שיאפשר זאת, דרך נאמן חיצוני ובתלי תלוי ולא דרך המבקשת.

1.רקע ועובדות שאינן במחלוקת

א.המנוח, יליד שנת 1961 והמשיבה נישאו זל"ז בשנת 2011 ומקשר הנישואין נולדו להם תאומים ילידי שנת 2011.

ב.המנוח סבל מאלצהיימר ולא היה צלול ככל הנראה משנת 2014 ועל רקע זה, עבר להתגורר בבית אמו בשנת 2018.

ג.בנסיבות אלו, הגישה המשיבה תביעת מזונות כנגד המנוח ומזונות הקטינים נקבעו בפסק דין מיום 06/01/2020 בתיק 27409-03-19.

ד.בתיק נוסף בעניינם של בני הזוג (תלה"מ 60856-05-19) נקבע כי המשמורת על הקטינים תהא לאם, המשיבה ונקבעו זמני שהות למנוח עם הקטינים בבית אמו.

ה.בתיק א"פ 70787-11-18 מונו אחיו של המנוח וביניהם המבקש, כאפוטרופסים על כלל ענייניו ביום 16/04/2019 חרף רצונה של המשיבה, להתמנות כאפופטרופוס על ענייניו.

טענות הצדדים

2.לאחר פטירת המנוח, עתרה המשיבה למתן צו ירושה בעניין עזבונו. המבקש התנגד בטענה כי אינה עונה להגדרת 'בן זוג', שכן לא חיה עם המנוח בעת פטירתו. לטענתו, המשיבה נטשה את המנוח ומי שטיפל בו היתה אמו ששיכנה אותו בביתה ודאגה לכל מחסורו עד למועד פטירתו.

3.על רקע זה הוגשה בקשת הדחייה של המשיבה, במסגרתה טענה כי סבלה רבות מידם הקשה של בני משפחת המנוח שגם במותו בחרו לנקום בה. לטענתה, בני המשפחה לא טרחו לעדכן אותה ואת ילדיה על פטירת המנוח ונודע להם על כך לראשונה כאשר יועצת בית הספר התקשרה לשאול כיצד הם חשים.

4.עוד הוסיפה כי בני משפחת המנוח גרפו כספים במהלך חייו ובמיוחד המבקש שהיה שותף שלו בחשבונו ועשה בו כרצונו.

5.בעניין הנדון טענה כי המשיב אינו 'מעוניין בדבר', אינו זכאי לכל הנאה מעיזבון המנוח ואינו יורש פוטנציאלי. עוד הוסיפה כי אף ההתנגדות לגופה אינה מעלה כל טענה מוכרת בדין ודינה דחייה ומדובר בהתנגדות בחוסר תום לב המהוות שימוש לרעה בהליכי משפט.

6.מנגד, חזר המבקש על עמדתו וטען כי המשיבה אינה עונה להגדרת 'בן זוג' הקבועה בחוק הירושה, שכן לא חיה עם המנוח בעת פטירתו ולא חיה עמו לפחות שבע שנים טרם הפטירה. היא נטשה את המנוח, מעולם לא הציעה לעזור בעניינו הרפואי, לא דאגה לכלכלתו ולא נשאה בנטל האפוטרופסות עליו. כך גם מנעה מילדיו לבקרו. פעלה באופן פסול בנכסיו ועוד.

7.הוא אינו רודף בצע וכל רצונו, לדאוג לילדי המנוח, לצורך הבטחת עתידם ורווחתם. המבקשת אינה יציבה, אינה כשירה לשמור על כספי אחיו המנוח.

8.ב"כ היועצת המשפטית הודיע כי אינו מתערב בהליכים, אולם ציין כי בין יורשי המנוח מצויים שני ילדים קטינים, שאמם היא האפוטרופה הטבעית. עוד ציין למען הסדר הטוב, כי בהתאם לדין, בן זוג הינו מי שהיה נשוי למנוח בעת פטירתו וזאת ללא תלות בטיב היחסים ביניהם.

דיון והכרעה

9.בהתאם להוראות סעיף 67 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה"), 'כל המעוניין בדבר רשאי להגיש התנגדות לרשם לענייני ירושה תוך הזמן שנקבע לו וכל עוד לא ניתן הצו'.

ומיהו אותו מעוניין בדבר?

בפסיקה נקבע כי צד המעוניין בדבר הוא רק מי שאמור להינות מהעיזבון, הן באופן ישיר או באופן עקיף כגון יורש על פי דין שהודר מהצוואה. כך נקבע כי צד מעוניין הוא גם מי שטוען להנאה עקיפה מן העיזבון מכוחו של יורש או זוכה. עם זאת, מדובר על זכות קיימת ולא ציפייה לזכות עתידית, כלומר, מי שנהנה מייד מן העיזבון (ראו רע"א 3154/94 עאסי נ' עאסי ואח', פ"ד מט (2), 250; תע (י-ם) 56266-12-20; תע (י-ם) 30679-01-21). כך גם על הטוען להיותו 'מעוניין בדבר' להוכיח 'אינטרס ממוני אובייקטיבי של ממש בעיזבון בהווה ולא בעתיד. לא די באינטרס ערטילאי סובייקטיבי' (ראו ש. שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965, עמוד 41, כרך ג', 2002)

10.בעניין הנדון, המבקש אינו יורש ואף אינו מבקש להיות יורש בעיזבון המנוח. גם אם התנגדותו תתקבל, אזי לא יזכה בעיזבונו של המנוח. טענות המבקש לפיהן המשיבה נטשה את ילדי המנוח אף הן אינן מבוססות, אינן מגובות בעובדות ואינן מתיישבות עם העובדה שהמשיבה הינה האפוטרופה הטבעית של הקטינים.

11.משכך, אף אם תתקבל התנגדותו של המבקש, הרי שילדיה הקטינים של המשיבה הם היורשים הבלעדיים של המנוח והמבקש, אינו צד מעוניין בדבר מהטעם שאינו יורש דבר מעיזבונו.

12.בנסיבות אלו, די באמור בכדי לדחות ההתנגדות על הסף וכך הינני מורה.

13.למעלה מן הצורך, אוסיף כי אומנם סילוק הסף ייעשה במיקרים חריגים בלבד ולא במהרה יעשה בית משפט שימוש בסמכותו זו. עם זאת, אף לגופה של התנגדות, לא התרשמתי כי קיימים סיכויים לקבלתה.

עיקר טענות המבקש מבוססות על כך שהמשיבה, על אף שהיתה נשואה למנוח, לא היתה אשתו בפועל, היא הזניחה אותו ונטשה אותו. איני נדרשת למחלוקות העובדתיות בין הצדדים בדבר האשם בכך שהמשיבה לא חיה עם המנוח בשנותיו האחרונות (עובדה שאינה במחלוקת ביניהם).

14.אם כן, המחלוקת בבסיס ההתנגדות הינה האם המשיבה תיחשב כבת זוגו של המנוח ללא קשר לטיב היחסים ביניהם בפועל וזאת לצורך סעיפים 10-11 לחוק הירושה.

15.קיימות שתי גישות בפסיקה ביחס להגדרת 'בן זוג' בהתאם להוראות חוק הירושה.

הגישה בפורמלית- המונח 'בן זוג' מתייחס למי שקיים קשר נישואין פורמלי. דהיינו, כל עוד לא התגרשו הצדדים, ייחשבו כבני זוג, אף אם חיו בנפרד בעת הפטירה.

הגישה המהותית- יש לבחון את טיב הקשר בפועל בין הצדדים. בהתאם לגישה זו 'נשואים על הנייר בלבד' לא ייחשבו כבני זוג בהתאם להוראות חוק הירושה.

16.בפסיקה נקבע לא אחת כי המונח 'בן זוג' לצורך הוראות חוק הירושה צריך להיעשות באופן פורמלי, כקשר של נישואין (ראו בע"מ 9607/03). גישה זו זכתה לתמיכה גם של מלומדים רבים.

כך למשל ש. שילה ציין כי ' השאלה הטרומית האם אנשים נשואים זה לזו, היא שאלה בנוגע למעמד האישי, והתשובה לכך תינתן על פי הדין הדתי (פירוש לחוק הירושה, לעיל, עמוד 125-126). כך גם השופט (בדימוס) ש. שוחט, השופט עו"ד פינברג ועו"ד פלומין במספרם דיני ירושה ועיזבון (מהדורה שביעית 2014, עמוד 63) ציינו כי 'אין חשיבות לשאלה מה היתה מערכת היחסים בין בני הזוג, ואף לא לעובדה שהם חיו בנפרד בעת מותו של המוריש".

17.הגישה המהותית יושמה בעיקרה על ידי בתי משפט לענייני משפחה ומרבית פסקי הדין שנקטו בגישה זו בוטלו על ידי ערכאת הערעור, ראה למשל בע"מ 4532/20, פורסם ביום 19/07/2020).

18.לא מצאתי כי נסיבות המקרה הינן נסיבות חריגות על אף שהמשיבה לא חיה עם המנוח מזה למעלה משבע שנים ואמו ואחיו הם שטיפלו בו לטענתם. בני זוג היו נשואים כדת וכדין ודי באמור בכדי לדחות ההתנגדות.

18.בנסיבות אלו ושעה שהמבקש אינו 'צד מעוניין בדבר', המשיבה, היתה נשואה למנוח בעת פטירתו, אין בעובדה שהמנוח לא היה כשיר והיא לא טיפלה בו ולא חיה עמו, בכדי לסתור הקביעה לפיה היא בת זוגו של המנוח ויש באמור בכדי לדחות ההתנגדות על הסף.

19.אשר על כן, דין ההתנגדות להידחות על הסף וכך הינני מורה.

20.המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

הדיון הקבוע בתיק מבוטל. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

21.מותר לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינויי הגהה ונוסח בלבד.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשפ"ו, 14 מאי 2026, בהעדר הצדדים.