ת"ט
בית משפט השלום באר שבע
|
64031-12-14
29/12/2015
|
בפני הרשמת:
הבכירה ליאורה וינשטיין
|
| - נגד - |
תובעים:
השקעות בע"מ שרי את אלכס
|
נתבעים:
1. ט.ג. אחסנה והובלה בע"מ
2. בני גולאב זאדה
|
| החלטה |
בפני התנגדות לביצוע שטר בסך בסך 34,400 ₪.
שטר זה נמשך ע"י הנתבעת לטובת בני גל כחלק מהתמורה עבור רכישת 350 טון לימונים שמתוכם, לדברי הנתבעת, סופקו רק 280 טון. השיק עצמו, שתאריכו 26.9.14, "משקף" כ-70 טון.
הנתבעת טוענת כי היות ולא ניתנה תמורה לשיק, הוא בוטל על ידה, אך אין היא זוכרת מתי. היא לא הציגה את חוזה רכישת הלימונים ועל כן לא ידוע מתי אמורים היו הלימונים להיות מסופקים וכפועל יוצא מכך מתי נכשלה התמורה.
בינתיים ביצע הנפרע, מר גל, ניכיון לשיק שקבל מהנתבעת אצל התובעת. כנגד השיק קבל 29,000 ₪ במזומן ושיק בסך 3,000 ₪ (להלן: "השיק הנגדי") שתאריכו 3 ימים לאחר מועד פרעון השיק נושא תיק ההוצאה לפועל, דבר המאפשר לתובעת לבטל את השיק הנגדי אם לא יפרע השיק.
היתרה, בסך 2,400 ₪, מהווה את דמי הניכיון שגבתה התובעת מבני גל.
ע"ג שטר הניכיון, שצורף לבקשה לביצוע השיק, נרשם כי התקיימה שיחה עם מנהל הנתבעת בתאריך 25.8.14 בשעה 16:10 והתקבל אישורו על תקינות השיק לניכיון. נרשם מספר הטלפון שלו.
אם אמנם התקיימה השיחה הנ"ל, הרי שהשיק בוטל מתי שהוא בין התאריכים 25.8.14 – 26.9.14.
מנהל הנתבעת (מר מרדכי סלוקי – מוטי) טען כי שיחה כזו לא התקיימה.
הנתבעת טוענת כי דמי הניכיון האמורים לעיל מהווים למעשה ריבית שנתית בשווי של 99.3% (לפי ריבית של 2,400 ₪ ל-32 יום על סכום של 29,000 ₪) דבר הנוגד את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג-1999. עקב ריבית היתר מדובר בפעולה בחוסר תום לב של התובעת אשר בשלה אין היא זכאית להיקרא "אוחזת כשורה". על כן כל טענה שתהיה לנתבעת נגד מר בני גל תוכל לעמוד גם נגדה.
ריבית מופרזת ביותר זו יכולה להעיד, לדעת הנתבעת, על קנוניה שנרקמה בין התובעת ומר בני גל, לגבות את השיק מהנתבעת למרות שלא סופקה (לנתבעת) הסחורה תמורתו.
התובעת טוענת כי הנתבעת לא הוכיחה כשלון תמורה מלא, כי לא פירטה את טענתה ולא צירפה את ההסכם שעשתה עם בני גל. ניתן היה לצרף כרטסת הנהלת חשבונות ממנה היה עולה כי לא כל הסחורה סופקה.
לטענת התובעת אין זה עניינה של הנתבעת מהו שיעור הריבית שהתכוונה התובעת לגבות ממר בני גל. היא צרפה לבקשת הביצוע את שטר הניכיון ואת שובר הקבלה וחשפה את כל הפרטים. התובעת טוענת כי היא מוכנה להסתפק בתשלום הסכום ששילמה בפועל למר בני גל, דהיינו 29,000 ₪.
דיון והכרעה:
צודקת ב"כ הנתבעת כשהיא טוענת כי אף אם ההגנה בפי הנתבעת דחוקה, יש ליתן לה רשות להתגונן.
ראה למשל פסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק-ארז ברע"א (עליון) 1551/13 קבוצת נורגלו רוניגד בע"מ ואח' נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ, מיום 28.2.13 – "אכן, לגופו של עניין, ערעורו של המבקש אינו מופרך על פניו. הלכה פסוקה היא שיש לתת לנתבע רשות להתגונן כאשר הוא מציג הגנה אפשרית, ולו דחוקה (ראו למשל: ע"א 9654/02 האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2004))".