ת"ט
בית משפט השלום הרצליה
|
59304-08-16
02/03/2017
|
בפני הרשם הבכיר :
צחי אלמוג
|
| - נגד - |
התובע:
מאיר מירון
|
הנתבע:
ציון פלוס
|
| החלטה |
התנגדות לביצוע שיק על סך 20,000 ₪ שמשכה חברה בשם פלוס ציון סחר בע"מ על חשבונה בבנק דיסקונט, לפקודת התובע, בר פרעון עם דרישה מיום 8.4.13. בגב השיק חותמת ערבות אוואל של הנתבע בה מצוין שמו ומופיעה גם חתימה. השיק חולל מהסיבה שניתן הוראת ביטול.
הנתבעת טוען בתצהירו כי חתימת הערבות אינה שלו אלא זיוף ושמולא נכתב בכתב ידו; וכי ההמחאה ניתנה לתובע העוסק בהלוואות בשוק האפור ובניכיון שיקים; וכי הבקשה הוגשה בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993, ללא שמולאה דרישת הכתב הקבועה בחוק, ללא שהתובע עמד בחובת הגילוי וללא שהתובע ציין כי מדובר בהלוואה חוץ בנקאית.
הנתבע הגיש גם בקשה להארכת מועד וטען כי על קיום תיק ההוצאה לפועל נודע לו באקראי ביום 17.7.16 בעת שהגיע לברר בלשכת ההוצאה לפועל בדבר תיקים הפתוחים כנגדו. הוא טען מועד מסירת האזהרה המופיע בתיק ההוצאה לפועל – ספטמבר 2013 – אינו נכון וכי לא נמסרה לו האזהרה והחתימה אינה חתימתו ואף לא ידוע לו מי חתם על האזהרה.
בחקירה הנגדית הוצגו לנתבע אישור המסירה והן לבית המשפט. הנתבע אמר הנתבע כי גם החתימה שהוא רואה על אישור המסירה היא מזוייפת וכי מדובר בזייפן סדרתי. לא התרשמתי במיוחד מכנותה של טענה זו. מאישורי המסירה עולה כי האזהרה נמסרה ביום 24.9.13 על ידי דואר ישראל ואף שהשם הפרטי לא ברור ניתן לזהות בבירור את השם "פלוס", שהוא שם המשפחה של הנתבע. מאחר ומדובר במסירה על ידי גוף שהינו אובייקטיבי ואשר אין לו כל עניין בהליכים שבין הצדדים הרי שנחה דעתי כי מדובר במסירה כדין, שכן אין זה סביר כי מאן דהוא עלום יתנדב ליטול את דבר הדואר כך סתם ולא שוכנעתי בטענת הזיוף על אישור המסירה.
מאחר וההתנגדות הוגשה ביום 4.8.16 הרי שמדובר בהתנגדות המוגשת באיחור.
ברע"א 4538/11 צמח נ' גבאי קבע בית המשפט העליון כי כאשר בוחנים בקשה להארכת מועד יש לפזול את עבר סיכויי ההליך העיקרי כדי להימנע מתוצאה קשה הפוגעת יתר על המידה במבקש הארכת המועד. לפיכך, יש לפנות לטעמי ההתנגדות עצמה.
באשר לטענת הזיוף הרי שעל טענה זו לא נחקר הנתבע בחקירה הנגדית והוא אף השיב במענה לשאלה אחרת כי החתימה בגב השיק זויפה. טענת זו לא נסתרה ויש ליתן לנתבע להתגונן בטענה זו שכן אם הטענה תוכח הרי שהנתבע לא יהא חייב בפרעון השיק. עוד יש לציין כי גם בעין בלתי מקצועית ניתן לראות כי יש הבדל בין החתימה על חזית השיק לבין החתימה על הערבות. מאחר ומדובר בשיק של חברה בבעלות הנתבע הרי שהדעת נותנת כי לכאורה לא יהא הבדל כזה. יצוין כי איני קובע בשלב זה כל ממצאים בדבר ולכל צד שמורה הזכות להביא ראיות כדי לשכנע את בית המשפט בטענתו לרבות בעניין נסיבות החתימה.
כידוע, מקום בו נטען חתימת המושך מזוייפת לא ניתן לאכוף פירעונו על מי שחתימתו זוייפה (ע"א 542/87 קופת אשראי נ' מוסטפא, פ"ד מד(1) 422, 426 (1990). בע"א (ת"א) 2619/99 לבידי זהב שיווק לבידים בע"מ נ' אגייב מיכאל נקבע כי הלכה היא כי נטל ההוכחה לטענת זיוף הינו על המסתמך על החתימה, הוא אשר חייב בהוכחת אמיתותה, שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחברו (ראו לעניין זה פסק דינו של השופט (כתוארו אז) אורי גורן בהמ' (ת"א) 7610/84 כפרית תעשיות פי. וי. סי. נ' אנדרי ביטון ואח', תקדין מחוזי 92 (3) 455 שם בס' 7, כן ראו ש. קסוטו החתימה בשטרות (בורסי 1997) ע' 49).
"כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זויפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה, שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחברו" [י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג-1983), בעמ' 50]. וכן ראו: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240, 261; ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ"ד נ (1) 499.
לאור האמור לעיל יש מקום להאריך את המועד להגשת התנגדות כדי שהנתבע יוכל להתגונן בטענה שלא ערב לשיק וכי חתימתו מזוייפת, וכאשר לפי הפסיקה מוטל נטל השכנוע בדבר החתימה על התובע. אולם מאחר וההתנגדות הגשה באיחור ניכר, מותנה הדבר בתשלום הוצאות כתנאי לקבלת ההתנגדות.