רקע וטענות
בפני התנגדות לביצוע 6 שיקים ע"ס 5,959 ₪ כל אחד, שהוגשו לביצוע על ידי המשיב נגד המבקשת (תיק הוצאה לפועל מס' 500929-06-14), לאחר שחוללו על ידי הבנק הנמשך בהעדר כיסוי (2 השיקים המאוחרים מהסדרה חוללו מסיבת "חשבון מוגבל"). השיקים הם לזמן-פרעון מינואר 2014 ועד יוני 2014.
על פי ההתנגדות, שנתמכה בתצהירו של מר משה מגדלוביץ, שגם טען בשם המבקשת (להלן – "המנהל"), מדובר בשיקים עבור דמי שכירות, במסגרת עסקת שכירות לפיה שכרה המבקשת, ביחד עם חברה קשורה בשם דיאט לי בע"מ, נכס מאת המשיב ושותפו. לאחר שחלו איחורים בתשלום דמי השכירות ביקש המנהל ארכה עד שיעלה בידו למכור את הנכס, והמשכירים נתנו הסכמתם לכך. בחודש אפריל 2014 הודיע המשיב למנהל כי השוכרות נדרשות לפנות את המושכר עד תחילת מאי, זאת חרף מחאת המנהל, לפיה הוא בעיצומו של מו"מ למכירת עסקי המבקשת. נוכח הדרישה, ניסתה המבקשת למכור את הציוד שברשותה, ופגישה נקבעה עם קונה בכוח ליום 11.4.2014. תוך כדי ביצוע המכירה הגיע המשיב למקום, ובצעקות רמות גרם לטרפוד העסקה, ואז אף נעל את המושכר, ומנע מעובדי המבקשת גישה לציוד ולמלאי המוחזק שם – ציוד ומלאי הכוללים מאות מנות מזון, מקפיאים, מחשבים, וציוד אחר. חרף התראה כי המזון צפוי להתקלקל, עמד המשיב בסירובו לאפשר גישה לפינוי החפצים, וכתוצאה אכן התקלקו מאות מנות המזון, בשווי כולל של 54,379 ₪ ומע"מ. כלל נזקי המבקשת, לרבות פגיעה במוניטין, מוערכים בכ-400,000 ₪ לפחות. להתנגדות ולתצהיר לא צורפו נספחים כלשהם.
המנהל נחקר על תצהירו, וסיפר כי יום למחרת נעילת המושכר איפשר המשיב, ביחד עם בנו, למנהל להיכנס למושכר על מנת ליטול ציוד אישי מסוים, אך עמדו על המשמר שלא ייקח דבר נוסף. הוא טען, כי אמנם חתנו של שותפו של המשיב איפשר לו במועד מאוחר יותר להיכנס שוב למושכר, אולם אז כבר היה מאוחר מדי, והמזון כולו התקלקל. הוא טען, כי למרות שבחוזה השכירות שבין הצדדים נכתב, כי כל שינוי יהיה רק בכתב, הרי שבפועל לא כל התנהלו הצדדים, וההסכמות היו תמיד בעל פה. הוא טען כי המבקשת שילמה את מרבית דמי השכירות, וכי נותרה חייבת רק מספר חודשי שכירות. בנוסף, אישר כי נותרו למבקשת חובות כלפי גורמים שונים.
דין הבקשה להתקבל. לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן.
הדין
בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'..."
כלל ידוע בפסיקה, כי על המבקש רשות להתגונן להיכבד ולהיכנס לפרטי טענותיו (ר', לדוגמא, ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721, 722); כלל זה נכון הוא במיוחד בטענת קיזוז, אותה יש לפרט ולפרש כדרך שמנסחים כתב תביעה, ובלשון בית המשפט העליון: "טענת קיזוז... חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה." (ע"א 579/85 אריאן נ. בנק לאומי, פ"ד מ' (2) 765, 767).
דיון והכרעה
אמנם, לא כל טענות הקיזוז של המבקשת פורטו כדבעי, אולם בהינתן המצבור של הטענות הבאות, שלא הופרכו – הסכמת המשיב כי המבקשת תמשיך להחזיק במושכר עד מכירתו; נטילת החזקה בכוח ונעילת טובין בתוך המושכר; ושווי מנות המזון, העולה על סכום השיקים – ממילא הוקמה תשתית עובדתית מספקת ל"הגנה אפשרית... ולו רק בדוחק", בטענת קיזוז הנזקים שנגרמו.
לאור האמור, ונוכח ההלכה הפסוקה, אני מקבל את ההתנגדות, ונותן למבקשת רשות להתגונן, באופן שתצהירו של מר מגדלוביץ ישמש כתב הגנה.
הוראות להמשך
לאור סכום השיקים יידון התיק בסדר דין מהיר. תשומת לב המבקשת, שאינה מיוצגת, כי הליכים בבית המשפט מתנהלים לפי כללים מוסדרים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וגם בעל דין שאינו מיוצג ע"י עו"ד חייב לפעול על פיהם.