לפניי בקשת המבקשת, אלמנת המנוח יורם גברון ז"ל, ויורשתו היחידה, להארכת מועד והתנגדות לביצוע שטר. המנוח נפטר ביום 1/9/14.
הצ'ק נשוא התביעה, ע"ס 160,000 ₪, לז.פ. 15/7/14 נמשך מחשבון המנוח לפקודת המשיב. האחרון הפקיד את הצ'ק בחשבונו ביום 23/11/14, או בסמוך לכך (על פי החותמת בגב הצ'ק), ובכל מקרה לאחר מועד פטירתו. סיבת החזרת הצ'ק הינה "המושך נפטר ואכמ אין כיסוי מספיק".
בתיק הוגשו בקשות ותגובות רבות, ולא אסקור את כולן. גם בדיון היום, ולמרות כל הבקשות בעניין מסמכים, הוגשו מסמכים נוספים.
התמונה, שניתן לסכם בשלב זה, הינה כי בקשות המבקשת הוגשו באיחור מודע של עד עשרה ימים. גם אם חולקת המבקשת על מועד המסירה בהדבקה, עליו הצהיר מבצע המסירה (נספח 1 לתגובה בעניין בקשה לביזיון בית המשפט), הרי שהוכחה ידיעתה וידיעת בא כחה, למצער מיום 16/9/15 (נספח 2 לתגובה הנ"ל). עוד הוכח כי ניתנה לב"כ המבקשת ארכה בהסכמה להגשת ההתנגדות עד ליום 30/9/15 (מש/1). גם לאחר שחלף מועד זה, המשיכו ב"כ הצדדים להתכתב ביניהם, וב"כ המשיב בהגינותו הסכים ביום 19/10/15 לבקש ממרשו לתת לב"כ המבקשת ארכה נוספת. ביום 21/10/15 אכן ביקש ב"כ המבקשת מחברו ארכה נוספת (מש/2). לא ידוע מה היתה תשובת ב"כ המשיב, אך ב"כ המבקשת טוען כי ניתנה לו ארכה עד ליום 25/10/15 (סעיף 12 לבקשה להארכת מועד וגילוי מסמכים, נספח 3 לתגובה הנ"ל).
אין חולק כי הבקשה להארכת מועד, ללא התנגדות לביצוע שטר, הוגשה ביום 1/11/15 וההתנגדות לביצוע שטר הוגשה ביום 15/11/15, לאחר שתי החלטות של כב' רשמת ההוצל"פ, שדחו את שתי הבקשות להארכת מועד (נספחים 4, 5, 6 לתגובה).
המבקשת מנמקת את האיחור באי המצאת מסמכים ע"י ב"כ המשיב, והגישה בעניין בקשות חוזרות ונישנות.
אני דוחה את טענת ב"כ המבקשת כאילו קביעת כב' רשמת ההוצל"פ ביום 23/12/15, לבקשת ב"כ המשיב, כי תוקלד מסירה מלאה מיום הגשת הבקשה ראשונה, 1/11/15 (מב/1), כמאריכה את המועד. ראשית, מדובר בהחלטה, שניתנה זמן רב לאחר שהבקשות הוגשו לבית המשפט, שנית, הבקשה להארכת מועד מהווה הודאה בקבלת המסירה ולמצער ידיעה ברורה, שמחליפה את ההמצאה, שלישית, המבקשת הודתה ביום 1/11/15 כי המועד חלף ביום 25/10/15.
תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מורה כי מועד, שנקבע בחיקוק (וכזה הוא המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, הקבוע בתקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979) יוארך רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". הפסיקה העדכנית קובעת כי שאלת הארכת המועד שלובה בשאלת סיכויי ההליך, שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, כמו גם משך האיחור, השאלה אם המועד חלף, מהות הטעם ומידת הסתמכות בעל הדין שכנגד על האיחור (רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, 5.12.2000, מופיע בנבו, רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. נ' קרן הסיטי,16.8.2012,מופיע בנבו).
בענייננו יש להפעיל לטובת המבקשת את העובדה שהיא נדרשת להשיב לבקשת ביצוע בעניין עסקי, שבין מושך הצ'ק, שנפטר בינתיים, למשיב, והביעה בפני ב"כ המשיב פעמים רבות בכתב את קשייה באיתור מסמכים. האיחור אינו ממושך, ובמהלך כל הזמן שחלף בין מועד הידיעה ועד להגשת הבקשה הראשונה, נוהלה התכתבות בין ב"כ הצדדים (מש/1, מש/2). אין למשיב כל אינטרס הסתמכות על כך שהמבקשת לא תתגונן, באשר לכל אורך הדרך הוברר כי המבקשת מיוצגת, וכי אם לא תושג פשרה היא מתכוונת להגיש התנגדות לביצוע השטר. על המחדל הדיוני ניתן לפצות בהוצאות.
בעניין נימוקי ההגנה, שהם בעלי המשקל המשמעותי יותר, הרימה המבקשת את הנטל הקל, הרובץ על כתפיה בשלב זה של הדיון. המבקשת כלל לא נחקרה על נימוקי ההגנה, ולא נסתרו טענותיה הבאות: המשיב הפקיד את הצ'ק בחשבונו מספר חודשים לאחר מועד פרעונו ולאחר פטירת המנוח; המשיב ובאי כחו נכחו בחדר המנוח בבית החולים מספר ימים לפני מותו, והחתימו אותו על מסמכים; לא ברור הקשר של אחת מבנות המנוח, גב' ליאת גברון, לעסקאות ולהעדר המסמכים; הצ'ק נמסר להבטחת עסקת שותפות בחו"ל בין הצדדים לגורמים בחו"ל, ואשר המנוח שילם בגינה סכומים רבים, והיה אמור לקבל בחזרה מהמשיב; המבקשת הציגה בשלב זה אסמכתאות לתשלומים, שביצע המנוח, עבור טיסות למדינות המעורבות בעסקה; לטענת המשיב לפיה הצ'ק ניתן כנגד הלוואה בסך 160,000 ₪, שהועברה ע"י בתו של המשיב, גב' ליעד גחטן קרם ביום 29/6/14 (נספחים 1 ו-2 לנספח 9 לתגובה הנ"ל), הציגה המבקשת העברה, שבוצעה לבקשת המנוח ע"ס 100,000 יורו (כ-480,000 ₪) ביום 2/7/14 לבנק בשוויץ. המשיב הודיע על ההעברה מאת המנוח לחברה בחו"ל (בקשה מס' 6 מיום 17/1/16 להוספת מסמכים). בכך, טוענת המבקשת, קיים המנוח את חלקו בהסכם, שכן הצ'ק נשוא התביעה נמסר למשיב על מנת להבטיח כי המנוח יעביר לחברה בחו"ל סכום שחלקו של המשיב בו הוא בשיעור שליש.