ת"ט 1649-08-16 סולימה סחר בינלאומי בע"מ נ' פסח

לפניי התנגדות לביצוע שטר חוב על סך 214,900 ₪ לטובת המשיבה, שעושהו הוא המבקש דכאן. לטענת המבקש, שטר החוב נמסר להבטחת חיוביה של שותפות בינו ובין אחיו, ואילו החוב הנטען, שבגינו מתבקשת הפעלת שטר החוב – הוא חובה של חברת פסח שלמה עסקי מזון בע"מ (להלן: "החברה").

לאחר ששמעתי את חקירתו של המבקש ועיינתי בסיכומי הצדדים ובראיות שבתיק, נחה דעתי כי הגנתו של המבקש – הגנת בדים היא, במלוא מובן המילה, אשר אינה מצליחה לעבור אפילו את הרף הנמוך מאוד שנקבע במסגרת בקשות מתן רשות להתגונן, וכי דינה להידחות.

ייאמר מיד: גם אילו ניצבה לפניי רק גרסתו של המבקש כפי שהובאה בתצהירו, הייתי סבור כי מדובר בגרסה בעייתית עד מאוד, אשר אך כפסע בינה ובין "הגנת בדים": הטענה – שלא נתמכה במאומה – כאילו נמסר שטר החוב להבטחת חיוב של ישות אחת – אשר אינה חייבת, למרבה הנוחות, דבר למשיבה – ולא להבטחת חיוב של ישות אחרת, אשר המבקש לא חלק כלל על כך שהוא חב לה כספים – נראית, על פניה, תמוהה.

כאמור, גם אילו ניצבה לפניי גרסה זו כשהיא לבדה – אינני משוכנע כלל כי ראוי היה ליתן למבקש רשות להתגונן, אך בוודאי שהיה ראוי לקבוע ערובה בשיעור משמעותי, לפי הוראות תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

אלא שבמהלך חקירתו של המבקש התברר, כי טענה בסיסית ויסודית בתצהירו – הטענה המופיעה בסעיף 12 לתצהיר – היא טענה שאינה אמת במובהק. המבקש טען מפורשות, כי אינו חייב באופן אישי בחובות החברה. אולם במסגרת הדיון הוצג כתב ערבות, שעליו חתם המבקש, ואשר בו ערב ערבות אישית לחובות אלה (מוצג מב/1).

אני ער, כמובן, להלכה שלפיה גם טענה בע"פ נגד מסמך בכתב יכולה להישמע במסגרת בקשת רשות להתגונן, אולם בענייננו, אין זה מקרה מובהק של טענה בע"פ נגד מסמך בכתב, שכן המבקש התעלם התעלמות מוחלטת מקיומו של המסמך, ולא טען כי נחתם בטעות, כי אינו משקף את הסכמת הצדדים או טענות בדומה לכך, אלא התעלם ממנו באופן מוחלט.

ודוק: המבקש אישר כי החתימה על גבי מב/1 – חתימתו היא; המבקש אישר כי לחברה קיים חוב למשיבה, ואולם הוא מבקש להתחמק מערבותו האישית, בטענה כי כתב הערבות אינו נושא תאריך.

נראה, כי תכליתה היחידה של ההתנגדות שהוגשה – היא ניסיון "למשוך זמן" ולעכב הליכי גבייה מאת המבקש. לא זו תכליתם של דיני השטרות, לא זו תכליתם של דיני סדר דין מקוצר: משנסתרה גרסתו היסודית של המבקש, משהוצג מסמך השומט את הקרקע כליל מתחת לטענתו כאילו לא התחייב באופן אישי בחובות החברה – אין מקום ליתן רשות להתגונן, ויש לדחות את ההתנגדות.

אשר על כן, ההתנגדות נדחית. עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בתיק שמספרו 514465-07-16 – מבוטל, והמשיבה תהיה רשאית לשוב ולנקוט הליכי גבייה על פי כל דין.

המבקש יישא בשכ"ט ב"כ המשיבה בגין ההליך לפניי בסך 7,500 ₪, אשר יצורפו לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.