לפניי התנגדות לביצוע שיק על סך 129,800 ₪, משוך על בנק מרכנתיל לתאריך 26.4.2015, אשר חולל באין-פירעון מאחר שהחשבון שממנו נמשך – נסגר. מושכת השיק הייתה חברת מרדכי מתן ובניו בע"מ (להלן: "החברה"), חברה אשר המבקש הוא בעל המניות היחיד בה ומנהלה היחיד. החברה נקלעה לקשיים כלכליים, ולפי טענת המבקש, מונתה לה מנהלת מיוחדת (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 14).
תיק ההוצאה לפועל נפתח נגד המבקש בעצמו מכוח מה שנחזה להיות ערבות אישית שלו בגב השיק. יוער, כי המבקש אינו מכחיש כי חתימתו היא המופיעה בגב השיק, אך הוא טוען כי לא הוסיף את המלל בדבר ערבותו, כי לא הבין את משמעות החתימה בגב השיק וכי לא הסכים ליתן ערבות אישית לשיק.
לאחר ששמעתי את חקירתו של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי טענת ההגנה שהוצגה – קלושה, וכי ניתן להגדירה "ספק הגנת בדים". בנסיבות אלה, החלטתי לקבל את ההתנגדות, אך בכפוף להפקדת ערובה, כפי שיפורט להלן.
המבקש אינו חולק על כך, שחתם על גב השיק. לטענתו, הוסף המלל בדבר "אחריותו" לשיק בשלב מאוחר יותר. טענה זו ראויה לבירור. אלא שסיכוייה של הטענה להתקבל – קלושים. המבקש בעצמו העיד, כי הוא ניהל את העסק, כי חתם על שיקים רבים (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 3 – 4). אף שהמבקש העיד, כי הוא מנוסה בחתימה על שיקים, ואף שהעיד כי הוא נהג לחתום בגב השיק לשם בדיקות בחברת ERN, הוא טען כי לאחר שדרשה המשיבה כי יחתום בגב השיק – לא טרח לברר מדוע נדרשת חתימתו (וראו עמ' 3 ש' 11 – 13).
המבקש טען, כי הסכם ההלוואה, שלהבטחתו ניתן השיק, אינו כולל כל היבט של ערבות אישית. אלא שטענה זו קיבלה מענה המחמיר עוד יותר את מצבו של המבקש בחקירתו של המבקש עצמו. מחקירתו של המבקש עולה, כי השיק המקורי שניתן להבטחת החזר ההלוואה עלול היה לחזור בהעדר כיסוי מספיק, וכי החברה (ולמעשה – המבקש בשם החברה) ביקשה מהמשיבה להחליף את השיק לשיק הנושא מועד מאוחר יותר. רק בשלב זה, כך לעדותו של המבקש עצמו, עלתה הדרישה לחתימה בגב השיק – ולמעשה לערבות של המבקש לפירעון השיק. כלומר – טענתו של המבקש נכונה, אך עדותו מבהירה את הטעם לשינוי בתנאי ההלוואה.
למעשה, מעדותו של המבקש עולה, כי במועד שבו מסר את השיק, היה כה להוט להמיר את השיק הקודם בשיק חדש, שלא התעניין כלל במשמעות חתימתו, והיה נכון לחתום מבלי לברר את הטעם לכך. הטענה כאילו לא ידע או לא הבין את משמעות חתימתו – היא טענה שסיכוייה להתקבל קלושים ביותר.
מכאן שהגנתו של המבקש היא הגנה גבולית ביותר, שניתן לראותה כ"ספק הגנת בדים". יוער, כי הרף שנקבע בפסיקה למתן רשות להתגונן הוא נמוך ביותר – אין צורך לבחון את סבירות הגרסה, את מהימנותה או את סיכויי הוכחתה, ודי בקיומה; אני סבור שלולא היה הרף נמוך כל כך, נכון היה לדחות את ההתנגדות כבר בשלב זה, אולם לאור ההלכה הפסוקה, נראה כי אין מנוס מליתן רשות להתגונן, בכפוף להפקדה.
לעניין הפקדת עירבון מתוקף סמכותי לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני סבור שההגנה היא, כאמור, כה קלושה, עד שהחלופה לחיוב בערובה הוא דחיית ההתנגדות כליל, ועל כן מתקיים התנאי שנקבע בפסיקה לעניין זה. מאידך גיסא, ב"כ המבקש ציין כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו טוב; הפסיקה קובעת גם שיש להימנע ממצב שבו תיחסם דלתו של בית המשפט לפני נתבע רק בשל חוסר יכולתו להפקיד ערובה. ומן העבר האחר – מקום שבו אין הגנה, או קיימת הגנה קלושה, יש הצדקה לחייב בהפקדת ערובה בשיעור מתאים, כדי למנוע מנתבע שאין בפיו הגנה של ממש לנהל הליך סרק, כאשר ברור לו שאם יחויב לשלם את סכום התביעה לא יוכל ממילא לפורעו.
לאחר שנתתי דעתי על כל השיקולים האמורים, החלטתי שיש לחייב את המבקש להפקיד בקופת בית המשפט סך של 20,000 ₪ - במזומן או בערבות בנקאית עצמאית – כתנאי לקבלת ההתנגדות. סכום זה הוא נמוך ביחס לסכום המקובל להפקדה במקרים אלה, בוודאי ביחס לסכום השיק, אולם מדובר בסכום שאני מעריך שהמבקש יוכל לגייס – גם אם יידרש למאמץ מסוים.