טרמינל שוקי בע"מ נ' זבדי

בפני בקשה המבקש (הנתבע) להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בראשון לציון שבמחוז מרכז או לבית משפט השלום במחוז תל אביב (כפי שטען במסגרת תשובתו לתגובת המשיבה), בטענה שלבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בעניין.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים:

1. תחילתו של ההליך דנן בבקשה לביצוע שטר שהגיש המשיבה (התובעת) ביום 21.05.2018 בלשכת ההוצאה לפועל בעכו במסגרת תיק 520972-05-18 לגביית שיקים המשוכים מחשבון המבקש המתנהל בבנק מזרחי-טפחות סניף בני ברק. בטופס הבקשה לביצוע השטר נרשם, כי בית המשפט המוסמך לדון בעניין בעת הגשת התנגדות לביצוע שטר הוא בית משפט השלום בעכו והאיל "והעסקה בוצעה במחוז חיפה".

2. המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר שבמסגרתה ביקש להעביר את העניין לבית משפט השלום בראשון לציון. המבקש ציין עניין זה בטופס המצורף להתנגדות לביצוע שטר ולא בגוף ההתנגדות.

3. בתגובתה לבקשת המבקש, טען המשיבה, כי דין הבקשה להידחות מאחר והמבקש לא פירט טענתו בהתנגדות, אלא רק בטופס הבקשה וללא כל נימוק. לגופו של עניין, נטען כי מקום מסירת השיקים היה בעיר ירושלים ולא באיזור ראשון לציון.

4. בתשובת המבקש נטען, כי תגובת המשיבה לא נתמכה בתצהיר ודינה להידחות. נטען עוד כי מקום עסקו של המבקש היה ברחובות ומקום מגוריו במודיעין וכי מקום העסקה ואספקת הסחורה היה בתל אביב. נטען עוד, כי המשיבה הודתה בתגובתה כי מקום השיפוט אינו באיזור חיפה משנטען כי מסירת השיקים הייתה בירושלים ולא בחיפה. על כן, ביקש המבקש לקבל את בקשתו ולהעביר העניין לבית משפט השלום במחוז מרכז או במחוז תל אביב.

   דיון והכרעה:

5. אפתח בהערה מקדימה. על פי רוב, אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה כמו הסמכות העניינית. עם זאת, ישנם רציונליים הקבועים בכללי הסמכות המקומית שאין להמעיט בערכם. בכל מקרה, אין מקום להאריך בטיעונים ובהתדיינויות בשאלת הסמכות המקומית. בשל כך, לא ראיתי מקום לקביעת דיון בבקשה להעברת התיק לבית משפט אחר אלא להכריע בה שלא במעמד בעלי הדין על סמך הבקשה, התגובה והתשובה של הצדדים, וכן בשים לב לטופס בקשת הביצוע שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל.

6. המקרה שלפני מעלה שאלה המצויה בצומת שבין דיני ההוצאה לפועל לדיני סדר הדין האזרחי.

   חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), מקנה לזוכה בהליך משפטי אוטונומיה מלאה בבחירת המקום לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, וכך נקבע בסעיף 6 (א) לחוק ההוצאה לפועל: "הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק-דין". לפי סעיף 81א. (א) לחוק ההוצאה לפועל: "שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט". עולה, כי בקשה לביצוע שטר אינה כפופה להוראת תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי המסדירה את נושא הסמכות המקומית והזוכה (התובע) רשאי להגיש את בקשת הביצוע לכל לשכת הוצאה לפועל, לפי בחירתו.

   יחד עם זאת, בהתאם להוראת תקנה 103 (7) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל") מוטלת על הזוכה בהוצאה לפועל החובה לכלול בבקשת הביצוע פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות".

7. בהתאם לתקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, על החייב (הנתבע) להגיש את ההתנגדות לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל שבה הוגשה הבקשה לביצוע השטר (להלן: "לשכת ההגשה"), בעוד שלמגיש התנגדות לתביעה לסכום קצוב נתונה הבחירה לפי תקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל היכן להגיש את התנגדותו, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לבית המשפט שהוא סבור שלו הסמכות המקומי - לבית המשפט שליד לשכת ההגשה או לבית המשפט שהוא סבור כי קנויה לו הסמכות לפי תקנות סדר הדין האזרחי. למגיש התנגדות לביצוע שטר אין בחירה כאמור (ראה: רע"א 3633/10 ויטרום 88 (98) בע"מ נ' פ.ת. פאנת בע"מ (12.07.2010)).