מדינת ישראל נ' הספינה ZAYTOUNA-OLIVA ואח'

 בעניין: הספינה Zaytouna- Oliva

1.ביום 5/10/2016 בשעה 18:00 לערך עצרו ספינות חיל הים את הספינה Zaytouna- Oliva כשהייתה בדרכה לנמל העיר עזה. אותה עת שהו על סיפונה 13 נשים, פעילות באירגוני זכויות אדם כשמטרתן לעורר מחאה כנגד הסגר הימי סביב רצועת עזה. לוחמי חיל הים עלו על הספינה והובילו אותה לנמל אשדוד. עת הגיעה נעצרו נוסעות הספינה, נחקרו ושוחררו, והספינה נותרה מוחזקת על ידי חיל הים.

2.ביום 13/10/2016 הגישה מדינת ישראל בקשה למתן צו המאשר את החרמתה של הספינה. הבקשה הוגשה על פי חוק המלקוח הימי משנת 1864 (The Naval Prize Act 1864). זו הבקשה המונחת להכרעתי כעת.

רקע

3.הליך זה הוא ההליך השלישי המתנהל בבית משפט זה בבקשות שמגישה המדינה לאישור תפיסתן והחרמתן של ספינות המנסות להפר את הסגר הימי שהוטל סביב רצועת עזה. על-כן, אפתח את פסק דיני זה בתיאור קצר של הרקע להטלת הסגר הימי, לאחר מכן אפרט את הרקע להליך הנוכחי, את ההכרעה בהליכים הקודמים ולבסוף אמסור הכרעתי בבקשה הנוכחית.

הסגר על רצועת עזה

4.מאז שנת 1967 ועד יישומה של תכנית ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005 התייחס צבא ההגנה לישראל לאזור הימי הסמוך לרצועת עזה כאזור שבשליטה ישראלית מכוח השליטה באזור הרצועה עצמה. עם יישום תכנית ההתנתקות ויציאת צה"ל משטחי רצועת עזה, עלתה שאלת סמכותו של חיל הים הישראלי לשלוט באזור הימי שסביב הרצועה ולפקח על כניסת ויציאת אניות ממנו. במצב זה נעשו מספר ניסיונות של כלי שיט זרים להגיע לרצועת עזה. החשש מפני הברחת אמצעי לחימה ולוחמים לרצועת עזה עורר את הצורך למצוא דרכים למנוע כניסה של כלי שיט זרים ללא פיקוח ובקרה של חיל הים. ביום 6/1/2009 פרסמה רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים הודעה לימאים-Notice to Mariners (NOTMARׂׂ) ׂהקוראת לספינות להימנע מלהיכנס לאזור הימי הסמוך לרצועת עזה (נספח א' לבקשה). כן פורסם כי ניתן להעביר ציוד הומניטארי באמצעות המעברים היבשתיים מישראל לרצועה (הנתונים לקוחים מעמ' 25 ואילך לדו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת האירוע הימי מיום 31/5/2010 - דו"ח ועדת טירקל).

למרות הכרזה זו המשיכו כלי שיט בניסיונות להגיע ישירות לעזה. ניסיונות אלו סוכלו על ידי ספינות חיל הים שהורו לכלי השיט לחזור על עקבותיהם.

5.בחודש ינואר 2009, במהלך פעילות צה"ל ברצועת עזה במבצע המכונה "עופרת יצוקה", הורה שר הביטחון על הטלת סגר ימי (Blockade) על מי הים שמול חופי עזה עד למרחק של 20 מייל ימי מהחוף (להלן: "ההכרזה על הסגר הימי"). ההכרזה על הסגר הימי התבססה על דיני הלחימה בים, הנהוגים במשפט הבינלאומי.

6.בעקבות פרסום ההכרזה על הסגר הימי פעלה מדינת ישראל באמצעות חיל הים לאכיפת הסגר ומנעה כניסתם של כלי שיט זרים, לרבות כלי שיט ניטראליים לרצועת עזה, ומנעה יציאת כלי שיט מאזור הרצועה. מנייר העמדה הראשון שהוגש על ידי צה"ל לוועדת טירקל "נייר עמדה בנושא ההיבטים המשפטיים של הטלת הסגר הימי על רצועת עזה ואכיפתו" (פורסם באתר ww.mag.idf.il/sip_storage/FILES/5/915.pdf) (להלן: נייר העמדה) מתברר, כי נעשו מספר ניסיונות להפרת הסגר. בעמ' 48 לנייר העמדה, פורטו מספר מקרים שבהם הגיעו כלי שיט זרים ניטראליים וביקשו להיכנס לרצועת עזה. בשתי הזדמנויות הזהיר חיל הים את כלי השיט והורה להם להימנע מהפרת הסגר וכלי השיט שבו על עקבותיהם (האנייה Iran Shahed והאנייה Spirit of Humanity). במקרים אחרים לא שעו האניות לאזהרות חיל הים והן נתפסו בכוח והובאו לנמל אשדוד (האנייה "Tali" ו-"Arion"). לאחר הבאתם של כלי השיט לנמל, הורחקו המפליגים מישראל וכלי השיט הוחזרו לבעליהם.

7.בחודש מאי 2010 נעשה ניסיון נוסף לכניסת כלי שיט לרצועת עזה. מדובר במשט שכלל 6 כלי שיט ועליהם כ-700 נוסעים. בין כלי השיט נכללה גם האנייה מאוי מרמרה (Mavi Marmara). כל כלי השיט הללו נתפסו בכוח על ידי חיל הים והובלו לנמל אשדוד. חמישה מכלי השיט הועברו מאוחר יותר לנמל חיפה וכלי שיט אחד נותר באשדוד (דו"ח ועדת טירקל, עמ' 159). בסופו של יום הוחזרו כל כלי השיט, לרבות האנייה מאוי מרמרה לבעליהם, ולגבי אף אחד מכלי השיט לא ננקט הליך של החרמה. תפיסת האניות והבאתן לנמלי ישראל לא הובאה מעולם להכרעה של ערכאה שיפוטית בישראל.