ת"ד 9028-08-14 מדינת ישראל נ' ברכה

הנאשם זכאי מחמת הספק.

כתב האישום

1.מן האמור בכתב האישום עולה ביום 15.12.13 נהג הנאשם רכב מסחרי ברחוב בן גוריון בר"ג מדרום לצפון והתקרב לצומת עם רחוב ז'בוטינסקי ( להלן: "הצומת") במטרה לפנות שמאלה. הצומת מרומזר ומערכת הרמזורים פעלה באופן תקין. הנאשם נכנס לצומת בניגוד להוריית האור האדום בכיוון נסיעתו, פנה שמאלה לרחוב ז'בוטינסקי, שם מסומן מעבר חצייה להולכי רגל, ופגע בהולכת רגל שחצתה באותה עת את מעבר החצייה (להלן: "הולכת הרגל"). כתוצאה מן הפגיעה נגרמו להולכת הרגל חבלות של ממש (שבר תוך מפרקי של ראש אצבע 1, שברים 2-5 ושבר בסיס בכף הרגל שהצריכו ניתוח לשחזור וקיבוע). בגין האמור יוחסו לנאשם עבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור, אי מתן זכות קדימה להולך רגל על מעבר חצייה, אי האטה לפני מעבר חצייה ונהיגה בקלות ראש הגורמת חבלות של ממש.

הראיות

2.לצורך הוכחת העבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור העידו במסגרת פרשת התביעה מר נתנאל חילקו וגב' צוריה ראניה. לצורך הוכחת העבירות של ביחס לעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה להולך רגל על מעבר חצייה ואי האטה לפני מעבר חצייה העידו הולכת הרגל השוטר רס"מ דיגורקר אברהם ( להלן: "השוטר") ובוחן התנועה שרון כהן ( להלן: "הבוחן"). במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשם ומר רפי וולמרק, מומחה מטעמו ( להלן: "מומחה ההגנה").

3.מר חילקו וגב' ראניה נסעו באמבולנס שהיה מאחורי רכב הנאשם. מר חילקו – אשר הודעתו במשטרה נמסרה כשמונה חודשים לאחר האירוע נשוא כתב האישום – ציין כי בפעם הראשונה בה הבחין ברכב הנאשם היה אור אדום ברמזור בכיוון נסיעת הנאשם אך הוסיף ציין כי הדבר היה כאשר רכב הנאשם היה בתוך הצומת (ע' 5 ש' 1-3). בחקירה חוזרת הבהיר כי "רובו" של הרכב היה בתוך הצומת ( ע' 5 ש' 31-32). מר חילקו אישר כי זכר את פרטי האירוע טוב יותר סמוך לקרות המקרה מאשר במועד בו נגבתה הודעתו (ע' 4 ש' 17-18). עוד ציין כי לא הבחין בפגיעה בהולכת הרגל ( ע' 5 ש' 15-16).

4.גב' ראניה ציינה כי אינה זוכרת את פרטי האירוע ואינה זוכרת אם ראתה את רכב הנאשם חולף על פני קו העצירה ( ע' 8 ש' 7).

5.הולכת הרגל העידה כי בעת הגיעה למעבר החצייה נשוא הדיון, היה אור אדום ברמזור להולכי רגל. כאשר האור התחלף לירוק – החלה בחצייה אם כי הספיקה לעשות "כמה צעדים" ואז נפגעה ופונתה לבית החולים. היא אישרה כי הודעתה לא נגבתה באמצעות הבוחן שחקר את התאונה אלא באמצעות חוקר ממשטרת באר – שבע שאינו קשור לחקירת התאונה. היא ציינה כי אינה זוכרת אם הבוחן פנה אליה על מנת לגבות עדותה או לבצע עמה הצבעה או שחזור של התאונה. למיטב זיכרונה היא לא עמדה בגפה על אי התנועה שלפני מעבר החצייה עובר לתאונה אלא היו במקום אנשים נוספים. הולכת הרגל התקשתה להסביר כיצד אירע שרק היא נפגע מרכב הנאשם. היא לא זכרה אם לפני חציית הכביש טרחה להביט ימינה לכיוון ממנו הגיע רכב הנאשם. ואחרון: הולכת הרגל לא הייתה יכולה לאשר או לשלול אפשרות כי החבלות ברגלה נגרמו מפגיעת רגלה בדופן רכבו של הנאשם ( ע' 17 ש' 27-29).

6.השוטר העיד כי ערך דוח פעולה בהמשך לדוח פעולה שערך גורם משטרתי בשם "דן 401" אשר היה ראשון להגיע לזירת התאונה. כעניין שבעובדה דוח הפעולה של "דן 401" מעולם לא הוצג. השוטר לא ידע לומר אילו פעולות ביצע "דן 401" ובאיזו שעה הגיע גורם זה לזירת התאונה. הוא ציין כי סייע לבוחן אך לא ידע לומר כיצד. לטענתו, הולכי רגל שהיו במקום המשיכו בדרכם והוא לא חיפש עדי ראיה לתאונה או סרטים ממצלמות אבטחה סמוכות שכן זה "תפקידו של הבוחן" ( ע' 21 ש' 23).

7.הבוחן היה האחראי על חקירת נסיבות התאונה. לדבריו, הוא אינו מכיר את הגורם המשטרתי "דן 401" שהגיע ראשון לזירה וציין כי לא מופיע בחומר החקירה דוח פעולה של גורם זה. הוא אישר כי אין ברשותו מסמך המתעד פגישה עם הולכת הרגל. לדבריו, פגש את הנאשם בזירת התאונה ".. הוא הצביע לי וזה נראה גם בתמונות ביום התאונה" (ע' 23 ש' 25). הבוחן הפנה בעדותו לתמונה 5 בלוח צילומים שם נראה הנאשם ניצב משמאל לרכבו ואינו "מצביע" על דבר. הבוחן לא מצא נקודת "אימפקט" בין רכב הנאשם להולכת הרגל שכן לדבריו אינו יודע היכן היה רכב הנאשם כאשר עצר לאחר התאונה ולא נעשה ניסיון לבצע הצבעה בזירת התאונה עם הולכת הרגל. שחזר התאונה לא נעשה גם כן מן הטעם "בפנייה שמאלה לא מבצעים שחזור כי לא ניתן לדעת את מהירות הרכב" (ע' 26 ש' 1). גם ניסוי שדה ראייה לא בוצע על להערכת הבוחן– אשר לא ברור על מה היא נשענת – צוין כי שדה הראייה של הנאשם לכיוון הרמזורים והולכת הרגל פתוח 50 מטרים לפחות. אשר לסרטים ממצלמות אבטחה, אישר הבוחן כי אין תיעוד בראיות לכך שחיפש אחר סרטים כאלה אם כי לטענתו ערך בדיקה בעניין ( ע' 27 ש' 7).

8.הנאשם ציין בפרשת ההגנה כי חצה את קו העצירה בצומת באור ירוק, נסע נסיעה איטית ופנה שמאלה. הוא הבחין בקבוצת אנשים עומד על אי תנועה בצד שמאל. לטענתו, האט את מהירות נסיעתו תוך כדי פנייה שמאלה ואז שמע צעקה וראה "מישהי שנמרחה לי על דופן הדלת, על החלון".

9.מומחה ההגנה הגיש חוות דעת ונחקר עליה.

דיון והכרעה

10. בחלק הראשון של הדיון אתייחס לעבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור בכיוון נסיעת הנאשם. חלקו השני של הדיון יוקדש לעבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל על מעבר חצייה, אי האטה לפני מעבר חצייה ונהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש. בתמצית אומר כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכחת ביצוע העבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור. ביחס ליתר העבירות המיוחסות לנאשם מצאתי כי נפלו מחדלי חקירה רבים אשר מנעו מן הנאשם להציג בפני בית המשפט עובדות ונתונים התומכים בחפותו ובה בעת מנעו גם מן המאשימה לבסס כדבעי את אחריותו של הנאשם ליתר העבירות שיוחסו לנאשם.

אי ציות לאור אדום ברמזור

11.על פי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה חייב עובר דרך "לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור". במקרה זה של נהיגה ברמזור אדום (תמרור 701) נקבע כי אור אדום משמעו "עצור" וכי "סומן קו עצירה – עצור לפני קו העצירה". אמור מעתה, העבירה המיוחסת לנאשם היא כי המשיך בנסיעה מעבר לקו העצירה בעת שהרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. מר חילקו העיד כי בפעם הראשונה בה ראה את רכב הנאשם היה אמנם אור אדום ברמזור אולם רכב הנאשם היה בתוך הצומת ( ע' 5 ש' 1-3). מעובדה זו לא ניתן להסיק בהכרח כי האור בכיוון נסיעת הנאשם היה אדום בעת שחצה את קו העצירה ואף זאת בהנחה כי ניתן לגרסה זו מלוא המשקל.

12.גב' ראניה צינה כי אינה זוכרת אם ראתה את רכב הנאשם חולף על פני קו העצירה. אם העדה אינה זוכרת את רכב הנאשם חולף על פני קו העצירה פשיטא שאינו יכולה לומר אם הדבר היה באור אדום או באור ירוק. גם עדות זו אינה יכולה לבסס את אשמת הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

13.נוכח כל האמור מצאתי לזכות את הנאשם מן העבירה של כניסה לצומת בעוד האור בכיוון נסיעתו אדום.