מדינת ישראל נ' כהן

1.זו החלטה בבקשת המבקש להורות חיוב המשיבה בהוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין. ביום 8.4.19 זיכה בית המשפט את המבקש מכל אשמה מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ובתום מתן הכרעת הדין ביקש ב"כ המבקש לחייב את המשיבה כאמור בהוצאותיו.

בקשת המבקש היא לחיוב המשיבה בסך של 7,748 ₪ ובתוספת 25% על הסכום האמור בהתאם לתקנה 9(ב) לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מאסר או מעצר), תשמ"ב – 1982 ובסה"כ – 9,748 ₪.

המשיבה הגישה תגובתה לבקשה והמבקש השיב לתגובה זו.

טענות הצדדים

2.לטענת המבקש (טענותיו בהרחבה של המבקש הועלו בתשובתו לתגובת המשיבה),

לאחר שסקר את הפסיקה הרלוונטית ביחס לסעיף 80 לחוק העונשין, לא ניתן לומר כי חומר החקירה שהיה בפני התביעה עובר להגשת כתב האישום היה מעלה אצל תובע סביר ציפייה כי יש בו ראיות לבסס הרשעה, לא היתה תשתית ראיות ראויה ולא ניתן לומר כי משפטן בר דעת היה חושב שיש מקום להביא האשמה נגדו, ואף לא ניתן לומר כי היה בידי התביעה הכללית מלכתחילה להוכיח בוודאות סבירה פרטים מרכזיים באישום.

לטענת המבקש ניתן לומר כי יסוד האשמה הוא "יסוד רעוע" וגם לאחר מעשה מדובר ב"זיכוי ידוע מראש".

3.עוד טען המבקש כי מהחומר שנאסף בידי המשיבה עולה כי מדובר בתאונת דרכים ללא עדים נוספים להתרחשותה למעט גרסאות שני הנהגים.

בוחן התנועה המהווה מומחה מטעם המשיבה אמור היה לבחון את שתי הגרסאות שעמדו לפניו. הבוחן באותה עת היה בעל וותק מקצועי של כחודש ימים – לא חקר כהלכה את התיק, לא חיפש עדים, לא הבין את הוראות החוק ביחס לנסיעת הטרקטור על הכביש, לא התייחס לפערים חשודים בין רישיון הרכב המעורב ופוליסת הביטוח, כאשר בסופו של דבר השיב בקשר לשאלה שבמחלוקת כי לא יכל לקבוע אם אורות הטרקטור היו דולקים .

על אף האמור טוען המבקש, לאחר שתובע עיין במסמכים ובמוצגי התביעה, לא ביקש כל השלמת חקירה שכן כפי שטען הבוחן בחקירתו הנגדית מדובר "רק" בתאונה של חזית אחור שכן "זו לא תאונה מורכבת שצריך להבין מה קרה יותר מידי".

4.על כן טוען הנאשם כי לא הונחה כל תשתית ראייתית ראויה בטרם הוגש כתב האישום. כתב האישום לא אמור היה להיות מוגש לאחר בחינת התשתית הראייתית שהיתה בבסיס הכנת כתב האישום ערב הכנתו.